גדוד 881 הוקם בשנת 1951 כנראה מצויד בתותחים 20 מ"מ היספנו סואיזה אשר היו באותה עת תותחי ה נ.מ. הראשונים . מפקדת הגדוד הייתה במחנה 137 ליד טירה (סמוך לחיפה) , כבר אז היו 2 סוללות מיועדות לפריסה ברמת דוד (כנף 1).
המג"ד היה עוזי אורשנסקי ולצידו קצינים מפורסמים: צבי נשר,יהודה בירנבאום, שלום פיכמן (איתן), יוסף שטראוס ( תירוש) בשנת 1952 עברה מפקדת הגדוד לג'למה.האימונים התקיימו באזור טנטורה (דור) ובאזור עתלית.
בשנים 1954/55 מפקדת הגדוד והימ"ח שכנו במפרץ חיפה מול ביה"ס הטכני של חיל האוויר בתקופה זאת הגדוד היה מצויד גם בתותחים 40 מ"מ 60 L שהוחלפו אחר"כ בתותחים 30 מ"מ . האימונים בוצעו למרגלות הר הכרמל ומאחר שהיה גדוד סדיר התקיימו בו גם אימוני טירונות ( חי"ר) בהרי הכרמל .
בשנת 1956 הפך הגדוד לגדוד מילואים בפיקודו של יובל עמירם . במבצע קדש פרסה סוללה בפיקודו של חיים דגן על תחנת הכוח של חברת חשמל בחיפה.
לאחר מבצע קדש ועד למלחמת ששת הימים הוצב הגדוד להגנה על כנף 1 (רמת דוד) על ציודו וובשנת 64 הועברה אף המפקדה לכנף וכך הפך לגדוד סדיר 40 מ"מ ומילואים 20מ"מ ו 30 מ"מ . באותה תקופה היו לא מעט פריסות מבצעיות ואף פתע עקב אירועים שהתרחשו בגבול הצפון כאשר רמת הגולן בידי הסורים והם מטווחים את ישובי הגליל וגם נושא הקרב על המים בער ויצר מתח.
סוללה 40 מ"מ סדירה בצעה תע"מ במתכים בתורנות בין הסוללות
הקרב על המים
מספטמבר 1959 ועד מלחמת ששת הימים, עמד מוביל המים הארצי וניצול מי הירדן ע"י ישראל, במרכז מאבקם של הערבים נגד מדינת ישראל, והיה נושא מרכזי בכלי התקשורת הערביים וציר הדיונים בפורומים בין ערביים – מועצת הליגה הערבית ומועצת ההגנה הערבית בהשתתפות מלכי מדינות ערב ונשיאיהן.
אל תוך הקלחת המדינית-צבאית הזו, שהתרחשה בשני מישורים: האחד תגובה על הניסיונות הסוריים לחבל בעבודות על מי הירדן מן הצד הישראלי והשני תגובות ישראליות לניסיונות הסוריים להטות את מי הירדן מצדם, הוטל צה"ל ובכלל זה גדנ"ם 881 שמצא עצמו נוטל תפקיד מרכזי בלחימה באמצעות סוללות ה 30 מ"מ .
מרשם קרב "הקרב על המים"
מלחמת ששת הימים
גדנ”ם 881 "פורע את השטר"
תקופת המתנה מורטת עצבים, שבשיאה השבועיים האחרונים שלפני המלחמה, תקופה בה נתון היה הציבור בישראל בחרדות כבדים ביותר מפני הבאות, תחת איומי ההשמדה שהגיעו מתחנת "קול הרעם" מקהיר, נאומי השטנה חוצבי הלהבות שנשאו בכיכרות קהיר ודמשק, בהם הובטח לנו מרחץ דמים שלא היה כמותו. סופה של מדינת ישראל קרוב – כך זעקו כותרות עיתוני ערב. תקופה זו מגיעה לסיומה בשחר ה-5/6/67, עת תקפו מטוסי חיל האוויר במשך כשלוש שעות באופן מתוזמר היטב, במסגרת מבצע "מוקד", את מרבית שדות התעופה של מצרים וסוריה כאשר אינם פוסחים גם על חילות האוויר של ירדן ועיראק, ומותירים כ-400 מטוסי אויב מושמדים באוויר ובעיקר על הקרקע.
במלחמת ששת הימים כאשר המגד היה מאיק זרח שתי סוללות 30 מ"מ של הגדוד בפיקודם של ניסן גלעד וחיים דגן הועברו לנתב"ג . עם ראשית הקרבות הוקפצה הסוללה של גלעד לאל עריש ומשם לתעלת סואץ להגן על גשר פירדאן . סוללה שלישית בפיקודו של יחיאל פלטניק הוצבה במגידו ואף הצליחה להפיל מטוס מיג 17.
למרבה הפלא, נותרו עדיין מספר מטוסי קרב סוריים שמישים, למרות 52 מטוסי הקרב המושמדים מאותו בוקר, ובקרב טייסי חיל האוויר הסורי עדיין מפעמת רוח הקרב. עוד באותו היום, בצהרי ה-5/6/67, מגיחים שלושה מטוסי מיג 17 אל עבר בסיס רמת דוד שבעמק יזרעאל, ליד מגידו, בניסיון תקיפה ומאפשרים לגדנ”ם 881 "לעשות היסטוריה". שמונה תותחי 20 מ"מ מסוגים שונים: חד קני, "היספאנו סוויזה", דו קני ותלת קני, יחד עם עוד שני תותחי 30 מ"מ "היספאנו סוויזה", שהרכיבו ביחד סוללה, פתחו באש והפילו את אחד המיגים. הייתה זו הפלת בכורה במערך הנ"מ של מטוס קרב סילוני אי פעם, וכאמור נפל הכבוד בחלקם של לוחמי 881.
הפלה זו הייתה הסנונית שבשרה את תחילתו של "אביב ההפלות" של הגדוד, שהיה גם גדוד הנ"מ היחיד שרשם לזכותו הפלות כל שהן במהלך מלחמת ששת הימים. אחרי הכל-מטוסי חיל האוויר לא הותירו הרבה אפשרויות למטוסי האויב לנסות ולאתגר את יחידות הנ"מ בישראל…
כבר אז החלו להסתמן בגדוד השמות שימשיכו להוביל את מערך הנ"מ עוד שנים רבות לאחר מכן. כבר למחרת, בבוקר ה-6/6/67, באופן התמוה ביותר, הופיע מפציץ עיראקי ענק, מדגם "טופולב טו-16", בטיסת יחיד בשמי נתניה, כשהוא מטיל חלק ממטען החימוש שלו על העיר ופוגע במרחק של מאות מטרים ספורים מבית אימו של ישראל שראל, שהיה באותו הזמן מסו"ל 40 מ"מ בגדנ”ם 881. מבלי לדעת שהמפציץ הענק ביקר בעירו זמן קצר קודם לכן, ממתין בכוננות גבוהה ביותר, המסו"ל ישראל שראל (לימים יפקד על יחידות שונות באגד וכאל"ם יפקד על אגד דרום 170) ועימו הסמסו"ל איתן יריב (אף הוא יפקד ויתקדם במערך הנ"מ עד לתפקיד מכהנ”ם בדרגת תא"ל). יחד עם שאר לוחמי הסוללה, חזו כיצד מבעד לערפילי הבוקר שכיסו את העמק הפסטורלי, מגיח לפתע המטוס הכבד בגובה נמוך מאד, ממש מעל לצמרות העצים ובמהירות נמוכה יחסית, בקצה גבול מעטפת המכ"ם. מטוס עיראקי בודד, שאנן באופן בלתי ברור, וכפי שהתברר בדיעבד, היה מאויש על ידי מפקד בסיס עיראקי וקצינים נוספים, שהאמינו כנראה לשידורי התעמולה שדיווחו כי האויב הציוני מתמוטט, וחשבו שזו הזדמנות לצאת לטיול בישראל. וכך, בניגוד לכל תורות הלחימה המקובלות, בהן לעולם לא יוצא מטוס בודד לתקיפה מבצעית, מצא עצמו המפציץ הנ"ל פותח באש מצריחי תותחי ה-23 מ"מ שלו לעבר הבסיס ואל שראל וחייליו שהחלו להשיב באש תותחי ה-40 מ"מ שלהם. תוך כדי הדו-קרב המתפתח, הגיח לפתע מטוס "ווטור" ישראלי ונכנס להקפה לנחיתה מדרום לצפון מבלי לדעת על הקרב המתרחש, וחצה את קו האש של תותחני הנ"מ. האחרונים השהו את הירי ואפשרו ל"ווטור" לעבור. מיד אחר כי מעברו, המשיכו בהמטרת ברד הפגזים על המטוס העירקי שנפגע והחל מאבד גובה כאשר הוא מותיר שובל עשן שחור וכבד מאחוריו.
המטוס הפגוע המשיך בנתיב התרסקות מזרחה אל עבר מחנה עמוס, שם צלל דרך צמרות האקליפטוסים אל שטח הבסיס תוך שהוא מותיר אחריו נתיב ארוך ורחב של הרס ומוות. המטוס הענק פגע במצבורי דלק וציוד שהיו בבסיס ובנפילתו הייתה פגיעתו רבה שבעתיים מאשר במהלך טיסתו והפצצתו בנתניה ובדרך מזרחה. 14 חיילי צה"ל קיפחו את חייהם בעת ההתרסקות ושמונה נוספים נפצעו, ואם בכך לא די, הרי שעם הגעתם של חיילי סילוק פצצות לשם פינוי החימוש שהוטל מן המטוס ולא התפוצץ, נהרגו שניים מהם בעת ניסיון פירוק מרעומי הפצצות.
מלחמת ההתשה שלאחר מלחמת ששת הימים
בחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, טרם תחילת ההתשה על קו המוצבים בתעלה, עשו המצרים ניסיונות תקיפה רבים מן האוויר לתוך סיני שנתקלו בחומה בצורה של מטוסי חיל האוויר ומערך הנ"מ. הפלות לא מעטות והברחות של מטוסי קרב מצריים, נרשמו אז ליחידות הנ"מ הן בתותחים והן בטילי "הוק", בהן סוללת 40 מ"מ של גדוד 881 שפרסה בראס-סודר, והמשיכה את הפלותיה מן המלחמה בצפון כאשר הפילה מטוס "סוחוי 7" מצרי ביום ה-4/7/1967 תוך כדי שהיא מבריחה את בן זוגו
לאחר מלחמת ששת הימים כאשר חלק מהגדוד שוב הפך לסדיר בפיקודם של עוזי מורנו ואריה לרר בתקופת מלחמת ההתשה 1969/70 בוצעו תעסוקות מבצעיות במיוחד בסיני – מול איסמעליה,עין מוסה,אום חשיבה ועוד בתקופה זו אושרה לגדוד הפלה נוספת של מטוס מצרי
מלחמת יום הכיפורים .
במלחמת יום הכיפורים כל סוללות הסדיר- 4 במספר- להגנת נ.מ. בסיני שלוש סוללות באום חשיבה ואחת ביב"א 511 ו 5 סוללות
מילואים ברמת דוד . כבר בראשית המלחמה הופלו 2 מטוסי אויב וטיל קלט ע"י הסוללות באום חשיבה.
אחרי מלחמת יום הכיפורים החלה תקופה חדשה שעיקרה היה לבנות את רוח היחידה עקב התעסוקות המבצעיות הקשות בסיני , כי בסך הכול היה שקט אך הצורך לשמור על כוננות היה מתיש . המגד בשנים 75/79 היה עמוס מורד ודרכי פעילותו מציגים את הדילמה של נ.מ בתקופת רגיעה .
הסבת הגדוד לכפו"ז
על גדוד 881 פיקד סא"ל איציק פלד. הוא נכנס לתפקידו ביום 16/10/86, (יום נפילתו בשבי של הנווט רון ארד), כאשר החליף בתפקידו את סא"ל גורן. את פלד החליף עם תום תפקידו בהמשך, סא"ל טוביה פיטר ז"ל.
תקופת פיקודו של פלד התאפיינה בקליטת מערכת הכינון המשופרת, ה"כפו"ז", שהיוותה מהפכה בתפעול, ביכולות המערכת, בזמני התגובה ובדיוק פגיעתה. במהלך התקופה בוצעה הערכת מצב משותפת עם כנף 1 ומכהנ"ם בדבר היערכות מחדש להגנת הנ"מ על הבסיס כתוצאה מקליטת המעכ"ן המשופרת. נבחרו עמדות נ"מ חדשות והוכנה בהן גם תשתית לפריסות חורף. כמו כן שופרה יכולת העברת המידע ואמינותו בדבר מטוסים המצויים באוויר בזמן הגנ"ש, אל הסוללה.
גדוד 881 היה הראשון במערך לקלוט את המערכת החדשה עוד לפני ביסנ"ם. בהיותו הראשון במערך, עבר את ההסבה ופיתח בעצמו את תורת הלחימה החדשה ותרגולות הסוללה והגדוד בהיבט תפעול המערכת, ותוך שילוב מכ"ם ה"רמית" הטקטי בתהליכי הגילוי והרכישה של המטרות. בכל המטווחים שביצע הגדוד עם המערכת החדשה, הושגו פגיעות מדויקות במטרות ומרביתן הופלו כבר ביעף הראשון. הדבר תרם רבות לגאוות היחידה והגברת אמון הלוחמים במערכת.
כאשר סיים הגדוד את קליטת המערכת וההסבה, נפנה הגדוד להעביר את תהליך הקליטה וההסבה גם לגדוד המילואים 5723.
התעשייה האווירית פיתחה מﬠרכת כיוון חדשה לתותחי ה־40 מ"מ
( מתוך כתבה מאת יואב וינוגרד שפורסמה בביטאון ח"א מספר 66 דצמבר 1988)
בזכות מﬠרכת כיוון התותחים החדשה, מתוצרת ישראל הגיﬠ הדיוק בירי לאחוזים גבוהים במיוחד. בﬠשרות מטווחים, שﬠרכו גדודי ה־40 מ"מ, הם הפילו את המטרה שﬠליה ירו, כבר ביﬠף הראשון עם ה -פגזים הראשונים!
כיוון חדש לתותח הנ׳׳מ 40 מ"מ
"השורה התחתונה של המערכת, בתוצאה מכל השכלולים הללו, היא הדיוק בירי,׳׳ אומר סא"ל ס', מפקד בית הספר לאימון יחידות . מערכת הכיוון הקודמת של תותחי ה־40'מ׳׳מ, אשר נמצאת בשירות החיל מאז 1963. התיישנה, וסבלה מתקלות רבות, שהקשו ﬠל תפﬠולה הרצוי ופגעו באחוזי הפגיﬠה שלה.
כיום, בזכות מערכת כיוון התותחים החדשה, מתוצרת ישראל, הגיﬠ הדיוק בירי לאחוזים גבוהים במיוחד. בעשרות מטווחים, שﬠרכו גדודי ה־40 מ"מ, הם הפילו את המטרה שﬠליה ירו, כבר ביעף הראשון, ובפגזים הראשונים! "אילו הם ביצועים נהדרים אומר סא׳׳ל פ', קצין הדרכה
ראשי בבית ספר לנ׳׳מ, "והם בﬠצם אומרים הכל". .
המעכ׳׳ן המשופר, שהוכנס בחודשים האחרונים לשימוש, ומחליף את המﬠכ"ן הישן, הוא פרי פיתוחה של התעשייה האווירית, בשיתוף ﬠם חיל-האויר. הוא מיועד, כקודמו, לשמש כגוף המזרים נתוני ירי (גובה מטוס, כיוונו, זווית ההתקרבות, הטווח ומהירות המטוס) לתותחי הסוללה, והוא ﬠושה זאת הרבה יותר טוב מבﬠבר.
לב מערבת הכיוון החדשה, כמו בישנה, הוא המחשב. אך המחשב הישן היה מיושן ושפופרתי, בעל טכנולוגיה ישנה, שכמעט אינה קיימת בימינו. לאחזקתו היו דרושים אנשים רבים, שהשקיעו שעות רבות, כדי לשמור על רמת שמישות גבוהה.
"הקלה וייעול בתפקיד"
המחשב החדש 'מגרד' את שנות האלפיים," אומר סא׳׳ל ס'. בﬠיקרון הוא שמיש כל הזמן, ובמקרה שלא -הוא ׳מודיע׳ על־כך . זאת נקודה משמעותית. יש ובמערכת טכנולוגית משקיעים שﬠות רבות ויקרות רק בחיפוש אתר תקלה שנתגלתה ולבסוף מתברר שאיזה רכיב זעיר ופשוט התקלקל, ותו-לא. במקרה של המעכ"ן המשופר, המחשב מצביﬠ על החלק הספציפי שהתקלקל. "גם רמת אחזקה טובה מביאה לרמת ביצוע גבוהה'׳, מוסיף סא׳׳ל ס'.
רכיב ﬠיקרי אחר שהוכנס למעכ׳׳ן החדש, הוא הערוץ הטלוויזיוני, שלא היה קיים כלל בישן. מצלמת וידיאו, המקבילה לטלסקופ של הכוון במﬠרכת, מצלמת בדיוק את מה שהכיוון רואה, ומﬠבירה בזמן אמיתי את התמונה למוניטור שנמצא אצל מפקד הסוללה (המסו׳׳ל). היא מאפשרת למפקד לזהות את המטוס בזיהוי ﬠין גם בטווחים רחוקים. כך הוא יכול להחליט בזמן על מה הוא רוצה לכוון, ולדעת, ﬠוד לפני כניסת המטרה לטווח היעיל -אם המטוס הוא עמית או טורף, וכו'.
המצלמה מאפשרת למפקד הסוללה לדﬠת בדיוק מהי המטרה. בזמנה של המערכת הישנה, לא ראה המסו׳׳ל ﬠל מה 'ﬠלה' איש המﬠכ"ן. לכן הוא היה צריך להסתמך צל דבריו. אילו רצה לראות בﬠצמו, הוא היה צריך להפנות את משקפת השדה, שהייתה תלויה על צווארו, השמימה, ולחפש את המטרה. ידנית זה היה קשה, מכיוון שהוא היה צריך לשער, כי הוא ואיש המﬠכ"ן מדברים על אותה מטרה.
המסו׳׳לים מסבירים כי המערכת החדשה מקלה עליהם מאוד את תפקידם ומייעלת אותו. במערכת וו שוב אין המסו"ל צריך לדבר בקשר עם איש המעכ"ן ﬠל נתונים שונים, הוא פשוט רואה אותם על הצגים שלפניו. יש לו מוניטור של המצלמה שנמצאת על הצריח ( מﬠכ"ן ), ויש לו צג אתר של מכ"מ.
יש פחות טעויות בקשר, ופחות בﬠיות. המפקד אינו חייב לדבר בקשר, ולחפש את המטוס בו-זמנית יחד ﬠם פﬠולות נוספות. הוא יכול לתת פקודות בצורה הרבה יותר נינוחה. כל הנתונים פרושים לנגד עיניו.
למﬠרכת הכוון הישנה היה ניתן לחבר שלושה תותחים בלבד. בﬠוד שהמערכת החדשה מגדילה משמעותית את כוח האש של הסוללה. בזכות פיתוחה של המערכת וייצורה בארץ, קל מאוד לקבל חלפים, שלא כמו במקרה של המעכ"ן הישן. זהו יתרון חשוב ביותר, המשנה את פניה של כל המﬠרכת. כך לא תלויים במדינה המייצרת את החלפים, ויכולים לתת פתרונות מייד כשצריך, וכמה שצריך.
פריצת דרך עולמית
מﬠלה נוספת של המﬠרכת היא הקלות בתפﬠול. סמל מאחת היחידות אמר לנו: "גם 'מפגר' יכול להפﬠיל כיום את המﬠרכת, וסליחה ﬠל הביטוי" . רמת דיוק הירי של המערכת ראוייה אף היא לציון מיוחד. בﬠשרות מטווחים הצליחו חיילי ה־40 מ"מ להשמיד את המטרה בשניות הראשונות בהם היא הופיﬠה בצגים."
בזמנו של המﬠכ"ן המיושן, שכבר לא היה במלוא אונו בשנים האחרונות ,אין הדבר היה כך. כיום, אם החבר'ה לא פונﬠים, הרי זה כישלון. עידן חדש. זוהי פריצת דרך…
"זוהי פריצת-דרך עולמית ב־40 מ"מ בפרט, ובנשק הנ"מ בכלל." אומר סא׳׳ל ס'. "ישנה בﬠיה בפגיﬠה במטרה אוירית, שטסה במרחב, במהירות גבוהה, ואשר מופיעה רק לשניות מספר. לﬠומת זאת הטנק, למשל, נוסﬠ לאט, כושר התמרון שלו נמוך יותר, והוא מתגלה לזמן רב. האויב שלנו הוא הקשה ביותר בהתמודדות בשדה הקרב. אנו מתמודדים כנגד אמצעי-הלחימה הכי טובים שיש לו וכנגד כוח-האדם (הטייסים) הטוב ביותר שלו. היום, ﬠם המﬠרכת החדשה, אנו מצליחים להשמיד את המטרה תוך שניות ספורות."
מוסיף סא"ל פ': "לפני זמן מה הבאנו למטווח מפקדים בכירים בצבא, שרצו לבחון את ביצועי המערכת. התחלנו במטווח, ואיך שהתחלנו גם סיימנו… המפקדים רטנו: " בשביל דקה אחת סחבתם אותם צד לכאן", אך זה בדיוק מה שקורה. אתה בא, מעלה טיסן לאוויר, יורה, הוא נופל – וזהו."
האס ההתפתחות הזאת תשנה את תפקידו של ה׳-40 מ"מ' במערך ההגנה האווירית? "לא׳׳, אומר סא׳׳ל ס'. "במסגרת ההגנה האווירית יש שלוש מﬠרכות: מטוסי יירוט, טילי קרקע אויר ותותחי נ"מ. הן פועלות בשלוב. כל מערכת מנסה להשתכלל ולהיות מתוחכמת יותר כל הזמן.
מכ"מ "רמית" עם אמצעי ראיית לילה ב"קו סגול"
קו סגול ורצועת הבטחון
זמן מה לאחר גמר ההסבה לגדוד 5723, אירע "ליל הגילשונים". אירוע זה הכניס מימד חדש לתעסוקת הגדוד. הוא החל לבצע תע"ם על גבול לבנון בגזרה המערבית על מנת לבלום אפשרות של חדירה נוספת מסוג זה בדרך האוויר. סוללות הגדוד פרסו לאורך הקו הסגול, חלקן בתוך לבנון, מראש-הנקרה ועד לאבן גבול 4, תוך שמירה על שגרה מבצעית גבוהה. הסוללות השתלבו בפעילות השוטפת של כוחות צה"ל בגזרה בכפיפות לחטמ"רים. מכ"ם ה"רמית" עבר שינויים טכניים שאפשרו גילוי מטרות במהירות טיסה וחתימת מכ"ם נמוכות, והסתנכרן עם מערך הגילוי הכללי של חיל האוויר ועם סוללות הגדוד הפרוסות.
כדוגמה לרמת הדריכות הגבוהה בה תפקד הגדוד, סיפר המג"ד: "באחד הלילות נצפה באוויר עצם בהיר בדמות מצנח שהחל להתקדם מצפון לדרום לעבר תחום מדינת ישראל. העצם נצפה ע"י צופי האוויר שהיו בסוללה א', ומפקד הסוללה, משה, הכניס את הצוותים לכוננות מיידית בעמדות הקרב, לרבות הקפצת כל הגזרה והיחידות הקרקעיות הנוספות שהיו באזור. כעבור זמן קצר פתחה סוללה א' באש לעבר העצם שנעלם. בדיקות ותחקיר שנערכו במהלך הלילה ולמחרת, העלו כי אכן היה באוויר מצנח, אולם לא היה זה מצנח רחיפה אלא מצנח של פצצת תאורה של מרגמה 81 מ"מ".
הגדוד המשיך בפעילותו לסירוגין בתע"ם ובאימונים, כאשר בעת ביצוע אימון, שהה הגדוד בבסיס חיל האוויר ברמת דוד.
אחרי מלחמת של"ג עת צה"ל נערך בתוך רצועת הבטחון גדוד 881 נטל חלק בתעסוקה מבצעית יעודית.. זה החל בפריסה באזור מוצב "שריפה" כחלק מהערכות בגזרה המזרחית כנגד איומי "שק עור" ועבור להערכות בגזרה המערבית על קו החוף כנגד אותו איום .בתקופה זו פרס הגדוד באופן קבוע עם שתי סוללות 40 מ"מ ומכ"מ "רמית" בראש הנקרה ובאזור נהריה ממש על קו החוף.
האינתיפאדה הראשונה
בסוף שנת 1987, נוספה להוויה הצה"לית, גם האינתיפאדה הראשונה. צה"ל על יחידותיו הרבות והמגוונות, מצא עצמו נאלץ להתמודד עם תעסוקות מבצעיות רחבות היקף בשטחים הללו.
האירועים וההתרחשויות שטמנה בחובה תקופה זו, שנמשכה עד לאמצע שנות ה-90 והסתיימה בעקבות חתימת הסכמי "אוסלו", הטילו על צה"ל כולו, ובכלל זה יחידות הנ"מ, מטלות רבות ומגוונות אותן לא הכיר הצבא וכמותן לא ידע בעבר. משימות שהיו כרוכות בעיקרן בחיכוך רב וקרוב מתמיד עם אוכלוסיות אזרחיות בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, משימות שעד כה היו נחלתם הבלעדית של אנשי המנהל האזרחי ושל לוחמי מג"ב, בעיקר.
כניסתו לרצועת עזה בשנת 1988, באה ללוחמיו בהפתעה, אך בתוך זמן קצר כבר נכנסו לעניינים. בחודשים הראשונים של האינתיפאדה נאלצו הלוחמים להתמודד עם תחלופה גבוהה של נהלי פתיחה באש ועם מצבים שונים של עימות עם האוכלוסייה המקומית, כאשר בין כלי הנשק שבשימושם – אלות וכדורי גומי. הייתה זו מעין מלחמת התשה, אשר חייבה שמירה קפדנית וקשוחה על בטחונם של חיילי צה"ל ושל אזרחי ישראל ותושביה מצד אחד, ודרשה יחס הוגן לאוכלוסייה המקומית שלא עסקה באלימות, מצד שני.
גדוד 881 , ממש כמו חיילי צה"ל האחרים – שריונים ותותחנים – שפעלו באזור, עזבו את כליהם הרגילים,כליהם הייעודיים, ועברו מעין הסבה למשימות הביטחון השוטף בשטחים. בשנת 1989 קיבל גנמ"מ 881 משימת תפעול אמל"ח מיוחד, שכלל רכבים ואמצעי ירי מגוונים לפינוי מחסומי דרכים ופיזור הפגנות.
רוב יחידות הנ"מ פעלו במרכז רצועת עזה, גזרה שנחשבה לאחת הקשות ביותר. תחילה נכנס הגדוד לאזור מחנה הפליטים דיר-אל-בלאח שבמרכז הרצועה ולאחר מכן עסק בהגנת כפר דרום וקיבל גזרה גדודית בסג'עיה – אזור במזרח העיר עזה.
בין הפעולות בהן עסק הגדוד, היו ההתמודדויות עם יידויי אבנים ובקבוקי תבערה ולכידת המיידים. בנוסף לכך עסקו בלכידת רעולי הפנים, שהיוו את הגרעין הקשה של מבצעי הפעולות המסוכנות, תפיסת מציירי הסיסמאות, פיזור הפגנות, פינוי דרכים, שמירות על ישובים, ביצוע מעצרים, במיוחד בלילות, ביחד עם השב"כ ותפיסת חוליות מחבלים חמושות מארגונים שונים במבצעים מתוכננים ובאופן אקראי.
סגירת הגדוד
שינוי ארגוני חשוב נוסף היה ביולי 1998 . גדנ"ם 881 קיבל צו ירידה מקו-סגול ונגרע מן המערך הסדיר. הגדוד הוצב במרחב כנף 1 ושם התארגן להקמתו כגדוד מילואים. במהלך זה נסגר מערך תותחי ה-40 מ"מ שתפקד מבצעית עד לאותה תקופה, והגדוד עבר הסבה לתצורת "ברקנית" (מערך "ברקן-כפו"ז – כוונת פשוטה וזולה).
"ברקנית" מתייחס לתצורה ייחודית, זמנית והיסטורית במערך הנ"מ (הגנה אווירית), אשר שילבה בין מערכת טילי הכתף "ברקן" (סטינגר) לבין רכיבים ממערכת הכפו"ז. [1]
ההסבה לתצורה זו התרחשה בשלבי הביניים של סגירת מערך תותחי ה-40 מ"מ בסוף שנות ה-90 (סביב יולי 1998). [1]
הרקע והתהליך של ההסבה
- הצורך המבצעי: עם ההבנה שתותחי ה-40 מ"מ מונחי המעכ"ן או הכפו"ז מיושנים ואינם יעילים עוד מול מטוסי קרב מודרניים, הוחלט בצה"ל לסגור את המערך הקינטי ולהעביר את גדודי המילואים והסדיר (כמו גדוד 5723 ונוספים) לטכנולוגיית טילים. [1]
- שילוב המערכות ("ברקנית"): בשלב המעבר הראשוני, בוצע ניסוי שילוב טכנולוגי: לקחו את טילי ה"ברקן" (השם הצה"לי לטיל הסטינגר האמריקאי הנישא על הכתף) וחיברו אותם לפלטפורמה נייחת או חצי-ניידת שהשתמשה ברכיבי כיוון ותצפית של מערכת הכפו"ז. המטרה הייתה להעניק לעמדת הטילים יכולת רכישת מטרות משופרת ומיוצבת. [1]
- החזרה ל"ברקן נייח": תצורת ה"ברקנית" המשולבת לא האריכה ימים. כעבור ככל הנראה כשנה בלבד, הוחלט במערך הנ"מ לזנוח את השילוב עם רכיבי הכפו"ז ולעבור לתצורה הסטנדרטית והיציבה יותר – עמדת "ברקן נייח" המשולבת עם צג "רמית" (מערכת תצוגה אלקטרו-אופטית ומכ"ם מקומי לזיהוי מטרות). [1]
משמעות המהלך
ההסבה הזו סימנה את קץ עידן תותחי הנ"מ הכבדים והקבועים (L/70) בצה"ל ומעבר מלא למערך קל, נייד וגמיש בהרבה, המבוסס על טילי אינפרא-אדום עוקבי חום
בשנה,98 ולאחר ביצוע מודלים מבצעיים לבחינת יעילות מערכות ה"כפו"ז-ברקן" בהעסקת מטרות, כנגד המערכות הקודמות הנייחות, הוחלט לחזור למבנה המבצעי של "ברקן נייח" עם צג ה"רמית" .
בשנת 2004 יצאה הוראת ארגון חדשה ועניינה היה סגירת מערך ה"ברקן" הנייח. במסגרת ארגון זה, הופסקה גם פעילותו של גדוד המילואים 881 והוא נסגר בתאריך 10/1/2005.
הכתוב על סמך פקודות הקמה של הגדוד בשנות ה-50 וחומרים שנכתבו ע"י חיים דגן,יהודה רווה,עוזי מור,עמוס מורד,צביקה כהן,מנשה משה, יעקב גורן,יצחק פלד,יוסי שחר צביקה גנצר ומסמכים נוספים.