מערכות נשק

תיאור המערכת

תותח הבופורס L/60 פותח בשוודיה בראשית שנות ה־30 מתוך דרישה לנשק שיוכל להתמודד עם מטוסים מהירים יותר מאלה של מלחמת העולם הראשונה.

יתרונותיו העיקריים היו:

• קצב אש גבוה.
• אמינות יוצאת דופן.
• דיוק רב.
• ניידות טובה.
• טווח גדול מתותחי 20 מ"מ
• פגז נפיץ

עוד לפני  מלחמת העולם השנייה הפך התותח לאמצעי הנ"מ הבינוני הנפוץ ביותר בעולם, יוצר תחת רשיון בבריטניה, צרפת הונגריה ומדינות נוספות ,ושירת הן בצבאות בעלות הברית והן במספר מדינות הציר.

 קליטתו בצה"ל

לאחר מלחמת העצמאות החל צה"ל בתהליך התעצמות משמעותי של מערך הנ"מ. במסגרת זו נקלטו תותחי הבופורס 40 מ"מ L/60, שנועדו לתגבר את  מערכות ה־20 מ"מ ולהעניק למערך יכולת יירוט טובה יותר נגד מטוסי הקרב של מדינות ערב.

התותחים שובצו בגדודי הנ"מ והוצבו להגנת:

• בסיסי חיל האוויר.
• מתקנים אסטרטגיים.
• נמלים.

בסך הכל הגיעו בשנות ה-50 , מבצע קדש,  7  סוללות בופורס L60 שחולקו שלוש סוללות  לגדודים הסדירים 881 ו 882 וסוללה אחת לגדוד מיל 945

שירות מבצעי

תותחי הבופורס L/60 שירתו במערך הנ"מ  עד סוף 1959 כאשר הוחלפו על ידי תותחי 30 מ"מ .

 מקומו בהתפתחות המערך

לבופורס L/60 הייתה חשיבות מיוחדת משום שהוא סימן את המעבר ממערך המבוסס בעיקר על תותחי 20 מ"מ למערך נ"מ בינוני בעל יכולת יירוט טובה יותר.

בזכותו נבנתה במערך:

• תורת לחימה מתקדמת יותר.
• עבודת סוללה מסודרת.
• הפעלת בקרת אש מודרנית.

במובנים רבים היה זה התותח שהכין את הקרקע לקליטת מערכות ה־L/70

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ אמינות גבוהה מאוד.

✔ דיוק

✔ עוצמת אש משמעותית.

✔ קל יחסית לתחזוקה.

✔ יכולת פעולה ממושכת.

חסרונות

✖ טעינה ידנית באמצעות מחסניות של ארבעה פגזים.

✖ יעילות מוגבלת מול מטוסי סילון מהירים של שנות ה־60.

✖ ניידות נמוכה יחסית למערכות המתנייעות שבאו אחריו.

עובדות מעניינות

• התותח פותח לאחר כ־30,000 שעות תכנון ונחשב לאחד מכלי הנשק המוצלחים ביותר של המאה ה־20.
• במהלך מלחמת העולם השנייה שירת ביותר מ־18 מדינות, ובהמשך הפך לאחד מתותחי הנ"מ הנפוצים בעולם.
• גרסת ה־L/70 פותחה כמחליפה הישירה שלו, עם קצב אש ומהירות לוע גבוהים יותר.

רקע לפיתוח

בשנות ה־90 החל מערך הנ"מ להוציא משירות את סוללות תותחי הבופורס 40 מ"מ הנייחות.

במקביל חיפש המערך דרך לשמר את יכולת ההגנה הנקודתית על בסיסי חיל האוויר, תוך ניצול תשתיות קיימות ומערכות שכבר היו בשירות.

הפתרון שנבחר היה שילוב:

• מכ״מ רמית
• מערכת בקרת האש כפו"ז
• טילי ברקן (Stinger)

תצורה זו קיבלה את השם:

ברקנית

 מרכיבי המערכת

מכ״מ רמית

מערכת גילוי מטרות והקצאה ליחידות האש

מערכת כפו"ז

מערכת בקרת האש שימשה ל:

• גילוי וזיהוי מטרות.
• מעקב.
• חישוב נתוני הירי.
• הקצאת המטרה לעמדות הברקן.

מערכת ברקן

מערכת טילי כתף מסוג FIM-92 Stinger שהותאמה להפעלה מעמדות קבועות.

תפקידיה:

• נעילת המטרה.
• שיגור הטיל.
• השמדת המטרה.

 עקרון הפעולה

1. מכ״מ הרמית מגלה מטרות ומקצה לעמדת הכפוז
2. הכפו"ז מזהה ועוקב אחר המטרה.
3. מפעיל הכפו"ז מקצה את המטרה לעמדת ברקן.
4. צוות הברקן מבצע נעילה באמצעות כוונת המערכת.
5. מתבצע שיגור הטיל.

חשוב לציין:

לא הייתה הקצאה קבועה של מספר משגרים לכל כפו"ז.

מערכת הכפו"ז שימשה כמרכז הקצאת מטרות, ולכן מספר עמדות הברקן שניתן היה לנהל הוכתב על ידי פריסת המערכת והארגון המבצעי ולא על ידי מגבלה טכנית ידועה.

 פריסת המערכת

המערכת הייתה:

• נייחת.
• פרוסה להגנת בסיסי חיל האוויר.
• מבוססת על עמדות ברקן נפרדות.

הכפו"ז פעל כמרכז ניהול האש של מספר עמדות.

השירות בצה"ל

לפי מקורות מורשת של מערך ההגנה האווירית:

• גדוד 881 במילואים הוסב לתצורת ברקנית בסוף שנות ה־90.
• הברקנית החליפה את מערך תותחי ה־40 מ"מ.

 מאפיינים מבצעיים

יתרונות:

✔ שימוש בטיל מתקדם במקום תותחי נ"מ.

✔ ניצול מערכת בקרת האש הקיימת.

✔ דיוק גבוה יותר.

✔ יכולת תגובה מהירה.

✔ שיפור משמעותי בהסתברות הפגיעה לעומת תותחי 40 מ"מ.

חסרונות:

✖ תלות במפעיל לצורך נעילת הטיל.

✖ טווח קצר יחסית.

✖ מיועדת בעיקר להגנה נקודתית.

✖ מערכת מעבר עד להכנסת מערכות מתקדמות יותר.

 סיום השירות

עם התקדמות מערכות השליטה והבקרה החדשות יצאה הברקנית משירות.

מערך ברקן המשיך לפעול בתצורות מתקדמות יותר ללא שילוב הכפו"ז.

 עובדות מעניינות

• מקור השם "ברקנית" הוא בשילוב ברקן + כפו"ז.
• המערכת נועדה להחליף את מערך הבופורס הנייח.
• היא ייצגה שלב מעבר בין מערכות נ"מ מבוססות תותחים לבין מערכות טילים מודרניות.
• התיעוד הציבורי על המערכת מועט מאוד, ורוב המידע מצוי בארכיוני מערך ההגנה האווירית ובעדויות של משרתים.

 סיכום

הברקנית הייתה פתרון ישראלי ייחודי ששילב בין מערכת בקרת האש הוותיקה כפו"ז לבין טילי ברקן (Stinger). המערכת אפשרה לשמר יכולת הגנה נקודתית על בסיסי חיל האוויר בתקופת המעבר ממערכי תותחי הנ"מ אל מערכות הטילים. אף ששירתה פרק זמן קצר יחסית, היא מהווה חוליה מעניינת בהתפתחות מערך ההגנה האווירית של ישראל.

תיאור המערכת

הצפרל הייתה מערכת נ"מ ניידת המבוססת על רעיון פשוט ויעיל:

לקחת טיל אוויר–אוויר מוכח ולהפוך אותו לטיל קרקע–אוויר.

המערכת כללה:

• ארבעה טילי MIM-72 על צריח מסתובב,
• מערכת כינון אופטית,
• שלדת זחל M730 שאפשרה תנועה עם כוחות קרקע.

הטיל התבסס על משפחת Sidewinder המפורסמת, ולכן השתמש בהנחיית חום.

בניגוד למערכות גדולות כמו "הוק", הצפרל נועדה להגנה:

• קרובה,
• ניידת,
• מהירה.

 היסטוריה בעולם

הצפרל פותחה בארצות הברית בשנות ה־60 כדי לספק לצבא האמריקאי הגנה אווירית טקטית לכוחות היבשה.

היא נועדה להשלים מערכות לטווח ארוך יותר ולספק מענה נגד:

• מטוסי תקיפה,
• מסוקים,
• חדירות בגובה נמוך.

המערכת נכנסה לשירות בצבא ארה"ב בסוף שנות ה־60 והופצה למדינות בעלות בריתה.

 קליטה בצה"ל

לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) היה צורך משמעותי לחזק את ההגנה האווירית הטקטית.

צה"ל קלט את הצפרל כחלק מהרחבת מערך הנ"מ, לצד:

• תותחי וולקן,
• מערכות הוק.

הצפרל נתנה לצה"ל יכולת:

• ניידת,
• מבוססת טילים,
• לטווח קצר.

 שירות מבצעי בצה"ל

מלחמת לבנון הראשונה (1982)

הצפרל הייתה אחת ממערכות הנ"מ שהופעלו במהלך הלחימה.

תפקידה:

• הגנת כוחות קרקע,
• הגנת אזורים חיוניים,
• מתן שכבת הגנה נגד מטוסים ומסוקים.

שנות ה־80 וה־90

המערכת המשיכה לשמש להגנת:

• בסיסים,
• יחידות קדמיות,
• אזורים רגישים.

בהמשך, עם הופעת מערכות מתקדמות יותר, ירדה חשיבותה.

יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ ניידות גבוהה
✔ מבוססת על טיל מוכח (Sidewinder)
✔ תגובה מהירה
✔ פשוטה יחסית להפעלה
✔ מתאימה לליווי כוחות יבשה

חסרונות

✖ ללא מכ"ם אורגני משמעותי
✖ תלויה בזיהוי חזותי של המטרה
✖ מוגבלת מול מטוסים מודרניים
✖ טווח קצר יחסית
✖ רגישה לשיפור באמצעי הטעיה תרמיים

 עובדות מעניינות

• הצפרל הייתה למעשה "הסבה קרקעית" של טיל אוויר–אוויר.
• השם Chaparral נלקח משם צמח קוצני באזורים מדבריים בארה"ב.
• היא הייתה חוליה חשובה בין תותחי הנ"מ לבין מערכות טילים מתקדמות יותר.
• בישראל שירתה במשך שנים לצד הוולקן וההוק כחלק ממערך רב־שכבתי.

סיכום

מערכת צפרל MIM-72 הייתה מערכת נ"מ קצרת טווח חשובה בצה"ל בתקופת המעבר מתותחים לטילים. היא סיפקה יכולת ניידת וגמישה נגד מטוסים ומסוקים בגובה נמוך, ושילבה טכנולוגיית טיל אוויר–אוויר מוכחת עם פלטפורמה קרקעית. עם זאת, מגבלות הטווח והיעדר מכ"ם מתקדם הביאו להחלפתה בהדרגה במערכות מודרניות יותר.

תיאור המערכת

הסטינגר הוא הדור הבא של טילי הכתף לעומת רד איי.

השיפור המרכזי היה:

• חיישן מתקדם יותר,
• יכולת טובה יותר להתמודדות עם אמצעי הטעיה,
• טווח גדול יותר,
• מהירות גבוהה יותר.

המערכת מורכבת מ:

• מכלול טיל אטום,
• יחידת אחיזה ושיגור,
• מערכת קירור לחיישן,
• סוללה חשמלית,
• מערכת זיהוי "עמית–טורף".

הטיל מבצע את רוב התהליך באופן עצמאי לאחר נעילה:

1. גילוי המטרה.
2. נעילת החיישן על מקור החום.
3. שיגור.
4. עקיבה עצמאית עד הפגיעה.

 היסטוריה בעולם

הסטינגר פותח בארצות הברית בשנות ה־70 כמחליף לרד איי.

הוא הפך לאחד מטילי הכתף המפורסמים בעולם בעקבות השימוש בו באפגניסטן בשנות ה־80, כאשר הופעל נגד מסוקים ומטוסים סובייטיים.

הצלחתו הוכיחה כי:

• גם יחידות קטנות יכולות להשפיע על העליונות האווירית,
• יש חשיבות רבה לנשק נ"מ מבוזר ונייד.

 קליטה בצה"ל

צה"ל קלט את הסטינגר בשנות ה־80 כחלק מהצורך לשפר את ההגנה האווירית הקרובה.

הוא החליף בהדרגה את:

• רד איי.

הסטינגר שולב:

• ביחידות נ"מ,
• ביחידות קרקעיות,
• ובמערכות משולבות כמו מחבט.

 שירות מבצעי בצה"ל

שנות ה־80 וה־90

הסטינגר השתלב במערך ההגנה נגד:

• מטוסים בגובה נמוך,
• מסוקים,
• חדירות אוויריות מקומיות.

מערכת מחבט

בצה"ל שולב הסטינגר על גבי מערכת מחבט, יחד עם תותח הוולקן.

השילוב נתן:

• טווח תגובה קצר מאוד באמצעות התותח,
• יכולת יירוט רחוקה יותר באמצעות הטיל.

פעילות ביטחון שוטף

המערכת שימשה להגנה על כוחות ומתקנים באזורים שבהם נדרש מענה נייד.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ ניידות גבוהה מאוד
✔ ניתן להפעלה על ידי לוחם יחיד
✔ טווח ודיוק טובים משמעותית מרד איי
✔ יכולת "שגר ושכח"
✔ קשה יחסית לשיבוש
✔ מתאים במיוחד נגד מסוקים ומטוסים נמוכים

חסרונות

✖ מוגבל מול מטרות בגובה רב
✖ דורש קו ראייה למטרה
✖ תלוי בתנאי מזג אוויר וזיהוי תרמי
✖ אינו מתאים נגד טילים בליסטיים או רקטות

 עובדות מעניינות

• משמעות השם Stinger באנגלית היא "עוקץ".
• הסטינגר הפך לאחד מסמלי המלחמה באפגניסטן בשנות ה־80.
• הוא שימש בסיס לטכנולוגיות רבות של טילים מונחי חום.
• בגרסאות מתקדמות שולבו חיישנים משופרים ויכולת טובה יותר נגד אמצעי נגד.

סיכום

טיל סטינגר FIM-92 היה קפיצת מדרגה משמעותית לעומת הרד איי והפך לאחד מטילי הכתף המוצלחים בעולם. בצה"ל הוא שיפר מאוד את יכולת ההגנה האווירית הקרובה ושולב במערכת מחבט, שבה היווה שכבת יירוט נוספת מעל לתותח הוולקן.

הסטינגר מסמל את המעבר של צה"ל מנשק נ"מ תותחי בלבד אל תפיסה משולבת של תותח + טיל + חיישנים.

תיאור המערכת

מכ"ם רמית פותח כדי לתת למערך הנ"מ הישראלי יכולת גילוי :

• בגזרות שונות,
• בתרגילים,
• בכוננות מבצעית.

עם התפתחות האיומים האוויריים נכנסו לשירות מכ"מים חדישים יותר בעלי:

• טווח גדול יותר,
• רזולוציה גבוהה יותר,
• יכולת גילוי מטרות חמקניות וקטנות.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ תוצרת ישראלית
✔ ניידות גבוהה
✔ אמינות גבוהה
✔ גילוי תלת־ממדי
✔ השתלב היטב במערך השליטה והבקרה

חסרונות

✖ טווח קטן יחסית למכ"מים חדשים
✖ צגי הנשק היו מסורבלים וקשים לתפעול

✖

 תרומתו למערך ההגנה האווירית

מכ"מ הרמית סימן את המעבר ממערכות גילוי פשוטות למערכות שליטה ובקרה מתקדמות.

תרומתו כללה:

• קיצור זמני תגובה.
• שיפור תמונת המצב האווירית.
• הגדלת סיכויי היירוט.
• שילוב של כמה סוגי מערכות נ"מ במקביל ולבד.

 עובדות מעניינות

• רמית היה חלק ממשפחה של מכ"מים שפיתחה אלתא עבור צה"ל.
• הוא סייע לבסס את מעמדה של ישראל כאחת המדינות המובילות בעולם בתחום מכ"מי ההגנה האווירית.
• הידע שנצבר בפיתוחו תרם למכ"מים מתקדמים יותר, ובהם משפחת מכ"מי EL/M-2084, המשמשים כיום את כיפת ברזל, קלע דוד ומערכות נוספות.

תיאור המערכת

"אור איתן" משתמשת בקרן לייזר עתירת־עוצמה כדי לחמם במהירות נקודה על המטרה עד להשמדתה או לשיבוש פעולתה.

המערכת מיועדת להתמודד עם:

• רקטות קצרות טווח.
• פצצות מרגמה.
• כלי טיס בלתי מאוישים.
• איומים אוויריים נוספים.

היא אינה מחליפה את כיפת ברזל, קלע דוד וחץ, אלא משלימה אותן בשכבת היירוט הקצרה.

 רקע לפיתוח

הצורך במערכת נבע מהיקפי הירי הרקטי לעבר ישראל ומהעלות הגבוהה של יירוט באמצעות טילים.

מטרות הפיתוח היו:

• הפחתת עלות היירוט.
• הגדלת מלאי "המיירטים" (אספקת חשמל במקום טילים).
• יצירת יכולת יירוט מהירה של מטחים גדולים.

לאחר סדרת ניסויים מוצלחים, נמסרה המערכת הראשונה לצה"ל בדצמבר 2025.

 מרכיבי המערכת

המערכת כוללת:

• מקור לייזר רב־עוצמה.
• מערכת עקיבה אלקטרו־אופטית.
• מערכות שליטה ובקרה.
• ממשקי תקשורת עם מערך ההגנה האווירית.
• שילוב עם מערכות המכ"ם של המערך.

חלק מהמרכיבים המדויקים מסווגים.

 שירות מבצעי

המערכת הוכיחה את יכולתה בניסויים וביצעה יירוטים מוצלחים של רקטות, פצמ"רים וכטב"מים עוד לפני כניסתה הרשמית לשירות. לאחר מסירתה לצה"ל היא שולבה במערך ההגנה האווירית כיכולת משלימה.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ עלות יירוט נמוכה מאוד.

✔ "מחסנית" כמעט בלתי מוגבלת כל עוד יש אספקת חשמל.

✔ מהירות תגובה גבוהה.

✔ דיוק רב.

✔ משתלבת עם מערכות ההגנה הקיימות.

חסרונות

✖ יעילות הלייזר מושפעת מתנאי מזג אוויר, עננות, אבק ולחות.

✖ טווח הפעולה מוגבל ביחס למערכות טילים.

✖ אינה מיועדת להתמודד עם כל סוגי האיומים לבדה.

 עובדות מעניינות

• המערכת נקראה "אור איתן" לזכר סרן איתן אוסטר ז"ל, בנו של דב אוסטר, שהיה ממפתחי המערכת במפא"ת.
• היא מהווה את מערכת הלייזר המבצעית הראשונה מסוגה בעולם שנכנסה לשירות כחלק ממערך הגנה אווירית לאומי.
• הפיתוח הובל על ידי מפא"ת ורפאל, כאשר אלביט מערכות אחראית על מקור הלייזר.

 סיכום

מערכת אור איתן מסמלת את הדור הבא של ההגנה האווירית בישראל. היא מוסיפה שכבת יירוט מבוססת לייזר למערך הרב־שכבתי, לצד כיפת ברזל, קלע דוד וחץ, ומעניקה לישראל יכולת ייחודית ליירט איומים אוויריים במהירות ובעלות נמוכה יחסית. עם הרחבת פריסתה, היא צפויה להפוך לאחד המרכיבים המרכזיים בהגנת שמי ישראל.

תיאור המערכת

הפטריוט היא מערכת נ"מ מתקדמת המשלבת:

מכ"ם AN/MPQ-53 / AN/MPQ-65

• גילוי מטרות,
• מעקב,
• ניהול קרב,
• הכוונת טילים.

מרכז שליטה

מחשב את:

• סוג האיום,
• מסלולו,
• נקודת היירוט.

משגרים

כל משגר נושא מספר טילים מוכנים לשיגור.

המערכת מסוגלת לפעול באופן אוטומטי יחסית:

• גילוי,
• החלטת ירי,
• שיגור,
• מעקב.

 היסטוריה בעולם

הפטריוט פותחה בארצות הברית כמערכת שתוכל להתמודד עם דור חדש של איומים אוויריים:

• מטוסי קרב מהירים,
• טילי שיוט,
• בהמשך – טילים בליסטיים טקטיים.

היא החליפה חלק מיכולות ה־HAWK והפכה לאחת ממערכות ההגנה האווירית המפורסמות בעולם.

קליטה בצה"ל

ישראל קיבלה את מערכת הפטריוט במהלך מלחמת המפרץ הראשונה (1991) בעקבות האיום העיראקי של טילי הסקאד.

המערכת נפרסה בישראל יחד עם צוותים אמריקאים ובהמשך הופעלה על ידי חיל האוויר הישראלי.

בצה"ל קיבלה המערכת את השם:

"יהלום"

 שירות מבצעי בצה"ל

מלחמת המפרץ (1991)

זה היה האירוע המכונן של כניסת הפטריוט לישראל.

עיראק שיגרה עשרות טילי סקאד לעבר ישראל.

הפטריוט נועדה:

• ליירט טילים בליסטיים,
• להגן על אזורים מיושבים ותשתיות.

למרות שהיירוטים הראשונים היו מורכבים ושיעור ההצלחה היה נתון לדיון, המערכת הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית עצומה והפכה לסמל של הגנה מפני טילים.

מבצעים בשנים מאוחרות

הפטריוט הופעלה לאורך השנים מול:

• מטוסים,
• כלי טיס בלתי מאוישים,
• איומים בגבולות.

אירועים בולטים:

• יירוט מטוס סורי מסוג סוחוי בשנת 2014.
• יירוטים של כלי טיס בלתי מאוישים במהלך העימותים בצפון.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ יכולת נגד מטוסים וטילים
✔ מערכת מוכחת בעולם
✔ מכ"ם רב־יכולות
✔ יכולת פריסה מהירה יחסית
✔ טווח משמעותי
✔ מערכת בעלת ניסיון מבצעי רב

חסרונות

✖ עלות גבוהה של טילים
✖ מערכת גדולה ומורכבת
✖ דורשת כוח אדם רב
✖ מוגבלת מול מטחי טילים גדולים
✖ מערכות חדשות יותר מתאימות טוב יותר לאיומים מסוימים

עובדות מעניינות

• הפטריוט הייתה אחת ממערכות ההגנה הראשונות שניסו ליירט טילים בליסטיים בשדה הקרב.
• שמה הפך כמעט לשם נרדף להגנה מפני טילים.
• ישראל שילבה ניסיון מבצעי מהפעלתה עם פיתוח מערכות מקומיות כמו:
  • חץ,
  • כיפת ברזל,
  • קלע דוד.
• בשנת 2024 החליט חיל האוויר להוציא את סוללות הפטריוט משירות לאחר יותר מ־30 שנות פעילות.

סיכום

מערכת פטריוט ("יהלום") הייתה שלב חשוב בהתפתחות ההגנה האווירית בישראל. היא הייתה המערכת הראשונה בישראל שנועדה להתמודד לא רק עם מטוסים אלא גם עם טילים בליסטיים, ובכך פתחה את הדרך למערך ההגנה הרב־שכבתי הישראלי.

למרות מגבלותיה, הפטריוט שירתה את ישראל במשך יותר משלושה עשורים והייתה חוליית מעבר מרכזית בין עידן ה"הוק" לבין מערכות חץ, קלע דוד וכיפת ברזל.

תיאור המערכת

מערכת ארמ"ת שימשה כ"מוח" של סוללת הצפרל.

בעוד שהמשגר נשא את ארבעת הטילים, ארמ"ת הייתה אחראית על:

• קבלת תמונת המצב האווירית.
• איתור וזיהוי מטרות.
• חישוב סדרי עדיפויות.
• הקצאת מטרה למשגר המתאים.
• סיוע למפעיל בביצוע הירי.

המערכת שיפרה משמעותית את זמן התגובה ואת היכולת להתמודד עם מטרות מהירות.

 רקע לפיתוח

כאשר נקלטה מערכת הצפרל בצה"ל התברר כי ירי עצמאי מכל משגר אינו מנצל את מלוא יכולות הסוללה.

לכן שולבה מערכת בקרת אש מרכזית, שאפשרה:

• שליטה על מספר משגרים.
• חלוקת מטרות.
• מניעת ירי כפול.
• תיאום בין כלל מרכיבי הסוללה.

גישה זו הקדימה את תפיסת השליטה והבקרה הרב־שכבתית הקיימת כיום.

 שילוב במערך הנ"מ

ארמ"ת פעלה כחלק בלתי נפרד מסוללת הצפרל.

היא קיבלה נתונים מ:

• מכ"מי גילוי של מערך הנ"מ.
• מרכזי השליטה.
• אמצעי תצפית מקומיים.

בהמשך העבירה את נתוני המטרה למשגרי הצפרל.

 שירות מבצעי

המערכת שירתה יחד עם הצפרל במשך עשרות שנים.

בין תפקידיה:

• הגנה על בסיסי חיל האוויר.
• הגנה על כוחות מתמרנים.
• השתתפות בתרגילים רחבי היקף.
• פריסה בגזרות השונות בתקופות מתיחות.

במלחמת לבנון הראשונה (1982) שימשה כחלק ממערך ההגנה האווירית הטקטי.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קיצור משמעותי של זמן התגובה.
✔ ניהול מספר משגרים במקביל.
✔ שיפור יעילות ניצול הטילים.
✔ תיאום בין כל מרכיבי הסוללה.
✔ שיפור תמונת הקרב.

חסרונות

✖ תלות בנתוני גילוי חיצוניים.
✖ התאמה לאיומי התקופה בלבד.
✖ יכולת מוגבלת לעומת מערכות שליטה דיגיטליות מודרניות.

 תרומתה למערך ההגנה האווירית

למרות שארמ"ת כמעט ואינה מוכרת לציבור, היא הייתה אבן דרך בהתפתחות מערך השליטה והבקרה של הנ"מ הישראלי.

היא הוכיחה כי יעילותה של מערכת נ"מ אינה תלויה רק בטיל עצמו, אלא גם ביכולת:

• לקבל תמונת מצב בזמן אמת.
• לנהל מספר איומים במקביל.
• להקצות מטרות באופן מיטבי.
• לתאם בין כלל יחידות הסוללה.

תיאור המערכת

כיפת ברזל היא מערכת הגנה אווירית שנועדה להתמודד בעיקר עם איום של:

• רקטות קצרות ובינוניות טווח,
• פצמ"רים,
• טילי שיוט,
• כלי טיס בלתי מאוישים.

המערכת מורכבת משלושה מרכיבים עיקריים:

מכ"ם גילוי ומעקב

מאתר את השיגור ומחשב:

• מסלול הרקטה,
• נקודת הפגיעה הצפויה,
• האם קיימת סכנה לאזור מיושב.

מרכז ניהול קרב

מחשב בזמן אמת:

• האם לשגר מיירט,
• לאן לשגר,
• מתי לבצע יירוט.

משגרי טילי תמיר

משגרים טיל מיירט שמטרתו לפגוע ברקטה באוויר.

ייחודה הגדול של המערכת:
היא אינה מיירטת כל רקטה – רק רקטות הצפויות לפגוע בשטח מאוכלס או חיוני.

 היסטוריה ופיתוח

המערכת פותחה בעקבות העלייה המשמעותית באיום הרקטות על ישראל, במיוחד מרצועת עזה ומלבנון.

החלטת הפיתוח התקבלה לאחר:

• ירי קסאמים מרצועת עזה,
• מלחמת לבנון השנייה (2006),
• הצורך במענה יעיל וזול יחסית לרקטות קצרות טווח.

הפיתוח בוצע בקצב מהיר מאוד ונחשב לאחד הפרויקטים הביטחוניים החשובים בישראל.

 קליטה בצה"ל

הסוללה הראשונה נכנסה לשירות בשנת 2011.

הפריסה הראשונית הייתה באזור הדרום מול איום הרקטות מרצועת עזה.

המערכת השתלבה במערך ההגנה הרב־שכבתי לצד:

• פטריוט,
• חץ,
• קלע דוד.

 שירות מבצעי בצה"ל

מבצע עמוד ענן (2012)

הופעלה לראשונה בהיקף משמעותי.

המערכת יירטה מאות רקטות והוכיחה את יכולתה המבצעית.

מבצע צוק איתן (2014)

המערכת הפכה למרכיב מרכזי בהגנת העורף.

בוצעו אלפי ניסיונות יירוט מול מטחי רקטות.

מבצעים נוספים בעזה

כיפת ברזל הופעלה במבצעים:

• חגורה שחורה (2019),
• שומר החומות (2021),
• מבצעים נוספים.

מלחמת חרבות ברזל (2023 ואילך)

המערכת הפכה לאחד המרכיבים המרכזיים בהגנת העורף הישראלי מול:

• מטחי רקטות עצומים,
• איומים משולבים.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ אחוזי הצלחה גבוהים נגד איומים מתאימים
✔ יכולת הבחנה בין רקטות מסוכנות ולא מסוכנות
✔ תגובה מהירה מאוד
✔ ניידות גבוהה
✔ עלות יירוט נמוכה יחסית למערכות אסטרטגיות
✔ יכולת פעולה בכל מזג אוויר

חסרונות

✖ אינה מיועדת לטילים בליסטיים
✖ עלות מיירט גבוהה יחסית למחיר רקטה פשוטה
✖ עומס עלול להיווצר מול מטחים גדולים מאוד
✖ תלויה בזמינות מלאי מיירטים

 עובדות מעניינות

• כיפת ברזל הייתה הראשונה בעולם שנועדה באופן ייעודי ליירט רקטות קצרות טווח.
• המערכת משתמשת באלגוריתם שמחליט האם בכלל יש צורך בירי.
• ההחלטה שלא ליירט רקטה שאינה מסכנת אוכלוסייה חוסכת מיירטים יקרים.
• הצלחתה הפכה אותה למוצר מבוקש בעולם.
• ארצות הברית רכשה סוללות ומיירטים של המערכת.

 סיכום

כיפת ברזל היא אחת ממערכות ההגנה האווירית המשמעותיות ביותר שפותחו בישראל. היא שינתה את הדרך שבה מדינות מתמודדות עם איום רקטות קצרות טווח והפכה לשכבת ההגנה המרכזית של ישראל מול ירי תלול מסלול.

המערכת מסמלת את המעבר מהגנה נגד מטוסים בלבד אל הגנה רחבה על אוכלוסייה ותשתיות, ומהווה נדבך מרכזי במערך ההגנה הרב־שכבתי של ישראל.

תיאור המערכת

קלע דוד פותחה כדי לתת מענה ל"פער" שבין:

• כיפת ברזל – לטווחים קצרים ורקטות פשוטות.
• חץ – לטילים בליסטיים ארוכי טווח.

המערכת מיועדת להתמודד עם:

• רקטות כבדות,
• טילים טקטיים,
• טילי שיוט,
• כלי טיס בלתי מאוישים,
• איומים אוויריים מתקדמים.

 מרכיבי המערכת

מכ"ם גילוי ומעקב

מאתר את האיום ומעביר נתונים למערכת השליטה.

מרכז ניהול קרב

מחשב:

• מסלול טיסה,
• סוג האיום,
• נקודת היירוט המתאימה.

טיל מיירט "סטאנר"

ייחודו:

• ללא ראש קרב גדול כמו בטילים מסורתיים,
• מבוסס על פגיעה ישירה במטרה במהירות גבוהה.

המיירט כולל:

• ראש ביות מתקדם,
• יכולת תמרון גבוהה,
• שילוב חיישנים.

היסטוריה ופיתוח

המערכת נולדה מתוך צורך להתמודד עם איומים שהתפתחו באזור:

• רקטות ארוכות טווח של חזבאללה,
• טילים מדויקים,
• איומים אוויריים מתקדמים.

הפיתוח החל בתחילת שנות ה־2000 במסגרת תוכנית משותפת ישראלית–אמריקאית.

המטרה הייתה ליצור שכבת ביניים בין:

• כיפת ברזל,
• חץ.

 קליטה בצה"ל

קלע דוד נכנסה רשמית לשירות בשנת 2017.

המערכת שולבה במערך ההגנה הרב־שכבתי של ישראל:

1. כיפת ברזל – רקטות קצרות טווח.
2. קלע דוד – טווח בינוני ואיומים מתקדמים.
3. חץ – טילים בליסטיים ארוכי טווח.

 שירות מבצעי בצה"ל

מלחמת חרבות ברזל (2023 ואילך)

קלע דוד הופעלה באופן מבצעי נרחב יותר.

המערכת שימשה נגד:

• טילים ורקטות ארוכות טווח,
• איומים אוויריים מתקדמים.

אירועים קודמים

המערכת ביצעה יירוטים מבצעיים ראשונים כבר בשנת 2018, כאשר הופעלה מול איומים ששוגרו מסוריה.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ שכבת הגנה ייעודית לטווח בינוני
✔ יכולת נגד איומים מתקדמים
✔ פגיעה ישירה בדיוק גבוה
✔ שילוב במערך הגנה רב־שכבתי
✔ יכולת להתמודד עם מטרות מתמרנות

חסרונות

✖ עלות מיירט גבוהה
✖ מערכת מורכבת מאוד
✖ דורשת מערך מכ"מים ושליטה מתקדם
✖ אינה מיועדת לכל סוגי האיומים

 עובדות מעניינות

• השם "קלע דוד" לקוח מסיפור דוד וגוליית וממשיך את מסורת שמות מערכות ההגנה הישראליות.
• המיירט "סטאנר" נחשב לאחד המיירטים המתקדמים בעולם.
• המערכת פותחה בשיתוף פעולה עמוק בין ישראל לארצות הברית.
• היא מהווה נדבך מרכזי בתפיסת ההגנה האווירית הרב־שכבתית של ישראל.

סיכום

קלע דוד היא מערכת ההגנה האווירית שנועדה למלא את הפער שבין כיפת ברזל לבין חץ. היא מייצגת מעבר מהגנה מפני מטוסים בלבד להגנה מפני מגוון רחב של איומים מודרניים – רקטות כבדות, טילים מדויקים וכלי טיס בלתי מאוישים.

עם כניסתה לשירות, הפכה ישראל לאחת המדינות היחידות בעולם בעלות מערך הגנה אווירית רב־שכבתי מלא:
כיפת ברזל → קלע דוד → חץ.

תיאור המערכת

תותח הבופורס 40 מ"מ היה אחת ממערכות הנ"מ המוצלחות ביותר במאה ה־20.

המערכת כללה:

• תותח אוטומטי בקוטר 40 מ"מ,
• מערכת כינון,
• מערכת בקרת אש "כפו"ז",
• צוות הפעלה גדול יחסית.

בניגוד לתותחי 20 ו־37 מ"מ, הבופורס ירה פגז גדול וכבד יותר, ולכן לכל פגיעה הייתה השפעה הרסנית יותר.

מערכת הכפו"ז שיפרה את היכולת לפגוע במטוסים בכך שחישבה את:

• מהירות המטרה,
• כיוון הטיסה,
• נקודת המפגש העתידית.

 היסטוריה בעולם

הבופורס 40 מ"מ פותח בשוודיה בשנות ה־30 והפך לאחד מתותחי הנ"מ המפורסמים בעולם.

במלחמת העולם השנייה הופעל על ידי:

• בריטניה,
• ארצות הברית,
• מדינות אירופה רבות.

הוא שימש נגד:

• מטוסי הפצצה,
• מטוסי תקיפה,
• מטוסים בגובה נמוך ובינוני.

הצלחתו נבעה משילוב של:

• ניידות,
• אמינות,
• כוח אש,
• דיוק.

 קליטה בצה"ל

עם הקמת המדינה היה צורך דחוף ביכולת הגנה נגד תקיפות אוויריות.

הבופורס 40 מ"מ נקלט בצה"ל והפך לאחד המרכיבים המרכזיים של מערך הנ"מ בראשית דרכו.

הוא שימש להגנה על:

• ערים,
• בסיסים,
• מתקנים אסטרטגיים,
• כוחות קרקע.

 שירות מבצעי בצה"ל

מלחמת העצמאות (1948)

מערכות בופורס שימשו להגנת מתקנים וכוחות מול תקיפות אוויריות.

שנות ה־50

היו מרכיב מרכזי בהגנה האווירית של המדינה.

מלחמת סיני (1956)

שימשו להגנת כוחות ומתקנים.

מלחמת ששת הימים (1967)

עדיין היו חלק ממערך הנ"מ, בעיקר להגנת מתקנים.

בהמשך הוחלפו בהדרגה על ידי:

• מערכות טילים כמו הוק,
• תותחים מתקדמים יותר,
• מערכות עם מכ"ם.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ אמינות גבוהה מאוד
✔ פגז חזק יחסית
✔ דיוק טוב עם מערכת כפו"ז
✔ יכולת להתמודד עם מגוון מטוסים
✔ מערכת מוכחת בעולם

חסרונות

✖ ניידות מוגבלת יחסית
✖ דורש צוות גדול
✖ קצב אש נמוך לעומת תותחים מודרניים
✖ מוגבל מול מטוסי סילון מהירים

 עובדות מעניינות

• הבופורס 40 מ"מ נחשב לאחד הנשקים המוצלחים ביותר בתולדות נשק הנ"מ.
• הוא שירת ביותר מ־50 מדינות.
• גם לאחר הופעת הטילים, נשאר בשימוש להגנת מתקנים בזכות אמינותו.
• מערכות הבופורס היו בסיס לניסיון הישראלי לפתח יכולות בקרת אש מתקדמות.

סיכום

תותח 40 מ"מ בופורס מונחה כפו"ז היה אחת מאבני היסוד של מערך הנ"מ הישראלי בראשית דרכו. שילוב של פגז חזק, מערכת בקרת אש משופרת ואמינות גבוהה הפכו אותו למערכת מרכזית במשך עשרות שנים. הוא מייצג את תקופת השיא של הנ"מ התותחי הקלאסי, לפני המעבר לעידן טילי הקרקע–אוויר

תיאור המערכת

הבופורס  L70   מונחה המעכ"ן היה מערכת הנשק החדישה ביותר שקיבל מערך הנ"מ באמצע שנות ה60  .

המערכת כללה:

• מכ"ם גילוי/עקיבה,
• מחשב בקרת אש,
• מערכת העברת נתוני ירי לתותח,
• תותח בופורס 40 מ"מ עם קצב אש מקסימלי של כ-240 פגז לדקה.

תפקיד המכ"ם היה:

• לגלות את המטוס,
• למדוד מרחק ומהירות,
• לחשב את נקודת המפגש,
• להעביר נתוני כיוון לתותח.

כך השתפרה מאוד היכולת לפגוע במטרות:

  . בטווחים רחוקים יותר

          .בלילה,

       .   בעננות,

• בתנאי ראות מוגבלת.

 היסטוריה בעולם

לאחר מלחמת העולם השנייה התברר כי תותחים לבדם אינם מספיקים מול מטוסים מהירים יותר.

הפתרון היה שילוב:

• תותח אמין וחזק,
• מערכת גילוי מכ"ם,
• בקרת אש ממוחשבת.

בופורס 40 מ"מ הפך לבסיס למערכות נ"מ מתקדמות רבות בעולם, ושילוב המכ"ם האריך את חייו המבצעיים.

 קליטה בצה"ל

צה"ל שילב מערכות בופורס עם אמצעי בקרת אש מתקדמים כחלק מבניית מערך נ"מ מודרני.

המטרה הייתה להתמודד עם:

• מטוסי תקיפה,
• מפציצים,
• חדירות בגובה נמוך.

מערכות אלה היו שכבת ההגנה העיקרית לפני כניסת טילי הנ"מ הראשונים.

 שירות מבצעי בצה"ל

החל מ1965 ואילך המערכת שימשה להגנת:

• בסיסי חיל האוויר,
• מתקנים אסטרטגיים,
• אזורים חיוניים.

המערכת היוותה את הבסיס העיקרי של המערך הסדיר  וקצינים וחיילים ששרתו בה היוו את הבסיס לכוח האדם,  במהלך השנים,

 שעבר הסבה לכלי נשק אחרים -דרקון, 20 מ"מ,מתנייע ונגרר, חובט ועוד .

יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ דיוק גבוה יותר לעומת כיוון ידני
✔ יכולת פעולה ביום ובלילה
✔ פגז 40 מ"מ בעל עוצמה רבה
✔ מערכת מוכחת ואמינה
✔ עלות הפעלה נמוכה יחסית לטילים

חסרונות

X מכ"מ (שפופרות) עם יכולת גילוי נמוכה .

✖ חשיפה של צוות התותח בשטח
✖ ניידות מוגבלת
✖  יעילות הולכת ופוחתת כנגד מטוסי סילון  המפעילים נשק STAND OFF  .

 עובדות מעניינות

• שילוב מכ"ם עם תותחי נ"מ היה שלב מעבר חשוב בין הנ"מ הקלאסי לבין מערכות הטילים.
• מערכות בופורס 40 מ"מ המשיכו לשרת בעולם עשרות שנים לאחר מלחמת העולם השנייה.

סיכום

תותח 40 מ"מ בופורס מונחה מעכ"ן היה אחת ממערכות הנ"מ המתקדמות ביותר בתקופת התותחים. שילוב המכ"ם שיפר משמעותית את הדיוק והפך אותו לכלי יעיל יותר מול מטוסים מודרניים. בצה"ל הוא היווה את שיאו של עידן הנ"מ הקני , לפני המעבר למערכות הטילים הוק, פטריוט ומערכות ההגנה הרב־שכבתיות

 תיאור המערכת

המקלע פותח להגנה על:

• שדות תעופה.
• נמלים.
• בסיסים צבאיים.
• כלי שיט.

הוא הופעל במגוון תצורות:

• חד קני
• דו קני

הודות לקליע הכבד יחסית בקוטר 13.2 מ"מ, הייתה לו יכולת טובה יותר נגד מטוסים לעומת מקלעי 7.5–8 מ"מ.

 שירות בעולם

המערכת הופעלה בצרפת לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, ויוצאה למדינות נוספות. איטליה ייצרה אותה ברישיון בשם Breda Mod.31, ויפן אימצה אותה כ־Type 93.

 שירות בישראל

בתחילת חודש יוני 1948 הגיעו לארץ כ-30 מקלעים שחלקם הועברו ל"גדוד חיל האויר" למטרות הגנה קרקעית ונ"מ על בסיסי חיל האוויר.

מקלעים אילו היו בשיחמוש הגדוד עד פירוקו במאי 1949 ואז חלקם הועבר לגדוד נ"מ 411 .

לאחר פירוק הגדוד בנובמבר 1949 , כנראה שהמקלעים הוצאו משימוש.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ עוצמת אש גבוהה ממקלעים רגילים.

✔ יעילות טובה נגד מטוסים בגובה נמוך.

✔ אמינות מכנית גבוהה.

.

חסרונות

✖ מחסניות קטנות יחסית.

✖ קצב אש מעשי מוגבל בשל הצורך בטעינה תכופה.

✖ נחות מתותחי 20 מ"מ מבחינת עוצמת הפגיעה.

 עובדות מעניינות

• זה היה אחד המקלעים הכבדים הראשונים שתוכננו מלכתחילה למשימות נ"מ.
• הצי הצרפתי הפעיל אותו במשך שנים רבות על ספינות מלחמה.
• הגרסה היפנית (Type 93) השתתפה בלחימה במלחמת העולם השנייה, והגרסה האיטלקית (Breda Mod.31) שירתה בצבא איטליה.

 סיכום

מקלע הוצ'קיס 13.2 מ"מ היה חוליית ביניים בין המקלעים הכבדים בקוטר רובה לבין תותחי הנ"מ האוטומטיים בקוטר 20 מ"מ. הוא סיפק לכוחות המגינים יכולת יעילה נגד מטוסים בגובה נמוך, אך עם הופעת תותחי 20 מ"מ בעלי עוצמת אש גדולה יותר, הלכה ופחתה חשיבותו.

תיאור המערכת

מערכת ה־M45 כללה ארבעה מקלעי בראונינג כבדים שהורכבו בזוגות משני צדי עמדת התותחן.

המערכת כללה:

• צריח ממונע חשמלית עם מטען(פט פט)  עצמאי
• סיבוב מהיר לכל הכיוונים.
• הגבהה מהירה.
• כוונת נ"מ.
• אפשרות לירי גם לעבר מטרות קרקע.

המערכת יכלה להיות מותקנת:

• על עגלה נגררת M55.
• על זחל"ם M16.
• על רכב משא – דוגמת ריאו – תצורה בה צבא ארה"ב השתמש בויטנם
• בעמדות נייחות.

 קליטתה בצה"ל

כבר לפני מבצע קדש נעשה נסיון שלא צלח – רכש של זחלמים מצוידים בצריחי 0.5 מ"מ 4 קני. בשנת 1965 רכש צהל עודפי נשק של

צבא ארה"ב באירופה . הרכש כלל עשרות זחלמים עבור יחידות החרמ"ש וכהגיע לארץ התברר כי חלקם היו זחלמי נ"מ. במסגרת קליטת הזחלמים הוסרו הצריחים ונשארו במש"א ללא דורש. במהלך הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים שוקמו 4 צריחים , הועמסו על עגלות ונשלחו לתל נוף , לגדוד 945 בפיקודו של אלי ברוך , שם אורגנו כסוללה שפרסה מסביב למגדל הפיקוח. בסיום המלחמה הורדה הסוללה , באמצעות נחתות לשארם א שייך. הנסיון בהפעלת הצריחhם הביא להקצאת כא וצריח לכל סוללה 40 מ"מ במערך עד שהוחלפו בתחילת שנות ה-70 על ידי צריחי 20 מ"מ דו קני.המערכת שימשה את מערך הנ"מ להגנת:

• שדות תעופה  ואתרים  חשובים במסגרת סוללות L70 .
• כוחות  פרוסים כמו סוללות הוק

בשנות ה־60 פותח בישראל TCM-20, שבו הוחלפו ארבעת מקלעי ה־0.5 בשני תותחי 20 מ"מ היספנו־סויסה, תוך שימוש באותו צריח מקסון.

 שירות מבצעי

המערכת שירתה במערך הנ"מ  החל ממלחמת ששת הימים.

בנוסף למשימות נ"מ, היא הייתה יעילה מאוד גם נגד:

• חי"ר.
• כלי רכב קלים.
• עמדות אויב.
• מטרות בשטח פתוח.

 החל מתחילת  שנות ה־70  הוחלפה במערכת צריח 20 מ"מ דו קני בעל עוצמת אש גבוהה יותר.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קצב אש גבוה מאוד.

✔ אמינות גבוהה.

✔ יכולת תגובה מהירה.

✔ יעילות גם נגד מטרות קרקע.

✔ בסיס מצוין לפיתוח התומ"ת הישראלי.

חסרונות

✖ טווח קצר.

✖ יעילות מוגבלת מול מטוסי סילון.

✖ ללא מערכת בקרת אש מתקדמת.

✖ עוצמת הפגיעה של קליעי 12.7 מ"מ הייתה מוגבלת לעומת תותחי 20 מ"מ.

 תרומתו למערך הנ"מ הישראלי

למערכת זו הייתה חשיבות מיוחדת, משום שהיא היוותה את בסיס הפיתוח של התומ"ת 20 מ"מ (TCM-20).

בפיתוח הישראלי:

• הוסר מכלול ארבעת מקלעי ה־0.5.
• הותקנו שני תותחי Hispano-Suiza HS.404 בקוטר 20 מ"מ.
• נשמרו הצריח,  ושופרו מנגנוני הסיבוב וההגבהה.

כך נולדה אחת ממערכות הנ"מ הישראליות המצליחות ביותר.

 עובדות מעניינות

• המערכת פותחה במקור על ידי חברת Maxson עבור צבא ארצות הברית.
• היא הותקנה גם על זחל"ם M16 Multiple Gun Motor Carriage, שנודע בכינויו "Meat Chopper" בשל כוח האש האדיר שלו.
• ישראל הייתה בין המדינות היחידות שהסבו את הצריח לתותחי 20 מ"מ במסגרת פיתוח ה־TCM-20.

 סיכום

למרות שמקלעי ה־12.7 מ"מ לא יכלו להתמודד לאורך זמן עם מטוסי הסילון, המערכת סיפקה לצה"ל יכולת הגנה אווירית זמינה ואמינה. חשיבותה ההיסטורית חורגת מעבר לשירותה המבצעי, שכן היא שימשה בסיס ישיר לפיתוח תומ"ם 20 מ"מ (TCM-20) – מערכת נ"מ ישראלית מקורית שהמשיכה לשרת במשך שנים רבות.

תיאור המערכת

הוולקן היה מערכת נ"מ מתנייעת שנועדה לתת הגנה אווירית צמודה לכוחות היבשה.

המערכת שילבה:

• שלדת נגמ"ש M113 אמינה וניידת,
• צריח מסתובב,
• תותח M61 וולקן בעל שישה קנים.

תותח ה־M61 פעל בשיטת Gatling:

• מספר קנים מסתובבים,
• חלוקת עומס הירי בין הקנים,
• קצב אש גבוה במיוחד.

הרעיון היה ליצור "קיר אש" מול מטוס או מסוק התוקפים בגובה נמוך.

היסטוריה בעולם

הוולקן פותח בארה"ב בעקבות לקחי מלחמת קוריאה והצורך להגן על כוחות קרקע מפני:

• מטוסי תקיפה,
• מסוקים,
• חדירות בגובה נמוך.

המערכת נכנסה לשירות בסוף שנות ה־60 והייתה חלק ממערך ההגנה האווירית הטקטית של צבא ארה"ב.

היא שירתה גם במלחמות:

• וייטנאם,
• המזרח התיכון,
• עימותים נוספים שבהם הופעלו כוחות אמריקאיים.

 קליטה בצה"ל

לאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) עלה הצורך לשפר את ההגנה האווירית הקרובה של כוחות השריון והחי"ר.

צה"ל קלט את הוולקן כחלק מתהליך מודרניזציה של מערך הנ"מ.

יתרונותיו לצה"ל:

• יכולת לנוע עם כוחות שריון,
• תגובה מהירה,
• יכולת פעולה בשטח קדמי.

המערכת שולבה ביחידות נ"מ ניידות.

 שירות מבצעי בצה"ל

מלחמת לבנון הראשונה (1982)

הוולקן השתתף בלחימה וסיפק:

• הגנה לכוחות מתמרנים,
• הגנה על אזורים ומתקנים,
• מענה נגד איומים בגובה נמוך.

שנות ה־80 וה־90

המשיך להיות מרכיב חשוב במערך הנ"מ הטקטי.

עם התפתחות האיום, בעיקר הופעת:

• מסוקי קרב מתקדמים,
• טילי נ"ט,
• כטב"מים,

עלה הצורך להוסיף יכולת טילית.

 המעבר למערכת "מחבט"

בצה"ל פותחה מערכת מחבט שהתבססה על הוולקן.

השדרוג כלל:

• תותח 20 מ"מ וולקן,
• ארבעה טילי סטינגר,
• מערכת בקרת אש משופרת.

המטרה:
לשלב:

• יתרון התותח (תגובה מהירה),
• יתרון הטיל (טווח ודיוק).

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קצב אש עצום
✔ תגובה מהירה מאוד
✔ ניידות גבוהה
✔ יכולת ללוות כוחות שריון
✔ אמינות מכנית גבוהה
✔ יעילות נגד מטרות בגובה נמוך

חסרונות

✖ טווח קצר יחסית
✖ ללא יכולת להתמודד עם מטוסים בגובה רב
✖ צריכת תחמושת גבוהה מאוד
✖ יעילות מוגבלת מול איומים מודרניים

 עובדות מעניינות

• תותח ה־M61 וולקן הוא אותו סוג תותח ששימש כמקלע האווירי במטוסי קרב אמריקאיים כגון F-16.
• בקצב אש מרבי המערכת יכלה לירות אלפי פגזים בדקה.
• למרות גילו, הוולקן נחשב לאחת ממערכות הנ"מ הקרובות המפורסמות בעולם.
• בצה"ל הוא הפך לסמל של תקופת המעבר בין תותחי נ"מ לבין מערכות טילים.

סיכום

מערכת וולקן M163 הייתה אחת ממערכות הנ"מ החשובות ביותר בצה"ל בשנות ה־70 וה־80. היא סיפקה לכוחות היבשה יכולת הגנה אווירית ניידת ומהירה, ושימשה בסיס לפיתוח מערכת מחבט. למרות שטווחה היה מוגבל, היא הייתה מערכת אמינה, יעילה ובעלת השפעה רבה על התפתחות מערך הנ"מ הטקטי הישראלי.

 תיאור המערכת

ה"מחבט" היה ניסיון ישראלי לשדרג את הוולקן הוותיק ולהתאים אותו לאיומים מודרניים יותר.

הרעיון המרכזי:

שילוב של תותח מהיר תגובה עם טיל מונחה.

המערכת כללה:

תותח M61 וולקן 20 מ"מ

מיועד ל:

• מטרות קרובות מאוד,
• מסוקים,
• מטוסים שחדרו לטווח קצר.

ארבעה טילי סטינגר

מיועדים ל:

• מטרות רחוקות יותר,
• מטוסים מהירים,
• מסוקים.

בנוסף שולבו:

• מערכת בקרת אש משופרת,
• מערכת עקיבה אלקטרו־אופטית,
• יכולות קשר ושליטה משופרות.

 רקע לפיתוח

בשנות ה־80 וה־90 התברר כי הוולקן לבדו אינו מספיק.

הסיבות:

• טווח קצר,
• הופעת מסוקי קרב מתקדמים,
• שיפור יכולות התקיפה האווירית.

במקום להוציא את הוולקן משירות, צה"ל בחר לשדרג אותו.

התוצאה הייתה:

• מערכת זולה יחסית,
• שימוש בתשתית קיימת,
• שיפור משמעותי ביכולת.

 קליטה בצה"ל

המחבט נכנסה לשירות בסוף שנות ה־90 במסגרת מערך הנ"מ הטקטי.

היא החליפה חלק ממערכות הוולקן הישנות ונתנה ליחידות הנ"מ:

• יכולת טילית,
• יכולת תותחית,
• ניידות גבוהה.

המערכת נועדה בעיקר להגנת:

• כוחות מתמרנים,
• מתקנים קדמיים,
• אזורים רגישים.

 שירות מבצעי בצה"ל

שנות ה־2000

המחבט השתתפה בפעילות מבצעית לאורך גבולות ישראל.

תפקידיה כללו:

• הגנה על כוחות,
• הגנה מפני חדירת מטוסים ומסוקים,
• כוננות מול איומים אוויריים.

עם זאת, השינויים באיום האווירי:

• ירידה באיום מטוסי אויב,
• עליית איום הרקטות והכטב"מים,

הובילו לצמצום חשיבותה.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ שילוב ייחודי של תותח וטיל
✔ תגובה מהירה מאוד
✔ יכולת פעולה נגד מגוון מטרות
✔ ניידות גבוהה
✔ ניצול שלדות M113 קיימות
✔ עלות נמוכה יחסית לעומת מערכת חדשה

חסרונות

✖ טווח מוגבל לעומת מערכות מודרניות
✖ ללא יכולת להתמודד עם טילים בליסטיים
✖ תלות בקו ראייה
✖ שלדת M113 מיושנת יחסית
✖ פחות מתאימה לעידן הכטב"מים והרקטות

 עובדות מעניינות

• "מחבט" הוא אחת המערכות האחרונות בעולם שהתבססו על שילוב של תותח גאטלינג וטילי כתף.
• השם "מחבט" ממשיך את מסורת שמות מערכות הנ"מ בצה"ל.
• היא היוותה חוליית מעבר בין מערכות הנ"מ הקלאסיות לבין מערכות ההגנה האווירית המודרניות.
• ניסיון הפיתוח שלה תרם לידע הישראלי בשילוב חיישנים, נשק וקישוריות.

סיכום

מערכת מחבט הייתה השלב האחרון בהתפתחות משפחת הוולקן בצה"ל. היא שילבה את האמינות והתגובה המהירה של תותח 20 מ"מ עם יכולת היירוט של טילי סטינגר. אף שלא נשארה לאורך זמן כמערכת מרכזית, היא הייתה פתרון ביניים מוצלח בתקופה שבה צה"ל עבר מהגנה אווירית מבוססת תותחים לעידן של מערכות טילים מתקדמות.

רקע לפיתוח

מלחמת  ההתשה יצרה צורך בהגנה על מעוזי התעלה מפני תקיפות מטוסים מצריים שהגיעו בגובה נמוך בצעו יעף בודד או שנים ,חזרו

למצרים ולא נתנו אפשרות ירוט לא לסוללות הוק שפרסו במרחק 20 ק"מ מהתעלה או למטוסי  חיל האויר. בפיקוד דרום דרשו לקבל מחיל האויר את

מקלעי השלל – 14.5 מ"מ – להגנת המעוזים והתעוזים ,כאשר ההפעלה תעשה על ידי חיילי המעוזים.חיל האויר התנגד בטענה כי הדבר יהווה סיכון

למטוסינו עקב חוסר שליטה על פתיחה באש.

ק.תמ"ח – משה תמיר – הציג בפני מפקד חיל האוויר – מוטי הוד – רעיון להציב צריחי 0.5 מ"מ 4 קני על זחלמים, בתצורה בה שימשו את

הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה,מלחמת קוריאה ומלחמת ויטנם.מח"א קנה הרעיון אבל הציע להתקין תותחי 20 מ"מ ,שיתרונם הוא בירי

פגזים נפיצים .

הרעיון עלה בספטמבר 1969 , ובמאמץ משותף של מפעל מב"ת ומערך הנ"מ הוסבו 11 צריחים  , בתחילה על רכב שלל רוסי מסוג BTR – וכבר

בתחילת פברואר ירדו לתעלה הצוותים הראשונים מגדוד 882 שהוסבו כאשר ב-28 לפברואר 1970 הופלו על ידי פלגה בפיקודו של משה קפלן

2 מטוסי מיג 17 מצריים שתקפו את המוצב בו פרסה הפלגה. עקב הההצלחה בבלימת תקיפות האויר על המוצבים , הוחלט על הקמת גדוד סדיר

במהלך 1970 ,ובספטמבר 1970 הוקם גדוד נ"מ מתנייע(גנמ"מ) 66 שהיווה את הבסיס להקמת המערך המתנייע .

כך נולדה מערכת TCM-20, שהייתה פיתוח ישראלי מקורי.

 מבנה המערכת

המערכת כללה:

• צריח מסתובב °360.
• שני תותחי 20 מ"מ.
• מנגנון הנעה חשמלי לצידוד ולהגבהה.
• כוונת אופטית.
• תא תחמושת מאחורי הצריח.
• אפשרות לירי לעבר מטרות אוויר וקרקע.

המערכת לא כללה מכ"ם, וכל הירי התבסס על זיהוי חזותי וכישורי הצוות.

 הגרסאות בצה"ל

א. תומ"ת על זחל"ם (M3)

זו הייתה הגרסה המבצעית העיקרית.

יתרונותיה:

• ניידות טובה.
• יכולת ללוות כוחות שריון.
• פריסה מהירה.
• פשטות תחזוקה.

היא נכנסה לשירותבמהלך  1970 בעיצומה של מלחמת ההתשה והשתתפה במלחמת יום הכיפורים.

ב. תומ"ת על זחל"ד

במהלך שנות ה־70  עברו כלי הרכב הסבה למנוע דיזל שאיפשר טווח נסיעה גדול יותר ,אמינות והתאמה לכלים שהופעלו על ידי כוחות היבשה.

שירות מבצעי

מלחמת יום הכיפורים (1973)

התומ"ת ליווה את כוחות השריון והחי"ר והתבטא בעיקר בהגנה על הגשרים שעליהם חצה צה"ל את התעלה.

בנוסף לייעודו המקורי נגד מטוסים, הוא שימש בהצלחה גם נגד:

• חוליות נ"ט.
• עמדות חי"ר.
• כלי רכב קלים.
• מטרות בשטח בנוי.

לקחי המלחמה הראו שכוח האש הצפוף שלו יעיל מאוד גם בלחימה קרקעית.

מלחמת לבנון הראשונה (1982)

המערכת הופעלה בעיקר כנשק סיוע קרקעי.

קצב האש הגבוה הפך אותה לאמצעי יעיל לדיכוי חוליות טילי נ"ט, במיוחד באזורים בנויים ובמעברי הרים.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קצב  אש גבוה .

✔ אמינות גבוהה.

✔ ניידות טובה.

✔ תחזוקה פשוטה.

✔ יעיל  גם נגד מטרות קרקע.

✔ שימוש חוזר בתותחי מטוסים קיימים.

חסרונות

✖ ללא מכ"ם.

✖ טווח קצר.

✖ טעינה באמצעות תופי תחמושת  כבדים שהקשו על טעינה בזמן נסיעה.

✖ יעילות מוגבלת נגד מטוסי סילון מהירים.

X צללית גבוהה שגרמה לחשיפה מול אויב קרקעי.

 עובדות מעניינות

• ה־TCM-20 הוא פיתוח ישראלי מקורי, ולא מערכת שנרכשה כיחידה שלמה מחו"ל.
• התותחים הוצאו ממטוסי קרב ישנים של חיל האוויר והוסבו לשימוש קרקעי.
• המערכת יוצאה גם למדינות נוספות, הן בגרסה נגררת והן בגרסאות המותקנות על כלי רכב.
• במערך הנ"מ היא היוותה את הבסיס לתחילתו של המערך המתנייע שהגיע לשיאו במלחמת יום הכיפורים.

 סיכום

התומ"ם הדו־קני TCM-20 היה אחת ממערכות הנ"מ המקוריות והמצליחות שפיתחה ישראל. הוא סיפק לצה"ל מערכת ניידת, אמינה ובעלת כוח אש גבוה, אשר שירתה הן במשימות הגנה אווירית והן בלחימה קרקעית. אף שהוחלף בהמשך על ידי הוולקן, תרומתו להתפתחות מערך הנ"מ הייתה משמעותית, והוא נחשב לאבן דרך במעבר ממערכות נגררות למערכות נ"מ מתנייעות.

תיאור המערכת

תותחי ה־20 מ"מ הדו קניים  הנגררים הוכנסו לשרות כשיפור לצריחי ה0.5 4 קני

ייעודם היה:

• הגנה על מתקנים חיוניים,
• הגנת שדות תעופה,
• הגנה על יחידות קרקע,
• לחימה נגד מטוסים שטסים בגובה נמוך.

המערכת התבססה על:

• כינון חשמלי
• כוונת אופטית,
•  כוון שתפעל היגוי חשמלי , מפקד צוות על דוכן מאחוריו, ושנים-שלושה טעני תחמושת.
• יתרונה המרכזי היה מהירות תגובה גבוהה ויכולת להעביר אותה במהירות ממקום למקום.

 היסטוריה בעולם

תותחי 20 מ"מ הפכו לנפוצים מאוד במלחמת העולם השנייה.

הם פותחו כמענה לבעיה:

• תותחים כבדים היו איטיים מדי נגד מטוסים נמוכים,
• נשק קל לא היה אפקטיבי מספיק.

תותחי 20 מ"מ היו פתרון ביניים:

• ניידים,
• בעלי קצב אש גבוה,
• מסוגלים לפגוע במטוסי תקיפה נמוכים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הופעלו במאות צבאות ברחבי העולם.

 קליטה בצה"ל

• בתחילת שנות ה-70 , עם הצלחת תותחי ה-20 מ"מ המתניעים הוחלט על הסבת צריחי ה0.5 מ"מ 4 קני
• לתצורה של צריחי 20 מ"מ דו קניים
• הופעל בסוללות ה-40 מ"מ כמערכת נשק נוספת.

 שירות מבצעי בצה"ל

הגנו על:

• בסיסי חיל האוויר,
• מתקנים אסטרטגיים,
• אזורים רגישים.
• סוללות הוק

יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ משקל נמוך ויכולת פריסה מהירה
✔ תגובה מהירה מאוד
✔ תחזוקה פשוטה
✔ מתאים להגנה נגד מטרות נמוכות ואיטיות
✔ עלות הפעלה נמוכה

חסרונות

✖ טווח קצר 
✖ ללא יכולת גילוי עצמאית
✖ יעילות מוגבלת נגד מטוסי סילון מודרניים

עובדות מעניינות

• תותחי 20 מ"מ היו למעשה "הקו הראשון" מול מטוסים שחדרו לגובה נמוך.
• קליבר 20 מ"מ הפך לסטנדרט עולמי גם בחימוש מטוסים – לדוגמה בתותחים של מטוסי קרב.
• מערכות אלה היו פשוטות ואמינות ולכן נשארו בשימוש שנים רבות גם לאחר שהופיעו טילים.

סיכום

תותח הנ"מ 20 מ"מ נגרר היה אחת מאבני היסוד של מערך ההגנה האווירית הישראלי מראשית דרכו. הוא סימל את המעבר מתותחי נ"מ כבדים ומסורבלים למערכות קלות ומהירות תגובה, והגיע לשיא עם הקמת מספר רב של סוללות  בשנות ה-70 . אך עם התפתחות התעופה הצבאית והופעת טילי הנ"מ – הפך בהדרגה למיושן והוצא משירות.

 תיאור המערכת

התותח פותח באיטליה כתותח נ"מ קל להגנה על:

• שדות תעופה.
• נמלים.
• בסיסים.
• כוחות שדה.

הוא היה פשוט יחסית לתפעול והתאים במיוחד להגנה מפני מטוסים שטסו בגובה נמוך.

 קליטתו בישראל

לאחר הקמת המדינה, ובשל המחסור באמצעי לחימה, רכש צה"ל מגוון מערכות ממקורות שונים באירופה, ובהן גם תותחי 20 מ"מ איטלקיים מסוג סקוטי–איזוטה פראסקיני.

התותחים שימשו את מערך הנ"מ הצעיר להגנת שדות תעופה, מתקנים חיוניים ויישובים, עד שנקלטו מערכות מתקדמות ואחידות יותר.

 שירות בצה"ל

התותחים  הראשונים – 29 במספר הגיעו ארצה בתחילת ספטמבר 1948 ורובם הופנה לגדוד 421 – גדוד הנ"ט הצהלי – שהחזיר לגדוד 411 – גדוד

הא.א הצהלי את חלק מתותחי הה"ס.  גם גדוד 411 קלט מספר תותחי איזטה פרסקוני ששימשו אותו לפריסה הן במשימות קרקעיות והן

להגנת נ"מ. בשלב מסוים , הועברו  תותחי איזוטה־פראסקיני  להגנה המרחבית , תגבור ישובים בנשק כבד.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קל משקל ונייד.

✔ תחזוקה פשוטה.

✔ מתאים להגנה נקודתית.

חסרונות

✖ קצב אש נמוך יחסית לתותחי 20 מ"מ מתקדמים יותר.

✖ טווח וגובה יירוט מוגבלים.

 עובדות מעניינות

• התותח היה אחד ממספר דגמי 20 מ"מ ששירתו בישראל בראשית הדרך, לפני האחידות שהושגה עם תוספת תותחי ההיספנו.
• הוא ייצג את תקופת ההקמה של צה"ל, שבה הופעלו מערכות ממקורות ייצור שונים בהתאם לזמינותן.

 סיכום

תותח ה־20 מ"מ איזוטה־פראסקיני היה חלק ממערך הנ"מ הראשוני של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. אף ששירת תקופה קצרה ובמספרים מוגבלים, הוא תרם לבניית יכולת ההגנה האווירית בראשית המדינה עד להחלפתו במערכות מתקדמות ואחידות יותר.

 תיאור המערכת

ה־ZU-23-2 פותח בברית המועצות כמערכת נ"מ קלה, פשוטה ואמינה להגנה על:

יחידות שדה,
שיירות,
מתקנים,
גשרים,
בסיסים.

התותח מורכב משני קנים אוטומטיים המוזנים בחגורות תחמושת נפרדות.

הוא מופעל באמצעות:

כוונת אופטית,
הנעה ידנית להגבהה ולצידוד,
ארבע רגלי ייצוב הנפרסות בעת הירי.

יתרונו הגדול הוא שילוב של:

משקל נמוך,
קצב אש גבוה,
פריסה מהירה.

היסטוריה בעולם

המערכת נכנסה לשירות בשנת 1960 והפכה לאחד מתותחי הנ"מ הנפוצים בעולם.

היא יוצאה לעשרות מדינות והשתתפה כמעט בכל עימות משמעותי מאז שנות ה־60, ובהם:

מלחמת וייטנאם,
מלחמות המזרח התיכון,
אפגניסטן,
הבלקן,
אפריקה,
אוקראינה.

במדינות רבות היא משמשת גם כנשק סיוע קרקעי.

קליטה בצה"ל

לאחר מלחמת ששת הימים נתפסו בידי צה"ל מספר מערכות ZU-23-2 של צבאות ערב.

לאחר מלחמת יום הכיפורים נוספו מערכות שלל נוספות.

צה"ל השתמש בהן בעיקר לצורך:

לימוד מערכות הנשק הסובייטיות.
אימון טייסים בזיהוי האיום.
הכשרת לוחמי נ"מ.
בחינת טקטיקות ההפעלה של צבאות ערב.

אין עדויות לכך שהמערכת נקלטה כסד"כ קבוע של מערך הנ"מ הישראלי.

 שירות מבצעי בצה"ל

ה־ZU-23-2 לא היה מרכיב מרכזי במערך הנ"מ הישראלי.

עיקר תרומתו הייתה:

מחקר והפקת לקחים.
ניסויי ירי.
הכרת שיטות הפעולה של האויב.

בחלק מהמקרים נעשה שימוש בכלי שלל להגנת מתקנים או באימונים, אך לא הוקמו סוללות סדירות המבוססות עליו.

 יתרונות וחסרונות
יתרונות

✔ קצב אש גבוה מאוד.

✔ מערכת פשוטה ואמינה.

✔ משקל נמוך יחסית.

✔ פריסה מהירה.

✔ יעילה גם נגד מטרות קרקע.

חסרונות

✖ טווח קצר.

✖ ללא מכ"ם אורגני.

✖ תלות מלאה במפעיל.

✖ יעילות מוגבלת נגד מטוסי סילון מהירים.

 עובדות מעניינות

ה־ZU-23-2 נחשב לאחד מתותחי הנ"מ הנפוצים ביותר בעולם, עם ייצור של עשרות אלפי יחידות.
במדינות רבות הותקן על משאיות, נגמ"שים וכלי רכב קלים, והפך למערכת נ"מ מתנייעת מאולתרת.
למרות ייעודו כנ"מ, במלחמות רבות שימש בעיקר כנשק סיוע קרקעי בזכות קצב האש הגבוה שלו.
בצה"ל שימש בעיקר כאמצעי ללימוד טכנולוגיית האויב ולא כמרכיב קבוע במערך ההגנה האווירית.

 סיכום

תותח 23 מ"מ ZU-23-2 היה אחת ממערכות הנ"מ הסובייטיות החשובות שנפלו שלל בידי צה"ל. אף שלא נכנס לשירות סדיר במערך הנ"מ, הוא תרם להבנת תפיסת ההגנה האווירית של צבאות ערב ולפיתוח אמצעי נגד וטקטיקות לחימה של חיל האוויר. בשל פשטותו, אמינותו וכוח האש שלו, הוא ממשיך לשרת בצבאות רבים גם כיום.

תיאור המערכת

משפחת תותחי 3.7 cm FlaK פותחה כדי לגשר על הפער בין תותחי ה־20 מ"מ המהירים לבין תותחי ה־88 מ"מ הכבדים.

המערכת נועדה להתמודד עם:

• מטוסי קרב.
• מפציצים בגובה נמוך ובינוני.
• מטוסי תקיפה.

בדגם FlaK 43 שופר משמעותית מנגנון הטעינה, מה שהגדיל את קצב האש המעשי ואת אמינות המערכת.

 היסטוריה ופיתוח

הפיתוח החל בראשית שנות ה־30 כחלק מהתחמשותה מחדש של גרמניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשו תותחי ה־37 מ"מ להגנת:

• שדות תעופה.
• ערים.
• מפעלי תעשייה.
• כוחות יבשה.
• יחידות שריון.

בנוסף לגרסה הנגררת פותחו גם גרסאות מתנייעות שהותקנו על זחל"מים וטנקים.

 שירות בצה"ל

לא ידוע על שירות מבצעי של תותחי 3.7 cm FlaK בצה"ל.

בניגוד לתותחי 20 מ"מ, 40 מ"מ ו־57 מ"מ, אין תיעוד לכך שנקלטו במערך הנ"מ או הופעלו כציוד שלל באופן סדיר.

 מאפיינים מבצעיים

יתרונות:

✔ עוצמת אש גבוהה ביחס לתותחי 20 מ"מ.

✔ טווח וגובה יירוט משופרים.

✔ אמינות מכנית טובה.

✔ יעילות נגד מטוסים בגובה נמוך ובינוני.

חסרונות:

✖ קצב אש נמוך יותר מתותחי 20 מ"מ.

✖ טעינה באמצעות מחסניות חייבה הפסקות תכופות.

✖ משקל גבוה יחסית.

 השפעה היסטורית

תותחי ה־37 מ"מ הגרמניים נחשבו למערכות מוצלחות מאוד והשפיעו על פיתוח תותחי נ"מ במדינות רבות לאחר המלחמה.

הרעיון של שילוב קליבר בינוני עם קצב אש גבוה אומץ גם במערכות סובייטיות ומערביות בשנים שלאחר מכן.

 עובדות מעניינות

• דגם FlaK 43 נחשב למתקדם ביותר במשפחה, עם מנגנון טעינה משופר.
• גרסאות מתנייעות הותקנו על שלדות שונות להגנה על כוחות שריון.
• התותח שימש גם נגד מטרות קרקע בעת הצורך.

סיכום

תותח ה־3.7 cm FlaK היה אחד מאמצעי הנ"מ המרכזיים של גרמניה במלחמת העולם השנייה. הוא סיפק איזון מוצלח בין קצב אש, טווח ועוצמת פגיעה, והשפיע על התפתחות תותחי הנ"מ בעולם. עם זאת, אין עדות לכך שהיה חלק ממערך הנ"מ של צה"ל

תיאור המערכת

תותח ה־37 מ"מ היה אחד מתותחי הנ"מ האוטומטיים הראשונים בעלי יכולת להתמודד עם מטוסים שטסים בגובה נמוך ובינוני.

המערכת כללה:

• שני גלגלי גרירה,
• קנה אוטומטי יחיד,
• מערכת כינון ידנית,
• כוונות אופטיות לחישוב נקודת הירי.

הפעלתה התבססה על יצירת מטח צפוף של פגזים במסלול הטיסה המשוער של המטוס.

בניגוד לתותחים הישנים יותר, שבהם הטעינה הייתה ידנית לאחר כל ירי, מנגנון אוטומטי אפשר קצב אש גבוה מאוד.

 היסטוריה בעולם

התותח פותח בברית המועצות ערב מלחמת העולם השנייה כמענה לצורך בהגנה נגד מטוסים בגובה נמוך.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימש להגנת:

• יחידות שריון,
• שדות תעופה,
• מתקנים אסטרטגיים,
• שיירות.

לאחר המלחמה הופץ למדינות רבות בגוש הסובייטי ולמדינות שקיבלו ציוד שלל.

 קליטה ושירות בצה"ל

במלחמת ששת הימים לקח צהל כשלל – בעיקר בחזית סיני – כ100 תותחי 37 מ"מ ובתחילה ייעד אותם לגריטה .

לאחר מלחמת ששת הימים משימת הגנת אתרים איסטרטגים – תחנות כוח ומסופי דלק – הוטלה על חיל האוויר. בדיקה שנעשתה

העלתה כי לא ניתן לרכוש לצורך זה  סוללות L70  נוספות ולכן הוחלט להקים ארבעה גדודי 37 מ"מ למשימה זו.

המערכת סיפקהיכולת הגנה אווירית בסיסית מול:

• מטוסי תקיפה,
• מטוסים בגובה נמוך,
• מטרות איטיות.

היא השתלבה בתקופה שבה מערך הנ"מ הישראלי התבסס בעיקר על תותחים, לפני המעבר ההדרגתי לטילי קרקע–אוויר.

 שימוש מבצעי בצה"ל

מלחמת יום הכיפורים

2 גדודים פרסו במרחב אשדוד  להגנת תחנת הכוח ומסוף  הדלק.

גדוד נוסף פרס במרחב באר שבע להגנת מסוף דלק

גדוד רביעי פרס באילת על מסוף הדלק ונמל אילת..

במהלך המלחמה פרסו סוללות מאשדוד לש\ת אל עריש במקום גדוד  הנ"מ הקבוע

שהורד לפריסות אחרות בסיני..ב-1975 הוקם גדוד נוסף שיועד להגנה על מסוף דלק אשקלון.

בהמשך ירדה חשיבותה עקב:

• הופעת טילי נ"מ,
• מטוסי קרב מהירים יותר,
• מערכות תותחים מתקדמות עם מכ"ם.
• כ"א מבוגר ורב שהקשה על תפעול טוב.

החל מסיום מלחמת לבנון הראשונה החל בהוצאת הכלים משירות ,סגירת חלק מהגדודים והחלפתהםבמערכות נשק אחרות(תותחי 23 מ"מ וטילי כתף)

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קצב אש גבוה יחסית לתקופה
✔ אמינות מכנית גבוהה
✔ יכולת להתמודד עם מטרות בגובה נמוך
✔ פשוטה לתפעול ולתחזוקה
✔ ניידות באמצעות גרירה

חסרונות

✖ ללא מכ"ם אורגני
✖ טווח מוגבל מול מטוסי סילון מודרניים
✖ תלות בכינון ידני
✖ יעילות נמוכה נגד מטוסים מהירים בגובה רב

 עובדות מעניינות

• תותח ה־37 מ"מ היה אחד משלבי המעבר בין תותחי הנ"מ הכבדים לבין מערכות הטילים.
• הוא היווה בסיס רעיוני למערכות נ"מ אוטומטיות מאוחרות יותר.
• במדינות רבות בעולם נשאר בשימוש שנים רבות גם לאחר כניסת טילים, בעיקר להגנת מתקנים וללחימה נגד מטרות איטיות.

סיכום

תותח ה־37 מ"מ היה מערכת נ"מ חשובה בתקופת הההתעצמות  של מערך ההגנה האווירית בישראל לאחר מלחמת ששת הימים.

 תיאור המערכת

ה־S-60 פותח לאחר מלחמת העולם השנייה כמחליפו של תותח ה־37 מ"מ הסובייטי.

בהשוואה לדור הקודם הוא הציע:

• קליבר גדול יותר.
• טווח ירי גדול יותר.
• מהירות לוע גבוהה.
• דיוק משופר.
• אפשרות לשילוב עם מערכת בקרת אש ומכ"ם.

התותח הותקן על מרכב נגרר בעל ארבע זרועות ייצוב שאפשרו פריסה מהירה וירי לכל כיוון.

 מערכת בקרת האש

אחד מיתרונותיו הגדולים של ה־S-60 היה האפשרות לשלבו עם:

• מכ"ם בקרת אש,
• מחשב ירי,
• מערכת העברת נתונים לתותחים. – פרדיקטור
• כאשר פעל במסגרת סוללה מלאה, מספר תותחים קיבלו נתוני ירי ממערכת בקרת אש מרכזית, מה שהגדיל משמעותית את דיוק האש נגד מטרות מהירות.

 קליטה בצה"ל

לאחר מלחמת ששת הימים נתפסו בידי צה"ל כ-80  תותחי S-60 בקוטר 57 מ"מ. אולם מעט מכ"מים ומעט מכשירי פרדיקטור.

כאשר הוטלה משימת ההגנה על אתרים איסטרטגים על חיל האויר ,נעשתה בדיקה שהעלתה שאין אפשרות לרכוש למשימה זו

סוללות L70  נוספות ולכן הוחלט להכניס לשימוש סוללות 57 מ"מ (לצד סוללות 37 מ"מ) .

בצה"ל שימשו התותחים להגנת   מסופי דלק ותחנות כוח.

 שירות מבצעי בצה"ל

במלחמת יום הכיפורים פרסו 2 גדודים במרחב חיפה להגנת בתי הזיקוק ותחנת הכוח.

2 גדודים נוספים פרסו במרחב תל אביב באותה משימה.

כלקח מהמלחמה אוחדו הגדודים , אחד בכל מרחב , ולקראת סוף שנות ה-70 הוצאו משירות

והוחלפו במערכות נשק אחרות.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ קליבר גדול ובעל עוצמת פגיעה גבוהה.
✔ טווח גדול משמעותית מתותחי 40 מ"מ.
✔ מהירות לוע גבוהה מאוד.
✔ אפשרות לשילוב עם מכ"ם ובקרת אש.- לא בוצע בצה"ל

✔ אמינות גבוהה ופשטות תחזוקה.

חסרונות

✖ מערכת כבדה יחסית.
✖ נגררת ולכן מוגבלת בניידותה.
✖ יעילות נמוכה יותר מול מטוסי סילון מהירים ללא בקרת אש מתקדמת.
✖ הוחלפה בעולם במערכות טילי קרקע–אוויר.

 עובדות מעניינות

• ה־S-60 יוצר ביותר מ־5,700 יחידות והופץ לעשרות מדינות ברחבי העולם.
• התותח שימש בסיס לחימוש של התותח המתנייע ZSU-57-2, שנשא שני קני 57 מ"מ על שלדת טנק.
• למרות גילו, התותח עדיין נמצא בשירות במדינות מסוימות, בעיקר בתפקידי הגנה על מתקנים ואף בלחימה קרקעית.

סיכום

תותח 57 מ"מ S-60 לא היה אחד מעמודי התווך של מערך הנ"מ הישראלי אך שרת נאמנה עד לסוף שנות ה-70.

 תיאור המערכת

ה"גנדיש" הייתה קפיצת מדרגה ביחס לתותחי הנ"מ הישנים שהיו בשימוש צה"ל.

בניגוד לתותחים נגררים כמו:

• 37 מ"מ,
• 40 מ"מ בופורס,

היא הייתה:

• מתנייעת,
• בעלת יכולת תנועה עם כוחות שריון,
• מצוידת במכ"ם עצמאי,
• בעלת יכולת עקיבה אוטומטית אחרי מטרות.

המערכת כללה צריח מסתובב ובו ארבעה תותחי 23 מ"מ. קצב האש הגבוה יצר "ענן אש" צפוף במיוחד נגד מטוסים ומסוקים בגובה נמוך.

 היסטוריה בעולם

השילקה פותחה בברית המועצות כמענה לצורך בהגנה אווירית צמודה לכוחות שריון.

הלקחים ממלחמת העולם השנייה וממלחמות מקומיות הראו כי:

• מטוסים תוקפים בגובה נמוך,
• מסוקים מהווים איום משמעותי,
• יש צורך במערכת ניידת המלווה את הכוחות.

השילקה הפכה לאחת ממערכות הנ"מ המפורסמות בעולם ושירתה בעשרות צבאות.

 קליטה בצה"ל

צה"ל נחשף למערכת לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר מספר מערכות נתפסו כשלל מצבאות ערב.

המערכת עוררה עניין רב משום שהייתה שונה מהמערכות שהיו מוכרות לצה"ל:

• שילוב של תותחים ומכ"ם,
• יכולת ירי בתנועה,
• תגובה מהירה מאוד.

היא נבחנה ונעשה בה שימוש לצורכי לימוד, אימונים והערכת יכולות האויב.

שימוש מבצעי בצה"ל

למרות שהמערכת לא הפכה למערכת נ"מ מרכזית בצה"ל, היא תרמה רבות להבנת האיום הסובייטי והערבי.

במלחמת יום הכיפורים (1973) התמודדו מטוסי חיל האוויר הישראלי מול מערכות נ"מ רבות מתוצרת סובייטית, ובהן גם שילקה בצבאות ערב.

היכרות צה"ל עם המערכת סייעה בפיתוח שיטות התמודדות מול מערכות נ"מ קצרות טווח.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ ניידות גבוהה מאוד
✔ יכולת פעולה לצד שריון
✔ מכ"ם עצמאי
✔ קצב אש עצום
✔ יעילות נגד מסוקים ומטוסים בגובה נמוך
✔ זמן תגובה קצר מאוד

חסרונות

✖ טווח קצר יחסית
✖ תלות בקו ראייה למטרה
✖ יעילות מוגבלת נגד מטוסים מהירים בגובה רב
✖ פגיעה אפשרית באמצעי לוחמה אלקטרונית

 עובדות מעניינות

• השילקה נחשבה לאחת ממערכות הנ"מ הקרובות המסוכנות ביותר למטוסי תקיפה בשנות ה־70.
• היא הייתה אחת המערכות הראשונות ששילבו מכ"ם + תותח אוטומטי + שלדה משוריינת.
• מערכות מסוג זה השפיעו על פיתוח מערכות מערביות מאוחרות יותר, כולל מערכות נ"מ מתנייעות מודרניות.
• השם "גנדיש" נשאר בזיכרון של ותיקי מערך הנ"מ הישראלי.

סיכום

מערכת גנדיש (ZSU-23-4 שילקה) הייתה מערכת נ"מ מתקדמת מאוד לזמנה. למרות ששירתה בצה"ל בעיקר כמערכת שלל ולא כמערכת קו מרכזית, היא סימנה מעבר חשוב מעידן תותחי הנ"מ הפשוטים אל עידן מערכות הנ"מ המשולבות הכוללות מכ"ם, שליטה אוטומטית וניידות בשדה הקרב.

תיאור המערכת

תותח היספנו־סויסה תוכנן במקור כתותח למטוסי קרב, אך הוסב במהירות גם לשימוש קרקעי.

בצה"ל הוא הותקן על:

• כן נגרר.
• עמדות נייחות.
• עמדות להגנת שדות תעופה.
• מתקנים אסטרטגיים.

בזכות אמינותו וקצב האש הגבוה, היה יעיל נגד:

• מטוסי קרב בגובה נמוך.
• מטוסי תקיפה.
• מטרות קרקע בעת הצורך.

 קליטתו בצה"ל

לאחר ואחרי  הקמת המדינה הגיעו לישראל תותחי היספנו  מרכש  שבוצע בשוויץ.

הם היו  התותחים הראשונים שסיפקו לצה"ל יכולת נ"מ משמעותית והופעלו על ידי יחידות הנ"מ של  להגנת:

• בסיסי חיל האוויר.
• מתקנים אסטרטגיים.
• ערים.
• כוחות שדה.

 שירות מבצעי

מלחמת העצמאות (1948)

התותחים הופעלו להגנת ערים , שדות התעופה ומתקנים חיוניים מפני מטוסי חילות האוויר הערביים.

שנות ה־50

הם היו אמצעי הנ"מ הקל העיקרי של צה"ל והשתתפו באימונים ובפריסות קבע.

מבצע קדש (1956)

פרסו במספר ש\ת , מתקנים איסטרטגים ליוו את הכוחות וסיפקו הגנה אווירית קרובה.

בהמשך הוחלפו בהדרגה על ידי:

       תותחי בופורס L60   מ"מ.

        תותחי 30 מ"מ

         צריחי 20 מ"מ דו־קני.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ אמינות גבוהה מאוד.

✔ קצב אש גבוה.

✔ דיוק מצוין.

✔ תחזוקה פשוטה.

✔ קל יחסית לניוד.

חסרונות

✖ חד־קני – נפח אש נמוך יותר ממערכות דו־קניות.

✖ טווח מוגבל.

✖ ללא מערכת בקרת אש מתקדמת.

✖ יעילות מוגבלת מול מטוסי סילון מהירים.

 תרומתו למערך הנ"מ

תותח ההיספנו היה הבסיס לפיתוח מערכת TCM-20.

בפיתוח הישראלי:

• פורקו תותחי HS.404 ממטוסים ישנים.
• הותקנו שני תותחים על צריח ה־M45 האמריקאי.
• נוצר תומ"ת 20 מ"מ הדו־קני, שהיווה את הדור הבא של מערכות הנ"מ הקלות בצה"ל.

 עובדות מעניינות

• תותח ה־HS.404 היה אחד מתותחי המטוסים המצליחים ביותר במלחמת העולם השנייה.
• עשרות מטוסי ספיטפייר, מוסקיטו, הוריקן ו־P-38 צוידו בו.
• בצה"ל הוא שירת הן כתותח מטוסים והן כתותח נ"מ קרקעי.
• הוא מהווה חוליה ישירה בין ראשית מערך הנ"מ לבין פיתוח התומ"ת הישראלי.

 סיכום

תותח 20 מ"מ היספנו־סויסה היה  מאבני היסוד של מערך הנ"מ הישראלי בראשית דרכו. הוא העניק לצה"ל יכולת הגנה אווירית  בשנים שבהן המדינה התמודדה עם מחסור באמצעים, ושימש בסיס לפיתוח התומ"ת הדו־קני, שהיה אחת ממערכות הנ"מ המקוריות הראשונות שפיתחה ישראל.

תיאור המערכת

ה־HS.831 פותח כמחליף לדור תותחי ה־20 מ"מ, במטרה להגדיל:

• טווח הירי.
• עוצמת הפגיעה.
• יעילות נגד מטוסי סילון מהירים.

הוא הותקן על רק"מ למינהו , כנים נגררים, עמדות נייחות, וכן במערכות ימיות.

היסטוריה

משפחת HS.830 פותחה בשווייץ והפכה לבסיס למספר תותחי 30 מ"מ ששירתו במדינות שונות באירופה, באסיה ובדרום אמריקה.

המערכת יועדה להגנה על:

• שדות תעופה.
• בסיסים צבאיים.
• מתקנים אסטרטגיים.
• כלי שיט.

שירות בצה"ל

בשנת 1955  היה נסיון לקנות ה -30 מ"מ ישירות מבית החרושת השוויצרי אולם המחיר היה גבוה מדי. בית חרושת איטלקי – שייצר את התותח תחת רשיון – הציע מחיר זול יותר שאיפשר לעשות עיסקת קניה של 100 תותחים ,שאח"כ צומצמה ל-75 . 18 תותחים הגיעו לארץ ביולי 1956 וחלקם פרסו תחת גדוד 882 בחצור.  במהלך מבצע קדש נפלו בידי צהל כ-80 תותחי 30 מ"מ ,חלקם חדשים ללא שימוש ,ויחד עם השלמת הרכש במהלך 1957 עמדו לרשות צהל כ-130 תותחים שמישים. חלק מהתותחים עברו לרשות מערך הנ"מ וחלקם נותר בגונדות הנמ הפיקודיות\חטיבתיות.

ב-1961 במסגרת ארגון מחודש הועברו כל תותחי ה-30 מ"מ  לגדודים 883,882,881 ו-945 ותותחי 20 מ"מ הועברו  מהגדודים לגונדות השדה .

תותחי ה-30 מ"מ כתבו פרק מפואר ב"קרב על המים" בו פעלו כנגד עמדות הצבא הסורי לאורך כל הגבול שהיה עד מלחמת ששת הימים.

עם הגעת תותחי ה- L70  הוצאו רוב התותחים משירות , אולם נשארו בסד"כ  מספר סוללות מילואים.במלחמת ששת הימים הפילה סוללה מעורבת-גדוד 881 –  של תותחי 20\30 מ"מ שפרסה במגידו מטוס סורי מדגם מיג 17.  לאחר המלחמה הוצאו כל התותחים משירות , אולם עקב מחסור, בתחילת מלחמת יום הכיפורים ,  בצריחי 20 מ"מ דו קני , פרס גדוד 832, 16 תותחי 30 מ"מ ביבא 509 ולמעשה רק עם חזרת הגדוד לימ"ח נסגר פרק תותחי ה-30 מ"מ במערך הנ"מ.

 יתרונות תותחי 30 מ"מ וחסרונות

יתרונות

✔ עוצמת אש גבוהה – פגז עם כ-25 גרם חנ"מ.

✔ מהירות לוע גבוהה.

✔ טווח משופר.- כשלושה וחצי ק"מ בירי קרקעי

חסרונות

✖ משקל גדול יותר.

✖ מחסנית בת 20 פגז בלבד.

✖ מורכבות תחזוקה גבוהה יותר.

סיכום

תותח Hispano-Suiza HS.831 בקוטר 30 מ"מ היה דור מתקדם של תותחי נ"מ אוטומטיים ובעל עבר מפואר במערך הנ"מ

תיאור המערכת

תותח ה־3.7 אינץ' פותח בבריטניה ערב מלחמת העולם השנייה כדי להתמודד עם מפציצים שטסו בגובה רב. הוא היה המקביל הבריטי לתותח ה־88 מ"מ הגרמני ולתותח ה־90 מ"מ האמריקאי, ונחשב לאחד מתותחי הנ"מ הכבדים המתקדמים של תקופתו.

התותח הוצב הן בעמדות קבועות והן על מרכב נגרר, והופעל בדרך כלל כחלק מסוללה שכללה מכשירי מדידת טווח, מחשבי ירי ומאוחר יותר גם מכ"ם. במהלך מלחמת העולם השנייה היה אמצעי ההגנה העיקרי של בריטניה נגד הפצצות הלופטוואפה.

 קליטתו בצה"ל

לקראת מבצע "קדש" ולאחר שמצרים הצטיידה במפציצים (איליושין 28 )  החל צה"ל להצטייד גם בתותחי נ"מ כבדים, במטרה ליצור שכבת הגנה לגובה רב במרחב תל אביב וחיפה , מרכזי האוכלוסין הגדולים במדינה באותה עת.

תותחי ה־3.7 אינץ' הבריטיים השתלבו במערך הנ"מ לצד תותחי 20 מ"מ, תותחי בופורס L60  ואמצעים נוספים. הם שירתו בעיקר במשימות הגנה סטטיות, שבהן יתרונם בטווח ובגובה היירוט בא לידי ביטוי.

 שירות במערך הנ"מ

התותחים – 12 במספר , כולל ארבעה מכמ"ים, 2 מחשבי הטיות ושני מחשבי בקרת אש (מצונן במים )-  הגיעו ביולי 1955 ,הביאו להקמת גדוד נ"מ כבד 883 שהתמקם בהרצליה , והחל בבנית שתי סוללות. סוללה אחת סדירה יועדה לפרוס  ב"מחנה יונה" בתל אביב בהגנה על המרחב. סוללה שניה – מילואים – תוכננה לפריסה ב"סטלה מאריס "בחיפה להגנה על המרחב.

כל סוללה כללה ששה תותחים , שני מכשירי מכ"מ, מחשב הטיות ומחשב בקרת אש.

במבצע "קדש" פרסה רק הסוללה הסדירה ב"מחנה יונה " ואף ירתה ,עקב זיהוי שגוי , על מטוס מוסקיטו ישראלי ,אולם החטיאה.

מערכת נשק זו הייתה הראשונה בצהל עם מערכת בקרת אש ממוחשבת.

מערך ה3.7 אינטש יצא משרות לקראת הגעת מערך ה L70  אבל יש לזכור כי חלק מהכנות המשלחת שיצאה ללמוד את הL70 בינואר 1964

נעשו על מערך ה3.7 אינטש.

חיל הים בדק אפשרות להפעיל את התותחים במשימת הגנת החופים ,אבל הרעיון לא התממש.

 מקומו בהתפתחות המערך

לתותח ה־3.7 אינץ' הייתה תרומה חשובה להתפתחות מערך הנ"מ:

• הוא הכניס למערך את תחום הנ"מ הכבד.
• הוא חיזק את תפיסת ההגנה על מטרות אסטרטגיות
• הוא תרם להתפתחות מערכי בקרת האש והשליטה.
• הוא הכין את הקרקע למעבר  לתותחים  חדישים מונחי מכ"מ  ( L70 ) ולטילי קרקע־אוויר.

מבחינה היסטורית, הוא היה שלב מעבר חשוב בין מערכות התותחים של מלחמת העולם השנייה לבין עידן ההגנה האווירית המודרנית.

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ טווח וגובה יירוט גבוהים ביחס לתקופתו.

✔ אמינות גבוהה.

✔ יכולת פעולה ממושכת.

✔ השתלבות עם מערכות בקרת אש ומכ"ם.

חסרונות

✖ משקל כבד מאוד.

✖ ניידות מוגבלת.

✖ דרש צוות גדול ואמצעי גרירה.

✖ יעילותו פחתה מול מטוסי הסילון המהירים של סוף שנות החמישים וראשית שנות השישים.

X קצב אש נמוך

 עובדות מעניינות

• במהלך מלחמת העולם השנייה יוצרו כ־10,000 תותחים מדגם זה, והוא היה תותח הנ"מ הכבד העיקרי של בריטניה.
• מן התותח הזה התפתח בהמשך גם תותח הנ"ט הבריטי 32-pounder, שנחשב לאחד החזקים בתקופתו.

 מורשת המערכת

אף שתותח ה־3.7 אינץ' שירת בצה"ל תקופה קצרה יחסית ובמספרים מוגבלים, הוא סימן את כניסתו של מערך הנ"מ לעולם ההגנה האווירית הכבדה. הוא העניק למערך יכולת להתמודד עם איומים בגובה רב, תרם להטמעת תפיסות של פריסה להגנת מתקנים אסטרטגיים, והכין את התשתית המקצועית למעבר לדור הבא של אמצעי ההגנה – טילי הקרקע־אוויר.

תיאור המערכת

עם הופעת המטוסים בראשית המאה ה־20, הבינו הצרפתים כי תותחי השדה אינם מתאימים לירי בזוויות גבוהות. הפתרון היה להתקין את קנה ה"צרפתי 75" על כן ייעודי נגד מטוסים.

פותחו שלוש תצורות עיקריות:

• Mle 1913 – תותח מתנייע על משאית De Dion-Bouton.
• Mle 1915 – גרסה נייחת על פלטפורמה מסתובבת.
• Mle 1917 – גרסה נגררת על עגלה ייעודית.

 היסטוריה

המערכת נכנסה לשירות במלחמת העולם הראשונה והייתה בין מערכות הנ"מ הייעודיות הראשונות בעולם.

היא שימשה להגנת:

         פריז.

   מתקנים אסטרטגיים.

• שדות תעופה.
• כוחות צבא.

בשנות ה־30 עודכנו מערכות בקרת האש והוכנסו קנים חדשים בעלי מהירות לוע גבוהה יותר, כדי להתמודד עם מטוסים מהירים יותר.

 שירות בצה"ל

• בתחילת חודש יוני 1948  הגיעו לארץ 10 תותחים , ללא אמצעי כינון וגילוי. בתחילה הוקם "גדוד בינלאומי" שרוב אנשיו היו אנשי מח"ל וגח"ל
• אולם כבר במהלך יוני צורפו הצוותים לגדו 1 א.א – שתפעל עד אז תותחי 20 מ"מ חד קני.
• ארגון הכוח  נעשה כסוללות של 2 כלים .
• בתחילת המלחמה שרתו תותחי ה-75 מ"מ כנשק ארטילרי ארוך טווח – 14 ק"מ בירי קרקעי- במבצעים שונים כמו "ברוש" ",דני"
• "שוטר" ובלחימה  בירושלים.
• במהלך המלחמה הוצבו מספר כלים באזור תל אביב – מחנה יונה , גבעת רמבם וגבעת קוזלובסקי – ובחיפה – על רכס
• הכרמל – להגנת נ"מ והגנת החופים . במהלך המלחמה ירו התותחים מספר רב של פעמים על מטוסי אויב שהגיעו לתל אביב ולחיפה ,אולם
• לא פגעו בגלל סיבות רבות שהמרכזית הייתה חוסר באמצעי כינון.
• לאחר המלחמה הוקמה ב-1950 גונדה 885 ,שלד סדיר, שהייתה כפופה לגדוד 881. עקב מחסור בהתקני כיוון ומכ"מ הוצאו
• התותחים משרות כנראה ב-1953-1954 .

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ מהראשונים בעולם שתוכננו במיוחד לירי נגד מטוסים.

✔ קצב אש גבוה יחסית לתקופתו.

    מערכת  רתע הידרו־פנאומטית מתקדמת.

חסרונות

✖ מוגבל מול מטוסים מהירים של סוף שנות ה־30.

✖ מערכת בקרת האש המוקדמת הייתה מיושנת במלחמת העולם השנייה.

✖ ניידות מוגבלת בגרסאות הנגררות.

 עובדות מעניינות

• תותח השדה הצרפתי 75 מ"מ נחשב לאחד מכלי הארטילריה המשפיעים ביותר בהיסטוריה, והגרסה הנ"מ שלו הייתה חלוצה בתחום ההגנה האווירית.
• חלק מהגרסאות הותקנו על משאיות, והיו בין מערכות הנ"מ המתנייעות הראשונות בעולם.

 סיכום

תותח הנ"מ הצרפתי Canon de 75 antiaérien היה אבן דרך בהתפתחות ההגנה האווירית. הוא שילב את אמינותו של תותח השדה "הצרפתי 75" עם יכולת ייעודית לירי נגד מטוסים, והשפיע על פיתוח מערכות נ"מ במדינות רבות.