מבוא – משלל במלחמה ליחידה סדירה
סיפור התהוותה של יחידת ה"כופר" ("גנדיש") כרוך ונוצר כתולדה
של מלחמת לבנון הראשונה – מלחמת "שלום הגליל".
במהלך אותה מלחמה, נתפסו כלי נשק רבים ומגוונים, אשר שימשו את צבאות לבנון, סוריה ובעיקר את ארגוני המחבלים השונים באזור בו ישראל פעלה בדרום לבנון.
מערכות נשק אלה כללו גם כלי נ"מ שונים אשר שימשו בעיקר את ארגוני המחבלים ואת אש"פ כנגד מדינת ישראל וצה"ל.
נושא השלל בכלל ושלל הנ"מ בפרט לא היו בעדיפות גבוהה, בוודאי שלא בשבועות הראשונים של התבססות צה"ל באזור דרום לבנון. מינים שונים של נשק קני, תותחים, טילי כתף, תחמושת וציוד לחימה רב היו נטושים בשטח, ללא כל רישום, איסוף או בקרה.
מצב זה שונה לגמרי במקרה, כאשר סמל צעיר, מדריך בביה"ס לנ"מ (לני משקובסקי) נסע במהלך חופשת סופ"ש לבקר את חברו, אשר שהה עם יחידתו בסמוך לצידון. לאורך הדרך היו כלי נ"מ שונים אשר היו פזורים בשטח, חלקם בעמדות ירי, חלקם רתומים למשאיות או טנדרים וחלקם אף באיחסון במעין ימ"ח של ארגוני הטרור.
כאשר חזר לני לביסנ"מ, דיווח על כך למפקדו – אל"מ אבי שגיב, אשר ראה את הפוטנציאל הגלום בנשק הנמצא בלבנון והטיל על לני לחזור לשטחי ריכוז השלל הצה"ליים על מנת לעשות סקר מקיף ולברר את כמויות ומצב מערכות הנשק, הציוד והתחמושת שנותרו בשטח ואשר יכולים לשמש את יחידות הנ"מ של צה"ל.
בין מגוון מערכות הנשק היו בין היתר מערכות תותחי 14.5" , 20 מ"מ, 23 מ"מ דו קני נגרר ו"מתנייע" אשר הותקן על גבי תא מטען של טנדר, תותחי 37 מ"מ, תותחי 57 מ"מ, טילי כתף מסוג "סטרלה" (SA-7) ועוד.
| ראה כתבה בנושא בבטאון ח"א 10/1982, קובץ מצורף: בטאון חיל האויר -mag-10-1982 |
סמל לני ריכז את הכמויות של מערכות הנשק השונות, עשה מיפוי של הכלים אשר הועברו בשלב ראשוני לריכוז שלל צהלי בכורדני ומשם לביה"ס לנ"מ 883. וכמו כן גם ערך סקר ולמד את אופני ההפעלה של המערכות השונות – בידי המחבלים.
סיפור ה"גנדיש" (כופר) בצה"ל
אין ספק כי מערכת הנשק המתקדמת והמשמעותית ביותר שנתפסה ע"י צה"ל במהלך מלחמת שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה) הייתה מערכת ה"גנדיש".
מערכת ה"גנדיש" כוללת ארבע תותחי 23 מ"מ מונחי מכ"ם, על גבי פלטפורמה של טנק קל מסוג PT-76. מערכת זו הוכיחה עצמה תשע שנים קודם לכן במהלך מלחמת יוה"כ כמערכת אשר הסבה את הנזק הרב ביותר למטוסי חיל האוויר.
למעשה, מערכת ניידת זו המופעלת בידי צוות המונה 4 לוחמים מסוגלת לתת הגנת נ"מ יעילה המקבילה לסוללת 40 מ"מ ו/או פלגת תותחי וולקן.
מיכלי תחמושת גדולים המכילים כ – 2000 פגזי 23 מ"מ ומערכת נוזלית הידראולית לקירור קנים אפשרו לו קצב אש אימתני של כ 4000 – פגזים לדקה !
בנוסף, מערכת ייצוב ג'ירוסקופית המשולבת עם מחשב הירי והמכם אפשרו לו ירי יעיל ומדויק אף תוך כדי נסיעה.
מערכת הגנדיש ריתקה את העוסקים בדבר היות והייתה המערכת המשוכללת והיעילה ביותר בעולם מתחומה ובמפקדת חיל האוויר החל אז דיון מעמיק ואף מעין "מאבק": מי, ולאיזו מטרה ינצלו את הכלים המתקדמים שנתפסו ובאיזו עדיפות:
- א. למטרות חקר מודיעיני – כיצד להילחם, לתקוף ולחמוק מהמערכת הקטלנית, נקודות התורפה וכו'.
- ב. למטרות הגדלת ושיפור מערך הנ"מ של צה"ל על ידי השמשת הכלים, "גיורם" והתאמתם לתקני צה"ל, בניית תו"ל והכשרת צוותי לוחמים לאיוש הכלים שיקחו חלק במשימות הנ"מ הצה"לי.
בסופו של דבר, הוחלט על פעולה במקביל, כאשר היה תיעדוף ברור של האפשרות הראשונה – צרכי חיל האוויר והמערכות המוטסות.
על מערך הנ"מ הוטל ללמוד את מערכת הנשק המורכבת, יכולותיו ותפעולו, כאשר בסופו של דבר, לאחר השלמת לימוד המערכת הייתה כוונה להכשיר גדוד מבצעי אשר ייכנס לסד"כ הצה"לי.
תחילת דרכה של היחידה היתה במספר סככות בחלקו המערבי של ביה"ס לנ"מ בהרצליה, לשם רוכזו הכלים שנתפסו. צוותים רבים של אנשי חימוש, מצברים, אופטיקה, רכב, מחשבים, קשר ועוד עבדו במרץ על השמשת הכלים והבאתם למצב תקין ומבצעי, לצד החלפת מכלולי משנה למערכות תואמות לצה"ל (מצברים, מערכות קשר וכו').
בד בבד הוחל לבנות תשתית למסגרת לוחמת אשר תאייש את יחידות האש אשר בהקמה.
ריכוז הפרוייקט הוטל על סא"ל יצחק בירן (צקי) ז"ל אשר החליף את סמל לני. למפקד היחידה מונה רס"ן שמואל קרא ולסגנו מונה סרן אמנון בן-דוד.
היחידה מנתה בסה"כ כ- 50 לוחמים ואנשי צוות אשר גוייסו למשימה המיוחדת מיחידות הנ"מ השונות והתנדבו לפרויקט המיוחד. הם החלו דרכם בביסנ"מ ועברו לאחר זמן מה לבסיס סירקין – בכפיפות מנהלתית לאגד נ"מ מרכז 167. ומידי פעם הושאלו כלים לניסויים בשטח בינ"ט 151 – בסמוך לבח"א 30.
אימוני היחידה כללו כמובן את לימוד והכרת מערכת הנשק על כל מערכותיה בידי צוות מדריכים: לני ועידו, אשר הדריכו את הצוותים המתהווים בתתי המערכות המתקדמות: מכ"מ גילוי, נעילה ועקיבה, מחשב ירי, מערכות אופטיות מתקדמות הכוללות משקפת זיהוי ומעקב אחר מטרות, מערכת מנוע סילונית לאספקת מתחים להפעלת המערכת, מערכת נוזלית לקירור קנים, מערכת ירי המסוגלת לירות באופן מעשי כ- 2000 פגזי 23 מ"מ בדקה, מרכב של טנק קל (PT-76) , מערכת ייצוב ג'יירו המאפשרת ירי תוך כדי תנועה ועוד.
במקביל ללמידה והכרת מערכות הנשק התבצע תהליך תחזוקתי רב היקף בו כיילו את המערכת לרמת הסטנדרטים הצהליים – בין הייתר החלפו מערכות הקשר למערכות צהליות תקניות, תורגמו חלק מספרות הלימוד שהייתה ברשותינו, הוחל בכתיבת ספרי הפעלה ותו"ל מתאים ונקבעו נהלי תחזוקה שבוצעה ע"י אנשי התעשיה האווירית שחלקם אף הכירו את המערכת עוד משירותם בברית המועצות.
לאחר מספר חודשי לימוד, כאשר הגיעה לשלב האימון המעשי בירי, עברה היחידה לבסיס משאבי שדה להמשך האימונים. בשיאה של ההכשרה ולסיכום האימון המעשי הוצגה יכולתה של היחידה בהפעלת המערכת בפני צמרת מערך הנ"מ, יחד עם בכירים מחיל האוויר ומצה"ל. תוצאות תרגילי הירי הדהימו את כל הנוכחים בעוצמת האש וביעילות אשר טרם נראו מכלי נ"מ קני בצבאות מערביים. בתום המפגן הובן והוכח מעבר לכל ספק כי זו מערכת הנ"מ הקני המתנייע היעילה ביותר בעולם מסוגה וכי הפעלתה בידי חיילינו הביאו את ביצועיה לשיאים שטרם נצפו בעבר.
לימים השתתפה היחידה בפעילויות שונות ומגוונות, ביניהן הדמיית יחידות אוייב – לאימון טייסי חיל האוויר באתגרים מול הנ"מ המצוי בידי המדינות באזור.
כשנה לאחר מיצוי פעילויות אלה, לאחר בחינה מחודשת של האיומים הצרכים והעלויות, הוחלט לפרק את היחידה, חייליה פוזרו בין יחידות הנ"מ השונות ואילו סד"כ הכלים פוזר בין יחידות חקר, מעבדות, מוזיאונים ואף יחידת הדמיית האוייב של צבא ארה"ב אשר שמחו לקבל מצה"ל את מערכות הנ"מ הקני המתקדמות ביותר של צבאות ברית וארשה.
תמונות מהיחידה
