גדוד 206 הוקם בשנות החמישים כגונדה שהייתה חלק מאגד ארטילרי , במבצע "קדש" בשנת 1956 פרסה הגונדה להגנת באר שבע. עם תותחי 20 מ"מ היספנו סואיזה חד קניים נגררים בראשון לאוגוסט 1966 הפכה הגונדה לגדוד 206
מלחמת ששת הימים פרס הגדוד על מתקני הגז בפי גלילות כשמפקדת הגדוד ממוקמת ליד בריכת המים שעל הגבעה המשקיפה על צומת הקאנטרי ושתי סוללות תגברו את ההגנה על ש\ת לוד.
מלחמת ההתשה הייתה סוללה א של הגדוד נתונה תחת הפגזה של אוניות מצריות בעת שהייתה פרוסה על מחנה רומני במסגרת
תע"מ שבצע הגדוד באתרים שונים בסיני – במיוחד ברומני\בלוזה .
בערך בשנת 1970 נתמנה למג"ד רס"ן שרב ועמד בראש הגדוד עד למספר חודשים טרם פרוץ מלחמת יום הכיפורים .
לאחר מלחמת ששת הימים הוסב הגדוד לתותחי 14.5 מ"מ – נשק שלל – וכלל 7 סוללות לפני המלחמה קיבל את הפיקוד על
הגדוד ישראל חסון ז"ל.
עם פרוץ המלחמה היה הגדוד בעיצומה של הסבה מגדוד נייח לגדוד מתנייע ואכן סוללה אחת כבר יצאה למלחמה כסוללה מתנייעת
שפרסה לרמת הגולן פרוט על פעילות סוללה א של הגדוד מתועד מפי מפקדה איציק פרנקל . סוללה נוספת קיבלה תותחי 20 מ"מ
חד קני ופרסה להגנת סוללת ההוק בביריה. 2 סוללות 14.5 מ"מ הוקצו להגנת סוללת ההוק בפוריה ושלוש סוללות להגנת יבא 503
בבעל חצור. במהלך המלחמה נשלחו 2 צוותי 14.5 מ"מ בפיקודו של נחום בן מאיר לגב"ל עתקה להגנה על כוחות מטכליים שכבשו
את ההר .
תחקיר מלחמת יום הכיפורים בנושאי ארגון ציוד וכוח אדם של גדוד 206 מאת ישראל חסון מצביע על הליקויים שבארגון הגדוד ללחימה
.בהדרגה עברו סוללות הצפון ל ת.פ. של יחידות אחרות ואילו יתר הגדוד עבר מאל עריש לביר תמדה ולרפידים וכל זאת עד פברואר
1974
עם השחרור משרות המילואים הממושך של מלחמת יום הכיפורים .עם סיום המלחמה המשיך הגדוד להתאמן במרחבי סיני תוך כדי
השלמת הסבתו לגדוד מתנייע . בסוף שנות השבעים הועבר הפיקוד על הגדוד לאבנר גרליץ ז"ל והוא אשר הכין את הגדוד למלחמה
הבאה שהייתה מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 על אישיותו ופועלו של אבנר גרליץ יש תיעוד מעניין וחשוב .
מלחמת לבנון הראשונה
בתקופת מלחמת לבנון נטל גנמ"מ 206 חלק במלחמה וסייע לאוגדה שפעלה בגזרה המרכזית. הגדוד, בפיקודו של סא"ל אבנר גרליץ, שכל סוללה שלו לחמה בנפרד מסוללות הגדוד האחרות, לא ביקש, ולא קיבל במלחמה זו אותות הצטיינות. אולם אנשיו לחמו במהלכה באופן מעורר כבוד והערכה, וזאת לא רק בגלל שני המטוסים שהפילו, אחיד מהם על ידי צוות מפעלי טיל-כתף אישיים מסוג "רד-איי" ("בזק"), אשר ציינו בכך את הפלת הבכורה העולמית של טיל זה, ואת ההפלה הראשונה בצה"ל באמצעות טיל אישי. הכבוד וההערכה הגיעו להם בעיקר בזכות היותם כוח לוחם הפורץ קדימה, אשר נאלץ ללחום במטוסי ומסוקי הקרב הסוריים של שנות ה-80' בעזרת הטכנולוגיה של סוף שנות ה-60' (התותחים שהפעילו היו תותחי אוראגן ישנים, אשר הותקנו על צריחים ותיקים של מקלעי 0.5 מ"מ והורכבו על רכבים מיושנים בעלי רמת שריון נמוכה).
במהלך המלחמה, חבר הגדוד לאוגדה 162, אשר פעלה בגזרה המרכזית במטרה "לנקות" את השטח מנוכחותם של כוחות האויב, ולהגיע, דרך ג'זין, לכביש ביירות-דמשק.
סוללות הגדוד פעלו תחת פיקוד כוחות השריון והחי"ר. יחדיו פרצו קדימה, כשהם נתקלים פעמים רבות באש תופת מצד כוחות קומנדו, ארטילריה ושריון סוריים ומצד כוחות המחבלים. בכל המקרים, הצליחו לוחמי הגדוד להתגבר על מכשולי התופת ולהמשיך קדימה, עד שעצרה אותם הפסקת האש באזור בחמדון שבפאתי כביש ביירות-דמשק, בתום השבוע הראשון ללחימה.
רק ארבע פעמים נתקלו סוללות הגדוד במטוסים: פעם אחת הפילו מטוס אויב, ובשלוש הפעמים האחרות הבריחו את התוקפים. על הקרקע, לעומת זאת, השמידו לוחמי הנ.מ. כוחות רבים. אנשי הגדוד השתמשו בתותחי ה-20 מ"מ ולעיתים קרובות גם בנשקם האישי – רובים ורימונים. למעשה, פעל הגדוד כגדוד חי"ר מתנייע, המספק הגנה נקודתית לכוחות השריון מפני כוחות הקומנדו הסוריים, כשהוא מוכן לתקוף גם מטרות אוויריות.
סוללה ד, שהורכבה מיחידות אש אשר חומשו בטילי כתף אישיים מסוג "רד איי" ("בזק"), חברה לגדוד צנחנים. סוללה א', אשר כללה תותחי 20 מ"מ מתנייעים, נעה עם גדוד שריון, כאשר את הכוח מוביל טנק "נוכרי" (לפיצוץ מוקשים).
הסמסו"ל (סגן מפקד הסוללה) של א' במלחמה, משה כהן, מספר שמנות הקרב שקיבלו הלוחמים עם היציאה ללבנון הספיקו לשעות ספורות בלבד, וכך יצא שלא אכלו כמעט דבר במשך כארבעה ימים. עובדה זו לא מנעה מהם להניס מטוס סוחוי-7 סורי, לאחר שפתחו עליו באש. ב-9 ביוני, בהיותם בעין-זחלתא, נתקלו לוחמי הגדוד בכוח קומנדו סורי, אשר פתח לעברם באש תופת ועצר את התקדמותם. טנק "מרכבה" אחד נפגע קשות וחסם את התנועה. המשך הדרך היה נתון תחת איום האש הסורית. מפקדי הכוח תכננו ניסיון פריצה, מחרתיים. דחיה זו העניקה ללוחמי הגדוד את ההזדמנות הראשונה במלחמה לתפוס תנומה של 200 דקות, לאחר 100 שעות ללא שינה.
למחרת, התארגנו הלוחמים לתנועה, ובעזרת ריכוך ארטילרי, נכנסו לעין-זחלתא, כשסוללה א' מלווה את הכוחות הפורצים וסוללה ד' מחפה על התקיפה. דקות ספורות אחרי השעה 12:00 בצהריים, הגיעו למקום מטוסי קרב סוריים. מספר הסמסו"ל, משה כהן: "שלושה מטוסי מיג-23 הגיעו ממזרח. ברגע שזיהיתי אותם, נתתי פקודת ירי לשלושת התומ"תים של הפלגה שלי. לא היה מספיק זמן לקיומם של כל הנהלים, כי עד שהיינו מסיימים אותם היינו נפגעים יחד עם כל הכוחות עליהם הגנו. למזלנו, כשאחד המטוסים שיחרר ארבעה טילים לכיווננו, הוא ספג פגיעות מתותחינו, סטה ממסלולו ובשל כך החטיאו הטילים את מאגר התחמושת, אליו כיוונו. אם הטילים היו פוגעים במטרה, היו בוודאי נהרגים עשרות חיילים. שלושת המטוסים נעלמו מיד. לאחר מכן, במסגרת קרב אוויר גדול בין מטוסינו למטוסים הסוריים, הופלו גם שני המיגים האחרים".
מספר רמי טרגר, מפקד כוח טילי ה"רד-איי": "היינו מוכנים לפתיחה באש, כאשר זיהינו שני מטוסי מיג-23 שבאו ממזרח. הם עשו מעלינו 'LOOP', כך שמבערי הפליטה שלהם היו בדיוק מולנו. כיוון התרחקותם היה צפון-מזרח. נתתי פקודת 'אש' לשני הצוותים וכל צוות ירה לעברו של מטוס אחר. אחד הטילים שייט לכיוון המטוס המוביל, אך זה שבר לתוך הוואדי והטיל לא פגע. הצוות השני נעל על המטוס השני, הנעילה נשברה, אך הוא הצליח לנעול שוב. שוגר טיל, ששייט ישירות לכיוונו של המטוס. המיג הפעיל מבערים במלוא העוצמה, וניסה להתחמק מן הטיל שרדף אחריו. להערכתי, בזכות 'רדיפת הכלב' של הטיל, הוא השיג את מהירותו של הטיל, והפיל אותו".
מספר משה זלי, ששיגר את הטיל השני: "קיבלנו התרעה מאנשי ה-20 מ"מ על מטוסי אויב קרבים. לאחר כשתי דקות, הופיעו שני מטוסי אויב. הפעלתי מיד את המערכת החשמלית של הטיל ועקבתי אחרי אחד המטוסים דרך כוונת הטיל. כששמעתי עלייה בגובה הצליל, המסמן כי הושגה נעילה, לחצתי על לחיץ שחרור, 'עין הטיל'. ברגע זה הבנתי שאין עקיבה של 'העין' אחר המטוס, ולכן שחררתי את מפסק הנעילה כדי להתחיל בתהליך מחדש. הפעם שמעתי היטב את העלייה בצליל, וברגע שהמטוס התרחק, ופתח מבער אחורי, לחצתי על הדק השיגור. הטיל יצא, התרומם באוויר, איבד גובה ולאחר שמנועו של המטוס החל לפעול במלוא העוצמה, התרומם הטיל והחל לרדוף אחריו בעקביות. הטיל השאיר אחריו שובל, שנמשך על פני כל מסלולו של המיג. המטוס נסק לצפון-מזרח והטיל האיץ אחריו ב'רדיפת כלב'. לאחר מכן נעלמו שניהם".
מספר אבי רוזן, מהצוות של משה זלי: "בזמן ששיגרנו, המטוס היה קרוב מאוד, כ-100 מטר מאתנו. לאחר מספר שניות, במרחק של כשלושה ק"מ, ראיתי פיצוץ".
מספר עמי הלביא, קמב"ץ הגדוד ומפקד סוללה ד': "ראינו מטוס אחד מתפוצץ מעל ההר וחיל האוויר קבע, מאוחר יותר, שמטוס ישראלי הפילו. לגבי המטוס השני, קיבלנו מידע בזמן אמת מתצפית מודיעין, שמוקמה במורד הצפוני של ג'אבל-ברוך, על מטוס סורי שניראה נופל צפונית לעין-זחלתא".
סוללה ב' של גנמ"מ 206, שכללה תותחי 20 מ"מ מתנייעים, חברה לחטיבה 500 (שריון 9). באזור מנצוריה הגיעה הסוללה לעמק מוקף הרים, ואז התברר כי האזור כולו מכותר בכוחות סוריים. כעבור זמן קצר, החלה הארטילריה הסורית לזרוע הרס. תוצאותיה של הפגזה זו, שהייתה אחת הקשות שידעו כוחותינו המלחמה, היו מותם של 16 חיילים ופציעתם של 50, מתוכם 12 לוחמים של הסוללה.
"זאת הייתה זוועה", סיפר לימים פנחס (פיניה) שידלצקי, מש"ק טכני ונהג המג"ד, "רסיסים של פגזים חתכו כל דבר שנקרה בדרכם כמו גיליוטינה. רכבים קרביים על חימושם נדלקו והתפוצצו. נוצר תוהו ובוהו שלם של גיהינום שנמשך ארבע דקות".
הסמסו"ל, אריה הרשקוביץ: "חברו אלינו חיילים מסיירת גולני, שהגיעו מכיוון ביירות. הם חוו את ההצלחות הגדולות של גדוד הוולקנים בפיקודו של ישראל שראל, שעשה שמות במחבלים וביררו אם גם באוגדה הזו יש כוחות נ.מ. מתנייעים. כשגילו שיש, ביקשו מאתנו לחבור אליהם ולנוע עימם לכיוון בחמדון. בשלב מסוים הם מיקמו אותנו במורד של הר. כשהתקדמנו לעמדה בה נוכל לירות על האויב, נפתחה לעברנו אש עצומה של מטולי אר.פי.ג'י וטילי סאגר בכינון ישיר".
שידלקצי: "לפלגה של הרשקוביץ, שהייתה מוצבת בחזית, היה מזל גדול. טילי הסאגר חלפו בין התומ"תים – ולהם לא קרה כלום".
גם סוללה ג' חוותה מספר אירועים קשים, בהם לחמה בעוז. פעמים רבות הופתעה מתקיפות שונות שבאו בזמנים לא צפויים, באתרים שנחזו להיות שקטים ומכוחות צבאיים, שאף בחלומותיה הגרועים ביותר לא האמינה שיתקיפוה.
המקרה הראשון אירע בג'זין, ב-8 ביוני. בעוד היא נעה בצוותא עם כוחות שריון של חטיבה 460, קידמו את פני לוחמי הסוללה תושבים מקומיים המנופפים בבדים לבנים לאות כניעה. הכפר נראה נהדר ואנשי הסוללה ניצלו את השניות שחלפו להנאה מן הנוף. אולם כשנכנס התומ"ת האחרון בשיירה אל מרכז הכפר, נפתחה על הלוחמים אש מאסיבית מטנקים סוריים שארבו להם בגבעות מסביב, ומנשקם של מחבלים אשר התמקמו בבתים ובחצרות שבצדי הרחובות. לוחמי הנ.מ. השיבו אש מן התומ"תים שלהם ומנשקם האישי ואף הטילו רימונים על תוקפיהם. למרבה המזל, וחרף העובדה שבשל הצפיפות הרבה ששררה על הכביש הצר התקשו טנקי ה"מרכבה" שהיו עימם להסתובב כדי לכוון את תותחיהם לעבר מטרות האויב, לא ארע לאנשי הסוללה דבר, מלבד רסיס של טיל "סאגר" אשר פגע באחד מטנקי ה"מרכבה" וניתז לעבר ידו של המסו"ל, נחום בן מאיר.
אך בכך לא תמה סאת ייסוריהם. לאחר שהצליחו לגבור על מכשולי ג'זין, המתינה להם ההפתעה הבלתי נעימה הבאה: מטוס עמית הטיל בטעות לכיוונם טיל. זמן קצר לאחר מכן, התרחש קרב קשה עם כוחות האויב, ושוב נחלו כוחות השריון ניצחון. מלבד כמה רסיסים שפגעו בציוד, לא אירע לאנשי הנ.מ. דבר, אך בקרב לוחמי השריון היו נפגעים.
למחרת , החלו נעים, כשהם בכוח המוביל, על ציר "שבתון" לכיוון כביש ביירות-דמשק.
כשהגיעו לאזור עין-עטינה, פרץ קרב בינם לבין חיילי קומדו סוריים ששיגרו לעברם טילי "סאגר" כדורי אש אדומים מילאו את השמיים, אולם בסופו של דבר, כמו ברוב אירועי המלחמה, גבר הכוח הצה"לי על האויב. הם המשיכו לנוע. כעבור זמן מה, אירע הנורא מכל. כוח שריון ישראלי, אשר טעה בזיהויים, פתח לעברם באש תופת, אשר גרמה לנפגעים רבים. אנשי הסוללה החלו לתפקד ככוח פינוי נפגעים, והעבירו את הפצועים הרבים. היה זה הקרב הגדול האחרון שלהם במלחמה. בימים לאחריו, עוד טיהרו, ללא נפגעים, אזורים בהם נתקלו באש מחבלים, כאשר תומ"ת אחד היה מטפל באויב שמימין, השני באויב שמשמאל. השבוע המר הזה נגמר, כשהוכרזה הפסקת האש. מבחינת הגדוד, הסתיימה המלחמה כעבור כחודש, ולוחמי הגדוד, אשר התאמנו לפני המלחמה בהפלת מסוקי קרב, מצאו עצמם מתמודדים מול כוחות קרקעיים, בתותחים, ברובים וברימונים.
גנמ"מ 206 היה ל"גחנמ"מ" – גדוד חי"ר ונ.מ. מתנייע.בשנת 1983 החליף זאב מרגלית שהיה הסמג"ד במלחמת לבנון הראשונה את
אבנר גרליץ שחלה ונפטר.
בשנת 1992 הפיקוד על הגדוד הועבר לדב גולן . מכאן עבר הגדוד הסבה מ-20 מ"מ מתנייע לדרקון וסטינגר וזה בעצם אימון הקמה מחדש
של הגדוד במשאבי שדה עם שדרוג כוח האדם מגדודים שנסגרו וצעירים . הגדוד חבר לאוגדה 370 שאחריותה בקעת הירדן ועימה
התקיימו תרגילים ייעודיים . במקביל התקיימו תעסוקות מבצעיות בעזה ובגזרת ראש הנקרה בצפון .
בשנת 1996 הועבר הפיקוד על הגדוד לעמי לנדאו ובשנת 2001 קיבל את הגדוד לפיקודו יעקב שרעבי . בתקופות אלה התקיימו אימוני
גדוד ותרגילים , תעסוקות מבצעיות ייעודיות ולא ייעודיות במסגרות סוללתיות בצפון ובדרום .
בשנת 2004 הגדוד ניסגר סופית .
מםקדי הגדוד לדורותיו יעקב לוין\אליהו שרב\ישראל חסון\אבנר גרליץ\זאב מרגלית\דב גולן\עמי לנדאו\יעקב שרעבי
חומר זה מבוסס על דברים שכתב סרן ערן עינת שהיה שליש בגדוד ,דברים שכתב איציק פרנקל שהיה מפקד סוללה א בגדוד , חומרים שנכתבו ע"י המגדים דב גולן ויעקב שרעבי ומסמכים נוספים