סמל היחידה הראשון
הטילים מגיעים – היטנ”מים מוקמים
סוללות הטילים הראשונות הגיעו בחודש מרץ 1965, כשבוע לפני הפסח, וכתוצאה מכך, נערך מרוץ נגד השעון על מנת להספיק ולפרוק את כל המערכות לפני ערב ליל הסדר. הלחץ הרב בקליטת המערכות יאפיין בעתיד גם קליטת מערכות נוספות ויהיה החוט המקשר ביניהן. כ"הוק" כך גם ה"יהלום", ה"חץ" ו"כיפת ברזל". מבצע ההגעה והפריקה בנמל חיפה היה סודי ביותר, מחשש לפגיעה במערכות הנשק היקרות והחשובות. לשם אבטחת התהליך, נשלחו צנחנים לנמל חיפה לשמור על החוף ולוחמים של הקומנדו הימי לשמור במי הנמל סמוך לאוניה.
יורם גולן, בקר ב"הוק" שהיה אחראי על פריקת הסוללות סיפר: "זה היה מעמד מרגש מאד. כל גדולי האומה הגיעו כדי לחזות בפלא החדש. נתנו לנו חשיבות רבה. כיוון שהפריקה נמשכה שלושה ימים ושלושה לילות, לא ישנו כמעט, גם בגלל ההתרגשות הרבה. היה בלגאן גדול אך מאורגן. הנאה צרופה להיות במעמד כזה".
הסוללות על כל ציודן, מועברות אחר כבוד למחנה סירקין, לבדיקות ולהכנות לקראת השתתפות במצעד יום העצמאות. הקהל התרשם מאד מטילי ה"הוק" שעוררו את התלהבותו. הייתה זו הפעם הראשונה בה נראו טילים בארץ והמוראל נסק מעלה.
בנוסף, הייתה זו גם הפעם הראשונה שצריך היה להקים מערך מבצעי כל שהוא בצה"ל, ממש מן ההתחלה, ולא על בסיס מערכות קיימות וללא תהליך התפתחותי של שנים, כפי שהיה למשל עם תותחי הנ"מ או עם המטוסים. מערכת הנשק החדשה הייתה יוצאת דופן בנוף הצה"לי, מיוחדת במינה, ונדרשו לה אחזקה רבה וברמה גבוהה, כוח אדם רב ומיומן והבנת תפעול גבוהה מבחינת שליטה ובקרה.
וכך, במהלך אותה שנה, הוקמו שלוש יחידות טילי קרקע-אוויר (יטק"א), כשהראשונה בהן היא יטק"א 138 שתהפוך מאוחר יותר ליטנ"מ 138 ועוד יותר מאוחר לגדוד 138 באגד הנ"מ 168 הצפוני.
יטק"א 138 הוקמה ב-15 בפברואר 1965 בבית הספר הטכני של חיל האוויר והתבססה על סוללה אחת.
הפריסה המבצעית הראשונה של ה"הוק" נערכה בצפון באוקטובר 1965. אנשי הסוללה, לבושים כאזרחים, הגיעו עם רכב וציוד של חברת הנדסה אזרחית וכך בנו את העמדה. מטרת ההסוואה הייתה למנוע מהסורים לגלות עניין במתרחש. כאשר נכנסו כעבור מספר ימים לאייש את העמדות, עשו זאת במדים ובאור אחרון תחת רשתות הסוואה.
החל מ-1966 ועד לפרוץ מלחמת ששת הימים, בוצעו פריסות מבצעיות רבות כשרובן בצפון. באחת מהן, ב-15 בינואר 1967, בוצע הירי המבצעי הראשון של טיל "הוק" בעולם שהיה גם הירי הראשון של טיל בארץ.
באותו שיגור הוחטא מטוס המיג 21, אליו שוגר הטיל. זה התפרק מיד לאחר השיגור ונפל לקרקע כ-800 מטר ממקום שיגורו. התפרקות הטיל נבעה מסדק במנוע, וכתוצאה מן החום שנפלט ממנו, נפגעו המערכות האלקטרוניות של הטיל וזה כשל. בדיעבד התברר שהייתה תקלת ייצור בטיל, כפי שהתברר בבדיקות חוזרות במטווחים בארצות הברית.
הסוללה הייתה מוקפצת לפריסות מבצעיות רבות בעיקר באזור הצפון, אך גם במרכז ליד שדה התעופה לוד ובח"א 27.
בפברואר 1966, מוקמה הסוללה בבית הספר הטכני (ביס"ט 21) ונתנה שירותי הדרכה לטכנאים. בנוסף התבצעו פריסות באזורי מגידו, גבעת המורה ואתרים נוספים. בינואר 67 פרסה הסוללה בביריה, סמוך לצפת, בשטח בר ובתולי. חיילי הסוללה גרו בבית ההבראה כנען כאשר צוות הכוננות ישן במשאית בסוללה.
כחודשיים לפני מלחמת ששת הימים, פרסה הסוללה של 138 בבני עטרות, כדי לתת מענה נ"מ להגנת בח"א 27 ושדה התעופה לוד.
מערך ה"הוק" לא בא לידי ביטוי במלחמה עצמה, שכן מעט מטוסי האויב ששרדו את מבצע "מוקד", הקפידו להישאר במרחב האווירי "הביתי" שלהם. לאחר המלחמה, ועם התרחבות גבולות המדינה, ירדה הסוללה לסיני, שם פרסה ליד יב"א 511 ברפידים. לאחר כחודש וחצי עברה הסוללה ופרסה במעבר הג'ידי.
138 נחשבה ליחידה מובילה. היה לה הגיבוי של בסיס גדול בדמות ביס"ט 21 והשהות בבסיס הגדול בחיפה, הקלה גם על גיוס אנשי קבע ליחידה.
אל היחידה הגיעו בד"כ המפקדים הוותיקים יותר, אשר ידעו להוציא מן המטה הקצאות רבות בנושאי ציוד וכוח אדם. כל הגורמים הללו, הפכו את 138 ליחידה מובילה ומבוקשת כמקום שירות מועדף.
בפברואר 69 תוגבר מערך ה"הוק" בארבע סוללות חדשות שהגיעו מארה"ב ו-138 הכפילה את כוחה מסוללה אחת לשתיים.
סוללה א' נמצאה אז בבלוזה שבצפון-מערב סיני, בעוד סוללה ב' נמצאת בביס"ט ומבצעת מידי פעם פריסות מבצעיות ברמת הגולן עקב הגברת כוננויות. הפריסות התבצעו באזורי פוריה, תל יוסיפון ואתרים נוספים, לפרקי זמן של כשבועיים.
בינואר 1971 הגיעו ארבע סוללות "הוק" חדשות ו-138 התחדשה בסוללה שלישית, שהפכה לסוללת המילואים של הגדוד.
טילי "הוק" ע"ג משגר בעמדה מבצעית
ההפלה הראשונה ל "הוק"
לאחר שהחלה גם ההתשה על קו התעלה, נוספה ההפלה ההיסטורית הראשונה בעולם של מטוס קרב ע"י טיל "הוק" מסוללה של יטנ"מ 138 שפרסה בבלוזה ביום 21/5/1969. כפי שתיאר זאת העיתונאי והפרשן הצבאי זאב שיף: "המצרים הגיעו בשני מבנים של מטוסי "מיג 21". נראה היה כי ברצונם לבלבל את מערך הבקרה הישראלי. תחילה שלחו ארבעה מטוסי "מיג 21" לגזרה הצפונית של התעלה. הם חדרו לסיני ליד 'פורט-סעיד'. כוונתם של אלה הייתה כנראה למשוך את מטוסי היירוט הישראליים, כדי שהמבנה השני יצליח לחדור ללא הפרעה באזור המרכזי של התעלה. אך התמרון המצרי נכשל, בזכות סוללת "הוק". בשעה 13:44 ננעל מכשיר המכ"ם על מטוס "מיג 21" שחצה את קו הפסקת האש לכיוון סיני. טיל "הוק" זינק ותוך מטרים ספורים, הצליח לאסוף את מהירותו המרבית. הוא טיפס עד לגובה של כ-22,000 רגל, ושם פגע במטוס "מיג 21" שהיה המוביל של המבנה המצרי.
אנשי הסוללה ראו הבזק זהוב, עשן שחור ולבן שהעיד על התפוצצות שהדיה לא נשמעו, ואחר כך שברים של המטוס, מתעופפים ונופלים בסחרור למטה, לעבר אזור 'פורט-פואד'.
אנשי הסוללה הריעו משמחה. היה להם על מה להתגאות. הייתה זו הפעם הראשונה שמטוס "מיג" הופל ע"י טיל "הוק". בווייטנאם הציבו האמריקאים סוללות טילי "הוק" רבות, אך לא שיגרו. לכן הצלחת הירי ב-21 במאי עוררה עניין רב לא רק בארצות הברית, אלא בכל המדינות שהכניסו טילים כאלה לשורות ההגנה האווירית שלהן".
ב-11/9/1969, הוסיפה סוללה א' מיטנ"מ 138 ,הפרוסה באבו סאמרה בין בלוזה לטסה , הפלה נוספת, הפעם מדובר ב"סוחוי 7" .
סוללה א' של יטנ"מ 138, הוסיפה מאוחר יותר "מיג 17" משלה למאזן ההפלות המצטבר באמצעות טילי ה"הוק",שייורט ע"י שלמה טל שלימים היה בין השאר מפקד יחידת "הוק" בדרגת סא"ל .
שיגרו טיל "הוק " במטווח
יטנ"מ 138 במלחמת יום הכיפורים
הגל הראשון של מטוסים סוריים שחדר לישראל, היה בדרכו לתקיפת יחידת הבקרה האווירית הצפונית בהר מירון – יב"א 506. מן הסתם הייתה זו מטרה אסטרטגית מבחינת הסורים, והצלחת תקיפתה הייתה מעניקה יתרון שליטה אווירית בידי הסורים בשמי צפון המדינה. הבקר יוסי ברגר, זיהה מטוסים סוריים שמבצעים נתיב מצפון לדרום וחזרה. הוא הניח כי זהו ניסיון הטעיה מכוון להסבת תשומת לב יחידות הנ"מ מהמטרה האמתית של תקיפת היב"א. לפיכך הותיר הבקר מכ"ם עקיבה אחד על אותם מטוסים כדי להשיג נעילה עליהם, והפנה את מכ"ם העקיבה השני לעבר דרום לבנון, כדי לחפש ולאתר את ה'מתגנבים'. חיפושיו אכן נשאו פרי והוא איתר ונעל על מבנה שטס נמוך מכיוון דרום לבנון. הוא שיגר שני טילים אל עבר שתי רביעיות מטוסי ה" סוחוי 7" שזיהה ושהיו בדרכן לעבר היב"א והפיל שניים מהם. לסוללה אושרה הפלה אחת של סוחוי באותה תקיפה.
בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, פיקד על גדוד ה"הוק" (יטנ"מ 138), איתן יריב (לימים מפקד אגד צפון ומכהנ”ם בדרגת תא"ל). התקופה שידעה מספר כוננויות שווא, הביאה בסופו של דבר גם להתערערות הערנות עם פרוץ המלחמה. כשבועיים לפני המלחמה, בעת ביקור של מפקד החיל, בני פלד, קיבל ממנו איתן הוראה לקפל את סוללת ביריה עקב הורדת הכוננות וביטול החשש מפני מלחמה, אותה סוללה שבזכותה ניצלה יחידת הבקרה האווירית 506 בפרוץ המלחמה. יריב התנגד לרעיון הורדת הסוללה ובפשרה שהשיג עם מפקד החיל הם סיכמו על קיפול חלקי בלבד. כתוצאה מכך נשארה הסוללה בשטח ורק בוצע מהלך של הורדת הטילים אל ארגזי האחסון, וגם זאת באופן חלק, בהחלטתו של יריב. קצינים רבים בצה"ל באותה תקופה, ואיתן יריב היה אחד מהם, פעלו על דעת עצמם ולעיתים בניגוד להוראות ולפקודות מפורשות שניתנו להם בידי רמות ממונות. הם ביצעו מהלכים שבדיעבד הוכח כי תרמו רבות למזעור הנזקים של מהלכי הפתיחה האומללים של מלחמת יום הכיפורים. אותם קצינים בשטח, בעיקר בדרגות זוטרות יחסית, חשו את מה שלא השכילו לחוש קברניטי הצבא והמדינה, ופעלו על פי תחושות בטן שנבעו מראייתם המושכלת את המתרחש מול עיניהם.
סיפר איתן יריב על הקורות אותו ואת יחידתו לקראת פרוץ המלחמה: "יום שישי, 5/10/73 לקראת הערב. קשה לי להסביר בדיוק למה, אבל אני מרגיש שמשהו לא טוב קורה. אני תופס את הרס"ר ואומר לו לפתוח הכל. מחסנים, ציוד, להתחיל התארגנות, ואני מזכיר לך – יום שישי בצבא אתה לא יכול לעשות כלום ואם זה לא מספיק אז הרי שמדובר בערב יום כיפור! אנשים מסתכלים עלי כאילו נפלתי להם מהירח. אני מתחיל לארגן את הכוחות ליציאה ובמקביל מורה לאנשים להתחיל למלא שקי חול. שתבין", הוא מוסיף ואומר, "בתקופה ההיא לא היה לנו כלום מבחינת ציוד ימ"חים מאורגן וכו'. אנשים הביאו ציוד מהבתים שלהם, אלתורים שונים ופריטי ציוד כאלה ואחרים. ומאחר שידעתי כי אם נפרוס זה יהיה ברמת הגולן, הבאתי בחשבון שבאדמת הבזלת שם, אין סיכוי למצוא חול למלא שקים. ובנוסף לכך, לחטוף הפגזה על אדמת בזלת זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך מבחינת אפקט הרסיסים והנתזים, ואם אין לך גם שקי חול אתה בבעיה רצינית מאד. העמסנו אלפי שקי חול על משאיות ה"ריו" שלנו בנוסף לכל הציוד האחר. אנשים ששאלו אם יצאתי מדעתי, הבינו מאוחר יותר בימים הבאים, כשהפגזים הסורים חיפשו אותנו בכל מקום ולעיתים קרובות גם מצאו, כמה חכם היה להביא את השקים עם חול הים של חיפה לרמת הגולן".
גם בעת שיחותיו עם מפקדים אחרים ועם קציני מילואים שבאו מהבית, טרח איתן והסביר להם את נחיצות הבאת שקי החול לרמת הגולן מן השפלה.
שבת בבוקר. יום כיפור בעיצומו ואיתן יריב וכל יטנ"מ 138 כבר מאורגנים לתזוזה וכלום לא קרה. שוב החליט יריב על דעת עצמו להתחיל להזיז את כל שיירת הגדוד על הדרגים שלו, ומדובר כאן על שיירה של עשרות משאיות "ריו", טילים וכלי רכב אחרים שונים כשכל הכבודה הזו התחילה לנוע ברעם מנועים מחריש אוזניים, בשבת בבוקר, יום כיפור, מבית הספר הטכני של חיל האוויר לכיוון 'פוריה' בטבריה כדי לצמצם טווח ולהיערך לפקודה.
"בראיה לאחור, אין ספק שזה היה מהלך נועז. להרים את כל הגדוד על הכלים, להביא אנשים מהבית ולהעלות את כל הארמדה הזאת על הכבישים בבוקר יום כיפור על דעת עצמך ללא שום גיבוי של פקודה מגבוה… אמרתי לעצמי, יהיה מה שיהיה, זו ההחלטה שלי ואחריי המבול. יכול להיות שאם יותר קצינים היו לוקחים על עצמם את יכולת קבלת ההחלטות הזו היום", מוסיף איתן לאחר שהות קצרה, "אולי מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית לגמרי אחרת. אני לא אומר שהשיטה לקבל החלטות בניגוד לפקודות היא מומלצת באופן מוחלט, אבל בין זה לבין חוסר היכולת לקבל שום החלטה, או לא לזוז או לבצע כל מהלך שהוא לפני קבלת אישור מהרמה הממונה, יש גם משהו באמצע, והמשהו הזה היה חסר לגמרי עכשיו".
בשלב מסוים במלחמה, הציע איתן יריב להעמיד סוללות דמה של טילים באזור ג'אלמי – צומת מעץ, שברמת הגולן הסורית, מתוך ראיה שהמקום החשוב והאסטרטגי הזה, ששולט באיום טילי על כל אגן דמשק, ימשוך את תשומת ליבם של הסורים ויגרום להם "לשרוף" הרבה אנרגיה ותחמושת על כלום ולהניח להם במקומות אחרים. וכך אכן היה. סוללות הדמה הוצבו לאחר זמן קצר והסורים המוטרדים עברו מיד להתמקד במטרד החדש שצץ להם פתאום מתחת לאפם וכצפוי, השקיעו מאמצים יקרים על מנת להתמודד עם "האיום" המפתיע.
במהלך המלחמה "התעשר" יטנ"מ 138 בכלים ובכוח אדם שופע: סוללות "הוק" חדשות על רכבי "אלפא" ניידים וחדשים, הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ועימם נוספו ליחידה גם תקני כוח אדם רבים. היטנ"מ שהחל את מלחמת יום הכיפורים בסד"כ של 150 קצינים וחיילים, תפח והגיע בסיומה של המלחמה לכדי 1,500(!) קצינים וחיילים.
סוללה ג' של 138 שפרסה בפוריה, דילגה אח"כ לתל בזק ומשם ב-13/10/73 לתל יוסיפון. לאחר הפגזה כבדה על התל, התקפלה הסוללה ב-15/10 ופרסה שוב בתל בזק ומאוחר יותר ב'חרמונית'.
במהלך המלחמה, כאשר הגיעו הסוללות החדשות במשלוחי הרכבת האווירית האמריקאית, נוספה סוללה ד' לגדוד. הסוללה פרסה ב-22/10 בתל אפק, ומאוחר יותר ירדה לפריסה בסיני.
ההוראה היתה: "שגרו על כל מטוס שאתם רואים" (מתוך כתבה בביטאון חיל האוויר מתאריך 1/10/2001)
שש דקות לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, ב-13:54, מצאה את עצמה יחידת הבקרה האווירית הצפונית מול שמיניית מטוסי סוחוי-7 סוריים – ובלי שאף מטוס ישראלי נמצא באוויר. אנשי סוללת ההוק זיהו את המטוסים ופתחו באש. מטוס אחד הופל, שני ככל הנראה נפגע והיתר נמלטו. היום ברור שאם המטוסים היו מצליחים במשימתם, המלחמה היתה נפתחת בתנאים שונים לגמרי
יואב רוזן
בבוקר יום ראשון, מיד לאחר ראש-השנה בספטמבר 1973, נחת מסוק צבאי במינחת צפוני סמוך לגבול. מהמסוק ירד מפקד חיל-האוויר דאז, בני פלד. הוא הגיע לביקור בסוללת טילי ההוק שהוצבה שם עשרה חודשים קודם, כדי להתרשם אם ניתן לקפל את הסוללה או להסב אותה לסוללת מילואים, כדי להקטין את עלויות האחזקה. בימים של צמצום בתקציב הביטחון, כשכל לירה היתה חשובה, סוללת נ"מ שכזו לא נראתה הכרחית.
כמה ימים מאוחר יותר, ב-5 באוקטובר, חלף מטוס מיג-17 מצרי מעל הכוחות הישראליים בקו תעלת סואץ, למשימת צילום. סוללת הוק אחרת, שהוצבה באבו-סמרא, קיבלה אישור ירי לעבר המטוס, אך הטיל שבכן-השיגור – כך התברר – היה עקר. המטוס לא הופל וחזר לשטח מצרים. בעקבות התקרית, חומשו עוד באותו הלילה כל כני-השיגור בסוללות הנ"מ בסיני ונערכו בהן בדיקות מקיפות. גיחת הצילום הזו – אם רק היתה מסתיימת אחרת – היתה יכולה לחמם את הגיזרה הדרומית מהר יותר, ואולי להדליק עוד כמה נורות אדומות – מלבד אלה הספורות, שנדלקו באותו יום.
פחות מ-24 שעות מאוחר יותר, עוד לפני השעה שתיים בצהריים, עבור אנשי סוללת ההוק הצפונית, המערכה הראשונה של המלחמה היתה כבר מאחוריהם; ב-13:54, שש דקות לפני פרוץ המלחמה, הספיקה הסוללה לבלום את גל מטוסי התקיפה הראשון של הסורים, שהגיע דווקא מכיוון הגבול הלבנוני.
שמיניית מטוסי סוחוי-7 סוריים, שהמריאה משדה-התעופה נצריה, היתה בדרכה לפגוע ראשית ביחידת הבקרה האווירית הצפונית ובבסיס חיל-האוויר רמת-דוד. באותה שעה, אף לא מטוס קרב ישראלי אחד היה באוויר – בדומה לכל צה"ל, שלא היה מוכן – וחלקה הצפוני של הארץ נותר חשוף ופגיע לחלוטין. ביחידת הבקרה האווירית הצפונית, בעמדת הבקר, ישב באותה שעה יאיר כפרי, כיום אל"מ (מיל').
"ישבתי מול מסך ריק, כאשר כמה בנות ביחידה ניגשו אלי וטענו שהן רואות נתיבים עוינים על-גבי המסכים שלהן", סיפר כפרי בעבר. "אחרי כמה שניות נדהמתי לגלות שהמסך שלי התמלא בבת-אחת בעשרות מטוסי אויב, שכנראה משכו לגובה בבת-אחת. לנו לא היה אפילו מטוס אחד באוויר. מיד נתתי הוראה, שלדעתי לא ניתנה עד אז ומאז, לסוללות ההוק. אמרתי להם: 'לנו אין בכלל מטוסים באוויר, שגרו על כל מטוס שנראה'". רשות האש החופשית ניתנה, וסוללת ההוק פתחה באש לעבר המטוסים הסוריים.
"בוא, יש מלחמה"
מתוך 24 מטוסי אויב שהופלו על-ידי סוללות ההוק של חיל-האוויר במהלך מלחמת יום-הכיפורים, נרשמה לזכות הסוללה הצפונית הפלה של מטוס אחד בלבד. אך מדובר, ללא ספק, באחת ההפלות החשובות ביותר במהלך המלחמה, אם לא החשובה מכולן. רס"ן (מיל') מוני אלנקוה, אז מפקד הסוללה, בדרגת סגן, משחזר: "תקופת החגים הגיעה ומפני שהיינו חמישה קצינים בסוללה – ערכנו הגרלה מי יישאר באיזה חג בסוללה. אחרי ראש-השנה, כשמפקד חיל-האוויר הגיע לביקור בסוללה, אני בדיוק הייתי בדרך לשם. החליט המפקד מה שהחליט בנוגע להצבת הסוללה – אך דברים מסוג זה לקחו זמן לבצע. בינתיים, האירועים הכתיבו אחרת.
"האווירה בסוללה היתה נינוחה. עמדנו בסד"כ מצומצם של טילים, לפי הנחיה שקיבלנו לפני-כן. גם כוח-האדם היה מצומצם. היינו יחסית ברגיעה. לא היה שום חשד או חשש, וכל אחד התפנה לענייניו ולמה שהחליט לעשות במהלך יום כיפור". לפי ההגרלה שערכו, אלנקוה ושאר הקצינים יצאו הביתה ואילו סגן יוסי, הבקר בסוללה, נשאר לאייש. "בשבת בבוקר הגיע אלי הביתה אמנון פבריקנט, שהיה אפסנאי טכני בסוללה, ואמר לי: 'בוא, יש מלחמה'. לקחנו את הציוד שלנו ויצאנו".
בבסיס האם של יחידת טילי ההוק הם נפגשו עם מפקד היחידה, איתן יריב, לימים מפקד כוחות הנ"מ וכיום תא"ל (מיל'). "היה מובן שמתרחש איזה תוהו-ובוהו, והשמועות החלו להסתובב. לא הצלחנו להשיג אף אחד במטה. פשוט לא ענו שם. ניסינו לפתוח רדיו, אבל לא היו שידורים. ניסינו לקלוט את שידורי ה-BBC מאנגליה, לשאוב מידע, אך ללא הועיל. כל מפקד תפס יוזמה מקומית. עוד לא גייסו מילואים, אבל קראו למי שהיה אפשר והתחילו להוציא ציוד מהמחסנים".
אחת הבעיות הגדולות ביותר איתן התמודדו היתה, שטילים מעטים בלבד היו מוצבים על כני-השיגור. "לכן החלטנו שעד הבוקר נוציא את כולם מהמחסנים ונציב אותם. כל זאת נעשה ללא אישור מטה. עבדנו כל ערב יום כיפור, גם לאחר כניסת החג, במטרה להכין את הציוד הנדרש", מספר תא"ל (מיל') יריב.
"עד הלילה הכרזנו על כוננות מיידי, למרות שמצב חירום עוד לא נקבע בצבא. ביצענו תדריך ערב לאנשי המילואים, שהגיעו ללא צו גיוס רשמי, והמתנו לבוקר. כך, למזלנו, היינו מוכנים לפתיחה באש לפני כולם.
"כששיירות הכלים יצאו לאתרי הפריסה בשטח, לאחר שמצב החירום הוכרז, סביב השעה 14:00, קיבלתי את ההודעה מהקמב"ץ בסוללה, שהם זיהו שמיניית מטוסי אויב על המסך וירו שני טילים לעברם".
התברר כי עוד ביום שישי, יום לפני המלחמה, הודיע מפקד חיל-האוויר שהולכת לפרוץ מלחמה, אך אין לפתוח עדיין בגיוס כללי של מילואים. ביחידת טילי ההוק, כאמור, נערכו בכל מקרה. טילים נוספים הוצאו מהמחסנים, סוללות מקופלות הוכנו לפריסה בשטח, ציוד ואוכל הוכנו עבור החיילים – למרות שהיה מדובר ביום כיפור.
אלנקוה, יחד עם איתן יריב, מפקד היחידה, וחיילים נוספים שהגיעו לבסיס האם, המשיכו בהכנות. כל הזמן הזה, שמר אלנקוה על קשר עם סגן יוסי, שנמצא בסוללה. "אנחנו אוספים ציוד, עושים טלפונים, מוציאים מכשירים מההאנגרים – ופעם בשעה אני מדבר עם יוסי, שואל אותו מה קורה. ב-12:00 הוא מודיע לי שזוג מטוסי קרב מטייל לאורך רמת-הגולן. כשאני מתקשר ב-14:00, הוא כבר אומר לי: 'עזוב, אני תיכף אחזור אליך'. חמש דקות לאחר-מכן, אני מדבר איתו שוב והוא מודיע לי שהרגע שיגר שני טילים על שמיניית מטוסים ושהוא חושב שהפיל שניים. סגרתי את הטלפון, עליתי על הטנדר יחד עם כל מי שהצליח לעלות גם וטסנו משם לכיוון הסוללה. זו היתה הנסיעה הכי מהירה בחיים שלי: תוך חמישים דקות כבר ישבתי במקומו של יוסי ונשארתי ברציפות עד 11 בלילה".
שקט. ופתאום בום
מעט לפני 14:00, השעה בה נודע לאלנקוה על שיגור הטילים לעבר המטוסים, פיטרלו שני מטוסים סוריים מעל רמת-הגולן, מצפון לדרום וחוזר חלילה. יוסי, הבקר בסוללה, חשד שמדובר בתרגיל הסחה ולכן השאיר מכ"ם עקיבה אחד של הסוללה על זוג המטוסים ואילו את המכ"ם השני הפנה לעבר בקעת הלבנון. "היתה ליוסי תחושה שמדובר בתרגיל של הסורים. הוא הניח, ובצדק, שהם רוצים להסב את תשומת-לבנו, כדי שמטוסים אחרים שלהם יוכלו לטוס באין מפריע", אומר אלנקוה.
בחיפושיו של המכ"ם השני, זוהו לראשונה ב-13:45 שתי רביעיות מכיוון הגבול הלבנוני. הם הגיעו מבקעת הלבנון וחדרו נמוך מאוד. המבנה היה אז צפונית-מערבית למטולה, כעשרה קילומטרים מגבול ישראל-לבנון. "אט אט החלה המערכת הצבאית כולה להתחמם", אומר אלנקוה. "פתאום התחילו לענות במטה, יחידת הבקרה האווירית ביקשה לתגבר את סוללות ההוק. חודשה התקשורת, הקווים התחילו להתחמם".
מאותו רגע, השתלשלות האירועים היתה מהירה. יאיר כפרי מיחידת הבקרה האווירית עלה בקשר ואישר לפתוח באש חופשית, מיד כשהבין את חומרת המצב. כל מטוס שהיה אז בשמי הצפון היה מטוס אויב; מטוסים ישראליים פשוט לא היו שם. אנשי הסוללה לא ביזבזו זמן; הם נעלו מיד על מטוסי המבנה ושיגרו לעברם שני טילי הוק. אחד מהם פגע באחד המטוסים וגרם להפלתו. מטוס שני נפגע, אך לא הופל.
"הדבר החשוב ביותר שקרה כתוצאה משיגורי הטילים היה שהמטוסים במבנה ביצעו מיד תפנית של 180 מעלות, מצפון לרמות-נפתלי, ומשם שברו מזרחה חזרה לסוריה, תוך שחרור מבוהל של כל החימוש שנשאו". וכך, החימוש שהיה מיועד לפגוע ביחידת הבקרה האווירית, נפל בשדות של רמות-נפתלי.
"אם אתה גר בסמוך, ובאמצע כל השקט של יום כיפור אתה שומע פתאום את הבום של השיגורים – אתה יכול להבין: זהו בעצם האות הרשמי לתחילת המלחמה. הבום הזה הידהד בכל האיזור. למעשה", אומר אלנקוה, "אם הסוללה לא היתה שם, כל התמונה היתה אחרת לגמרי. הסוללה הזו מנעה ממלחמת יום-הכיפורים להיות יותר נוראית ממה שהיתה".
בשמונת הימים הבאים, ימי הלחימה האינטנסיביים עבור סוללת ההוק, שיגרו אנשי הסוללה שבעה טילים. מלבד ההפלה הראשונה, לא אושרו הפלות נוספות, אולם התקיפות המתוכננות סוכלו. "רק בהמשך אותו יום, בערב, שיגרנו שני טילים לעבר מסוקים שהתקרבו לרמת-הגולן ונכנסו לטווח הסוללה", מספר אלנקוה, "אבל לא אישרו לנו את ההפלות האלה. עד היום אני לא יודע אם ההפלה אמנם אינה ודאית".
מספר האנשים שהגיעו לאייש את הסוללה היה עצום. "אנשים המשיכו להגיע אל הסוללה. שמונת הימים הראשונים היו הימים האינטנסיביים, בהם מערכת ההוק פעלה ללא הפסקה. היה לנו כמעט גדוד שלם של אבטחה קרקעית ששמר עלינו. אפילו את הארוחות בחדר-האוכל ביצענו במשמרות, כי לא היה מספיק מקום לכולם".
לאחר-מכן, מספר אלנקוה, באה רגיעה מסוימת. "היינו בקשר עם סוללות אחרות, בתעלה, ושמענו סיפורי הפלות על ימין ועל שמאל. אחת הסוללות הפילה 13 מטוסים. קשה לי להגיד שלא היתה קנאה.
"אם המטוסים הסוריים היו מצליחים להגיע ליעדם ולתקוף את יחידת הבקרה האווירית הצפונית, תמונת המלחמה בשעות הראשונות היתה הרבה, הרבה יותר עגומה מכפי שהיא כבר", קובע אלנקוה. "לסורים, שהגיעו כמעט עד שפת הכנרת, היה יתרון קרקעי. אם היו משיגים גם יתרון אווירי – קשה לי לחשוב מה היו יכולות להיות תוצאות המלחמה".
כוח ההרתעה היחיד אז
אלי שטרן, ששימש ראש צוות עוזרי בקר בסוללה, היה אמור להשתחרר בנובמבר משירותו הסדיר. "ממש לפני השיחרור, נכנסנו למלחמה שאף אחד לא צפה", הוא נזכר. שטרן שימש כחזן בבית-הכנסת בבסיס האם של יחידת טילי ההוק באותו יום כיפור. האזעקה הראשונה, שנשמעה בבסיס בעשר בבוקר, תפסה את אנשי הסוללה המתפללים בבית-הכנסת. "כשיש אזעקה לכוננות מיידי, כולם רצים לכלים. הסירנה תפסה אותנו במהלך התפילה הכי קדושה; זו היתה הפתעה גמורה, אבל לא רצנו לסוללה".
סמוך לשעה שתיים בצהריים, כידוע, נשמעה סירנה נוספת. "רצנו לקרון הבקרה של הסוללה וראינו מטוסים מגיעים. הסתכלנו צפונה, אחרי שקיבלנו אזהרה מיחידת הבקרה האווירית, וחיפשנו עם המכ"ם. באוזניות הגיע האישור: 'אש חופשית'.
"כשנעלנו על המטוסים והטילים יצאו – זה היה כמו נצח", נזכר שטרן. "אחרי כמה שניות הם יצאו מכני-השיגור ואז שמענו בום גדול מעל מרכז הבקרה. גם באוזניות וגם על המסכים, המטוסים נעלמו. באוזניות זה נשמע כמו פצפוצים, אחרי שהצפצוף של הנעילה האוטומטית על המטוס נעלם. פתאום אתה לא רואה יותר את נתוני הטיסה של המטוס – כי אין מטוס ואין על מה לנעול יותר. מיד אחר-כך הוציאו אותנו ממרכז הבקרה ונתנו לנו לשתות שמפניה. השמחה היתה גדולה, אך אני סירבתי; מה פתאום לשתות ביום כיפור? מאוד שמחנו על ההפלה. כמובן שלא ידענו מה מתנהל באותו זמן בזירה הקרקעית ברמת-הגולן. דיווחים כמעט ולא הגיעו".
שטרן שירת כמעט חצי שנה נוספת בסוללה והשתחרר באפריל 74'. "מהמלחמה בסוללה אני זוכר הרבה מתח ולחץ, לכל אורכה ובמיוחד בימים הראשונים. היינו מבצעים משמרות של 20 שעות ברציפות. כשהבנו את גודל האירועים שמתרחשים במקומות אחרים, ההפלה שלנו נתפסה כשולית. פתאום שמענו על מטוסים ישראליים שנפלו ועל שבויים".
בראייתם של אנשי הסוללה, היו מטוסי הסוחוי-7 בדרך לשלוש מטרות עיקריות: יחידת הבקרה האווירית הצפונית, בסיס רמת-דוד ובתי הזיקוק בחיפה. "לולא הסוללה, המצב היה רע מאוד", אומר שטרן. "הזיהוי של מטוסי אויב היה ודאי. הערכתי היתה שלא היו מטוסים שלנו באוויר, כי כולם ירדו דרומה, לחזית המצרית.
"בחשיבה לאחור, זה לא היה אפילו הוק משופר שהפיל את הסוחוי הסורי והבריח את השאר, אלא הוק בגירסתו הבסיסית", מוסיף שטרן. "היום זו אופרה אחרת", הוא אומר, לאחר מחשבה מה היה קורה אילו הדברים היו מתרחשים בימים אלה. "היה ברור לנו שהמטוסים הסוריים ידעו שאנחנו שם. אבל כנראה שהם נבהלו; לא פלא, כשאתה טס ברביעייה ופתאום חבר שלך מתפוצץ והשני נפגע. לכן הם חזרו מיד לסוריה. למעשה, היינו כוח ההרתעה היחיד של מדינת ישראל, שעמד באותו רגע קריטי מול חיל-האוויר הסורי".
סייע בתחקיר: פרץ מנור (זימן)
לאחר מלחמת "יום כיפורים"
הסוללות ביצעו פריסות אימונים רבות ובנוסף פריסות מבצעיות. סוללה ב' ששהתה דרך קבע בביה"ס הטכני, נדרשה פעמים רבות, בעיקר בימי שישי, לפרוס בכרמל בגלל הגברת כוננות. הדבר פגע בקורסים והצריך עבודה רבה מחיילי הסוללה. עקב כך הוחלט לפרוס את הסוללה דרך קבע בכרמל.
האגד היה עדיין בחיתוליו, והיחידה תפקדה ת"פ מפקד ביה"ס הטכני (להלן: הטכני). הית"ם לא היתה קיימת, ודרג ב', ציוד הקרקע והטילים, היו שייכים ליחידה.
באותה תקופה, שמרה יטנ"ם 138 על מתח בפעילות מבצעית רציפה. היחידה הייתה מבוססת מבחינה אדמיניסטרטיבית והכילה תשתית כוח אדם קבועה בעלת מסורת והישגים. יטנ”ם 138 נחשבה מובילה במערך ה"הוק".
בשנת 1977 קיבלה היטנ”ם פלגת "הוק" ניידת חדשה ששוכנה בטכני. ה"הוק" המתנייע נבנה להיות ה"קומנדו" של ה"הוק". הפלגה הוקפצה פעמים רבות לתרגול.
בסוף שנת 1975, יצאה משלחת לארה"ב ללימוד ה"הוק" המשופר. בדצמבר 1975 יצאו הטכנאים, ביוני 1976 הקצינים ובאוקטובר 1976, הלוחמים. עד נובמבר 1976 למדו כל הקבוצות בנפרד, ואז התאחדה כל המשלחת והתאמנה עם סוללה אמריקאית. לכל אחד מחברי המשלחת הישראלים, היה צמוד חונך אמריקאי באותו מקצוע. במהלך האימון, נוצרו חיכוכים רבים עם האמריקאים, בעיקר על רקע של חוסר שמישות ותקלות רבות בסוללה. התקלות לא אפשרו לבצע אימון רציף ותקין וכתוצאה מכך, הוחלפו לבסוף מכשירי הסוללה בחדשים. בסיום האימון בוצע מטווח על מטרה נגררת.
עד חודש מרץ 1977, חזרו רוב חברי המשלחת לארץ וחלקם הגדול נשלח ליטנ”ם 138. ביוני 1977 הגיע המשלוח הראשון של ה"הוק" המשופר. הסוללה נשלחה ליטנ”ם 138 שם הוסבה ראשונה סוללה ב' בכרמל ל"הוק" משופר. סוללה ב' שמשה סוללת ההדרכה במשך כשנה וחצי, ובה הוכשרו והוסבו אנשי המבצעים והטכנאים מכלל מערך ה"הוק" לעבודה בדגם המשופר. בהמשך הוסבו יתר הסוללות למשופרות וב-1982 לאיכותיות.
סיפר תא"ל רם על ה"הוק" המתנייע: "יתרונו הגדול של ה"הוק" המתנייע הוא בביצוע שינוי נוכחות בפרקי זמן קצרים. זה נתן לנו אופציות מבצעיות שלא היו לנו קודם. ה"הוק" המתנייע היה אז מאד מיוחד, אקזוטי, האמריקאים עצמם התקשו בהתמודדות עם הפעלתו. אנחנו עשינו זאת בהצלחה".
במהלך שנת 1980, נסגרה יטנ”ם 137 ושתי הסוללות שלה עברו ליטנ”ם 139. שנה לאחר מכן, הועברה פלגה ניידת ממנה ליטנ”ם 138 ונקראה 138 ה'.
יטנ”ם 138 בשל"ג וההפלה היוקרתית והמתוכננת ביותר בעולם
בפרוץ המלחמה הייתה יטנ”ם 138 פרוסה במלוא כוחה עפ"י היערכות החירום שלה על כל הגליל. מכוכב הירדן שמעל הבקעה, שם ישבה סוללת ביה"ס 5721 א', דרך ביריה שם ישבה סוללה 138 א', 138 ב' שישבה בכרמל, 138 ג' בקרני חיטין, 138 ד' שפרסה בגילעם ו-138 ה' במנרה.
כל 6 סוללות הגדוד היו פרוסות בכוננות גבוהה ביותר נוכח חוסר הודאות לגבי תגובת הסורים על ההתנהלות של צה"ל בלבנון.
במשך כל המלחמה אף לא מטוס ניסה לחדור לתוך הטווח ומכאן שאף לא שוגר טיל כלשהו. כעבור כשלושה שבועות מפרוץ המלחמה, שוחררו אנשי המילואים והסוללות חזרו לימ"חים. סוללת ביה"ס שישבה בכוכב הירדן, חזרה להרצליה. הפלגה המתנייעת שהייתה באימון טקטי עם פרוץ המלחמה, הייתה אמורה לפרוס לאתר ציפורן, אולם מפקד היחידה, סא"ל יצחק בירן, החליט לפרוס למנרה, משם יצאה הפלגה מאוחר יותר בחודש יולי, ללבנון לג'בל ברוך.
באותה תקופה, הרבו הסורים לבצע טיסות צילום מעל צפון המדינה ואח"כ באופן רציף מעל לכוחות צה"ל בכל שטח לבנון. הטיסות שבוצעו ע"י מטוסי מיג 25 מתקדמים ביותר, ואף אולי ע"י טייסים סובייטים, בגבהים של עד 100,000 רגל, שהיו הרבה מעבר למעטפות הביצועים של מטוסי חיל האוויר כמו גם של כל מערכות הגילוי והעקיבה של הנ"מ.
יב"א 506 ידעה לדווח כל פעם על גיחות הצילום הללו ולעקוב אחריהן אך לא ניתן היה לעשות דבר בעניין, על מנת למנוע זאת. כאשר חשו במערכת הביטחון כי נגדשה סאת הסבלנות, הוחלט כי יעשה כל מאמץ על מנת להסביר לסורים כי סיפור גיחות ה"מיג 25" הללו חייב להסתיים. וההסבר הטוב ביותר על דעת כולם, היה פשוט להפיל מיג אחד כזה. אורי רם, שהיה אז קצין האג"ם של האגד ולימים תא"ל בתפקיד מכהנ"ם, הציע לנסות ולהפיל את ה"מיג" בכל זאת ע"י "הוק", למרות גובה טיסתו של ה"מיג" שהיה מחוץ למעטפת הביצועים של הטיל. הוא הצליח לשכנע את ראש להק אוויר דאז, אביהו בן נון, בפוטנציאל ההפלה של ה"הוק".
שר הביטחון אישר את הרעיון הכללי ועתה נותר "רק" להפיל את המטוס הבלתי מופל. כך יצאה לדרך ההפלה המתוכננת ביותר בעולם, דומה אולי רק להפלת מטוס ה-"יו-2" האמריקאי של פרנסיס גארי פוורס ע"י הסובייטים בשנת 1960. מבחינת מערכת ה"הוק", היו קיימות מגבלות רבות בכל ההיבטים. מגבלות מעטפת המכ"ם, מגבלות עקיבה ונעילה של הטיל וכו'. בנוסף לכך היו גם מגבלות היסטוריות של הסכמי הפרדת הכוחות עם הסורים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שיצרו מגבלה על מיקום סוללות טילי נ"מ בתוך קשתות טווחים מוגדרות.
הוחלט שעל מנת לצמצם טווח אל המטוסים, הסוללה המתנייעת תועבר ממנרה אל ג'בל ברוך בלבנון, שם היא תשב בגובה התחלתי של קרוב ל-7,000 רגל ומשם ינסו להפיל את המיג 25. יואב תבור, הסמג"ד, החל לארגן את הסוללה לקיפול ותנועה לתוך לבנון. הכוונה הייתה להעלות את הסוללה בחשאי ובהסתר ורצוי אף בלילה, על מנת למנוע את זיהוייה בידי הסורים ולשמר את גורם ההפתעה. ההמתנה ארכה כשבועיים, במהלכם ניסה הסמג"ד לצמצם עד למינימום את ההפתעות הצפויות בדרך. הוא דאג לאמן את נהגי משאיות ה"ריו" של הסוללה, הגוררות את כל הציוד המתנייע הכבד והמסורבל: גנרטורים, מכ"מים, מערכות טילים וקרונות שליטה, בנסיעה בציר הררי מפותל ובעייתי, כדי לעשות זאת ברצף תנועה ללא צורך ברוורסים שעלולים להיות בלתי אפשריים בצירים כאלה. לאחר כשבועיים, שבמהלכם אף ביקר אותם מפקד חיל האוויר דוד עברי ודאג להעמיד אותם על חשיבותו הרבה של המבצע, החלה תנועת הסוללה לעבר ג'בל ברוך. העברת הסוללה נעשתה בשלושה סבבים שארכו כשלושה לילות. על ההר חיכו כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), כדי לסייע למיגון והתחפרות מהירים סביב מתקני הסוללה, על מנת לקדם מראש אפשרות של התקפות ארטילריות סוריות, אם וכאשר תתגלה התכונה.
הסוללה החלה בהתארגנות והקמה שבמהלכן החלה עבודת בדיקת היכולות של המערכת בתפעולה בגבהים של ג'בל ברוך, ובתאום עם היב"א נעשה תהליך למידה מסודר של נתיבי הטיסה של המיג, שהתבררו כקבועים למדי. תרגולות מיוחדות בוצעו כדי לתפוס את החמקן, לקבל את אישור הירי המתאים ולפתוח באש בזמן, ולפגוע בו בטרם ישוב ויחמוק. עיקר הדאגה הייתה איך לגרום למכ"ם הנעילה לתפקד. לסוללה יש מכ"ם גילוי שלא יעיל לגבהים גבוהים וצריך היה למצוא דרך לאתר את המיג באמצעות מכ"ם הנעילה, ה-HPI, בגבהים אלה, ואיך לדאוג שהמכ"ם ינעל על המיג או 'יאיר' אותו, כדי שהטיל יוכל לנעול עליו עם האנטנה הקדמית שלו. כך יוכלו להוציא נתון להוצאת טיל לעבר המטרה.
במהלך מספר שבועות של למידה, תוך שהקצינים הטכניים עמלים על פיתוח הפתרונות, יצא מפקד הפלגה לקורס מפקדי סוללות. הסוללה גייסה מתוך קציני המילואים שלה, קצין מוכשר שהיה סטודנט בטכניון ושאך שבועיים קודם לכן השתחרר משירות מילואים בשל"ג, בשם רפי מירון. הוא התבקש לתת לנושא עדיפות עליונה ולהקדיש לכך זמן. רפי נטל פיקוד על הפלגה והחל ללמוד את הנתונים. בינתיים סיים הצוות הטכני ליישם את הפתרון שהגיע מבית מדרשו של סמ"ר (מיל') פיני שפטר, שהגה רעיון מבריק. הוא ביצע שינוי במערכת ה"הוק" ששיפר את מעטפת ביצועי המכ"ם וכתוצאה מכך את יעילות ירי הטיל. הוא שמע על הבעיה, למד את הנושא ובא עם הפתרון: המכ"ם פועל באופן שהוא משגר שתי "תיבות" גילוי שסורקות את השמים. "תיבה" לגבהים נמוכים ואחת לגבוהים. נקודת התורפה נמצאה בעובדה שככל שגובה המטוס הנעקב רב יותר, וככל שהוא קרוב יותר מעל המכ"ם (ב"זניט"), מופע התיבה שסורקת במרחק רב, הינו ארוך יותר. כתוצאה מכך נוצרים "שטחי" זמן מתים ארוכים יותר. לפיכך הוא יזם יצירת "תיבה" נוספת לגבהים הגדולים בעלת מופע יזום קצר בהרבה שאפשר מעקב רציף יותר ללא מרווחי הזמן המתים.
האישורים לשינוי ויישומו בשטח ניתנו ללא כל שהיות וכולם המתינו בדריכות לגיחה הבאה של המיג. סיפר אל"ם א': "בערב שלפני ההפלה, היו לרפי תחושות מוזרות. הוא אמר לחבר'ה שה"מיג" יופיע למחרת בבוקר, ושכולם חייבים להביא לידי כך שהמכשירים יהיו במיטבם. כל טכנאי עסק במכשירו, כייל אותו וכיוון אותו הכי מדויק שאפשר. רפי ערך תדריך מפורט ומדויק ובחר במיטב אנשיו שיתפעלו את המערכת". ביום שלישי 31 באוגוסט 1982, בשעה 07:20 בבוקר, הופעלה הסירנה בסוללה. כוננות מידית הוכרזה ובתוך כרבע שעה החל רפי לקבל נתונים מהבקרית ביב"א. ה"מיג" טס בגובה 70,000 רגל ובמהירות של 2.5 מאך. רפי, הבקר ומוטי זינגרייך עוזרו, ננעלו על ה"מיג". ניתן אישור לירי. בזה אחר זה שוגרו שני טילים. רפי התעקש שזה מספיק. לאחר זמן קצר 'נשברה' הנעילה. "ישבנו וחיכינו במתח נוראי" נזכר רפי, "לא ידענו מה קורה". כעבור שתי דקות הם קיבלו הודעה משמחת מהבקרית ביב"א: "מזל טוב, הפלתם"! ה"מיג" נפגע, איבד גובה של עשרות אלפי רגל כשהוא מותיר אחריו שובל עשן שחור. בדרכו מטה, זכה לחטוף טילים נוספים מזוג מטוסי F15 שהמתינו לו בגובה נמוך יותר והסיטו אותו לכיוון השטח שבשליטת כוחות צה"ל. לאחר ההפלה, נשלח מסוק לקחת את רפי המסו"ל ולהביאו למטה חיל האוויר כדי לספר הכול ממקור ראשון.
רפי סיפר לאחר ההפלה: "הפעילות בתהליך ההפלה כל כך העסיקה אותי, שלא היה לי זמן להתרגש. בסך הכול הרגשתי שעשינו את המוטל עלינו. רק לאחר מכן, ובעקבות תגובות האנשים מהשטח ומהפיקוד, התחלתי לקלוט את משמעות הדבר". החבר'ה עזרו לו לקלוט בעזרת בקבוקי שמפניה וצילומים לאלבום על כן השיגור. סא"ל צ' שהיה אז מפקד גף "הוק" בטייסת תחזוקה ולימים ראש ענף נשק נ"מ בלהק ציוד, אמר שזו הייתה דוגמה מצוינת להצלחת המערך הטכני שהוכיח את חשיבותו באופן מרשים ולא מקובל: "הטכנאי פיני שפטר היה שותף להפלת ה"מיג" מעבר לתחום התחזוקה שעליו היה אחראי. הוא הבין את מערכת ה"הוק" בתפיסה כוללת ולא התעניין רק בחלק הספציפי שהיה בתחום אחריותו. הוכח שאפילו חיילי שדה מהשטח, יכולים להביא למצב שמערכות יוכלו לתפקד מעבר למעטפות ביצועיהן. וזה אולי היתרון שיש לנו על הצד שכנגד".
תא"ל רם סיכם ואמר: "הוצגה בעיה בזמן אמיתי והתקבל פתרון נקודתי אחד לאחד, שהושג מהר מאד. היצרנים הופתעו. זה היה חידוש עולמי של הפלת מטוס אויב שטס מחוץ למעטפת הביצועים של הטיל. לא היה כדבר הזה בכל היסטוריית טילי הקרקע-אוויר בעולם".
על חלקו בהפלת ה"מיג 25" ובהשגת הפתרון היצירתי שאפשר זאת, זכה פיני שפטר בפרס מפקד חיל האוויר ובהוקרה רבה.
משגר "הוק" מתנייע ע"ג נגמ"ש "אלפא"
התקופה שלאחר מלחמת "שלום הגליל "
בסוף שנות ה-80, הוחל במהלך השדרוג השני למערכות ה"הוק". לאחר שבשנות ה-70 שודרגו המערכות ל- PIP 1 – Product Improve Project , הגיעה העת לשדרוג ל-PIP 2. ה"הוק" האיכותי פותח בסוף שנות ה-80 וכלל בתוכו בעיקר שיפורים למערכות קיימות. הטכנולוגיה שוב השתפרה ואמינות המכשירים עלתה. שיפור חל בערכי הזמינות: MTBF -Mean Time Before Failure ו- MTTR -Mean Time To Repair. הזיכרון ב-ICC הוחלף מזיכרון טבעות לרכיבי TTL, וקורא הסרט הוחלף ב-SSR. כמו כן שופרו מערכות נוספות הקשורות במשדר, באנטנה ובמערכות מחשב. צוות ישראלי היה הראשון שהצליח להתגבר על תקלה הרסנית בטיל. תוספת שנקראה "סחיפת תדר SS40" גרמה להשמדת הטיל 3 שניות לאחר שיגורו. התגלה כי "בישול" הטיל בטמפרטורה גבוהה, פותר את התקלה ומאריך את חיי הטיל פי- 16. פרס מפקד חיל האוויר הוענק לטכנאים במעבדה בגין הפתרון היצירתי.
בתקופה שלפני מלחמת המפרץ, קיבל את הפיקוד על היטנ"ם אבי פרידמן, כשבעברו כבר פיקוד על יטנ"ם 136. הוא החליף את מתי רביבי ונכנס לתפקידו ימים ספורים לפני ערב ראש השנה בספטמבר 1989 ולאחר סיום לימודי תואר ראשון. עבור אבי הייתה זו סגירת מעגל שכן את שירותו הצבאי החל כחייל ב-138 ואף עבר בה כטכנאי שיגור את מלחמת יום הכיפורים תחת פיקודו של איתן יריב.
תקרית לא נעימה העיבה על תחילת תפקידו, כאשר סוללת ביסנ"ם החליפה סוללה מהגדוד בביריה בראש השנה, ובעת פירוק טילים, נשרטו שלושה טילים. זאת יש להבין, כי תהליך פירוק ואריזה של טילי "הוק" בסוללה הינו רגיש ומדויק ועליו להיעשות בפיקוח קצין ועפ"י רשימת תיוג ברורה וכתובה. פירוק הטילים במקום נעשה לא נכון ושלא עפ"י התורה, למרות שנעשה ע"י חיילי ביסנ"ם, שאמורים להיות המיומנים מכולם, ושלושה טילים נשרטו. עלולה להיות לכך השפעה על המבנה האוירודינאמי של הטיל ועל כשירותו המבצעית. כתוצאה מכך נערכה חקירה. אבי בדק את כל השתלשלות המקרה, וקצין בקרה שהיה אחראי על הפריקה וההעמסה ומש"ק נענשו ונכלאו. היה כעס לא מועט עליו מצד הביסנ"ם, על כך שהוא שפט וכלא חיילי ביסנ"ם.
לא עבר חודש, ולמדינת ישראל חדר מטוס "מיג 23" סורי. "בשבילי זו הייתה הפתעה מוחלטת" מספר אבי. "חדר "מיג" והחל מחול שדים של ועדות חקירה, מי ראה? מה ראה? את היב"א חקרו, הריצו גם אותי בלי סוף. זה היה פשוט הלם. מי שצריך היה לראות את זה, זה היב"א וה"הוקים" ומשהו פה התפספס. זה היה האירוע השני שקיבל את פני בתפקיד החדש" הוא מסכם.
אח"כ התחילו התרגילים והאימונים, תרגילי הגנת שמי המדינה, משולבים עם חיל האוויר והיב"א. תורגלו כל סוללות ה"הוק" כולל כל הסד"כ וסוללות המילואים. ואז הגיע אוגוסט 1990- עיראק פלשה לכוויית וכל מערך הנ"מ נכנס לתזזית. אלפי חיילי מילואים של המערך גויסו בצווים חריגים. משיקולים פוליטיים וכלכליים לא הוצאו צווי 8 ולאורך הזמן החלו חיילי המילואים של הנ"מ להיפגע קשות בהיבטים הכלכליים והמשפחתיים שלהם. עם הזמן, בסביבות נובמבר 1990, וכאשר עוד לא היו התפתחויות משמעותיות, הורד הסד"כ למינימום. הפריסות נשארו במלואן אך הוחזקו בהן צוותים מינימאליים עד ליום פקודה. כאשר התברר תאריך היעד של ה-15 בינואר כתום מועד האולטימטום שהציבו האמריקאים לעיראק לשם נסיגה מכוויית, גויסו שוב כולם כשלושה ימים לפני המועד ונערכו מחדש בכוננות מלאה, כאשר חלק ניכר מן הנטל מוטל על כתפי 138. גם סוללה א' שהייתה באימון בפיקודו של קובי ברס, פרסה בבית דג'ן ליד שכם ת"פ יטנ"ם 136 הוחזרה מיד להיערכות. עם תחילת ההיערכות, היו סוללות היטנ"ם פרוסות באופן הבא: בביריה סוללה ב' עם המסו"ל פרנקו, במנרה סוללה ה' המתנייעת, בקרני חיטים סוללה ד' מילואים עם המסו"ל ריבה, בכוכב הירדן סוללת ביסנ"ם 5721 א', ובהר ברקן סוללה ג' מילואים של רן גיא.
במהלך התקופה נדרשו אנשי המילואים לתקופת שירות ארוכה במיוחד, שדרשה מהם את גיוס מיטב תעצומות הנפש על מנת לעמוד בשירות כה ארוך. גם המפקדים נדרשו להוכיח מנהיגות ופיקוד בשמירת השיגרה המבצעית והכוננות לאורך זמן כה רב. על כך נוספה הבעיה שחלק מטובי הקצינים והחיילים ביטנ"ם, כמו גם מן היטנ"מים האחרים, יצאו לארה"ב עפ"י התכנון הרגיל לקראת סוף 1990, לשם לימוד מערכת ה"פטריוט", שאמורה הייתה להיקלט במערך הנ"מ עפ"י תכנית ההצטיידות הרגילה וללא קשר למלחמה הממשמשת ובאה. בכך הידלדל עוד הסד"כ השחוק ממילא.
עם תחילת המלחמה נקלטו אצלנו שתי סוללות ה"פטריוט" האמריקאיות, וגם חלק מן האנשים שלנו שהיו בארה"ב, הסכימו להקדים את חזרתם לארץ לפני תום ההכשרות, אבל הם צורפו לסוללות ה"פטריוט" שפרסו באזור תל-אביב. "יצאנו לנתב"ג לסייע בקליטה", נזכר אבי פרידמן, "וכל הזמן, לא משנה כמה זמן אתה בצבא ומה כבר ראית, כשאתה עומד מול העוצמה האדירה הזו, לראות את עשרות מטוסי ה"גלאקסי" של הרכבת האוירית האמריקאית, נוחתים בזה אחר זה בזרם שלא נגמר, פורקים ערימות אין סופיות של ציוד וטילים כמו בור ללא תחתית. רק האמריקאים יכולים להרים מבצע בסדר גודל כזה בפרקי זמן כל כך קצרים שמשאיר אותך המום".
הסוללות האמריקאיות פרסו בכרמל והיו תחת אחריות חיל אווירית כוללת ולא ת"פ 138 ישירות. אבי הקצה את הסמג"ד ואת הקמב"ץ שלו לטובת המאמץ האמריקאי שהתמקד בתחומי האגד בסטלה מאריס ובורדיה. תוך 24 שעות כבשו האמריקאים את השטח. אספלט, עבודות עפר, גדרות ושערים. אנשי הנ"מ מן האגד היו המומים לחלוטין. "בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה", אמר אבי. "היקפי בינוי ולוגיסטיקה שיכולנו רק לחלום עליהם. שנים יכולתי להתחנן לשער או למטר אספלט ופה הכל תוך שעות, בלי גבולות, בלי הגבלה".
כאשר החלו "סקאדים" ליפול על חיפה כמו גם על ערי גוש דן, מיהרו האמריקאים להגיב בירי מטורף של עשרות טילים. שוב, בלי חשבון וכמו שזה נראה לקצינים הישראליים, גם בלי תו"ל מסודר או באיזה שהוא הליך ראוי. היה צריך להרגיע את התלהבותם המתפרצת ולהתחיל לבצע תחקירים מסודרים אחרי כל ירי, להתחיל להסיק מסקנות ולנצל את ההזדמנות להקמת ופיתוח תו"ל מקומי ל"פטריוט".
האמריקאים סיימו את תפקידם בסביבות אמצע אפריל ועזבו.
במהלך התקופה היו לאבי גם חיכוכים עם פקחי רשות הטבע והגנים למיניהם. בהר ברקן היה צורך לבצע עבודות תשתית להקמת סוללות טילים והצורך בבירוא החורש הים-תיכוני היווה מוקד להתנגדות פקחי הרשות. לבסוף הגיעו לכל מיני פשרות והבנות עם הפקחים שבזכותן ניתן היה לבצע את העבודות.
עם תום תקופת המלחמה והסרת החשש מפני המשך התקפות הטילים, עסקה היחידה בהחזרה לכשירות במשך תקופה ארוכה מאד. העבודה הייתה עצומה, דינמית ורבה וגררה אחריה שחיקה של חלק מחיילי המילואים.
בהמשך וכתוצאה מן העומס והשחיקה של המילואימניקים, התבצע מהלך עמוק של שידוד מערכות וחלק ניכר מחיילי המילואים האמורים, נגרע מן המערך על מנת לרענן את השורות ולהכניס "דם חדש" למערכת.
הייתה זו תקופה אינטנסיבית ביותר עבור יטנ"ם 138. מערך ה"הוק" היה זה שנשא בעיקר הנטל של מלחמת המפרץ, יחידותיו עבדו ללא הפסקה והתקופה הייתה מאתגרת במיוחד. בסיכומו של דבר ולמרות העומס, ברור היה שללא איכות כוח האדם המעולה של 138, בסדיר ובמילואים כאחד, לא היה כל המהלך הזה מתאפשר.
באוגוסט 1991, העביר אבי פרידמן את הפיקוד על יטנ"ם 138 לידיו של אילן ביטון, לימים מפקד האגד ומכהנ"ם.
מיוני 1993 נטל את הפיקוד על היטנ"ם פיני יונגמן, לימים גם הוא מפקד האגד. בתקופה מיוחדת זו, כלל סד"כ 138 סוללת "יהלום" ("פטריוט") אחת וארבע סוללות "הוק" שמתוכן אחת סדירה, סוללת "הוק" שלדית וסוללת "רמית" שכללה שישה מכ"מי "רמית" על צוותיהם.
סוללת ה"הוק" הסדירה בצעה תע”ם שוטפת במנרה, סוללת ה"הוק" השלדית הייתה פרוסה בסטלה מאריס ושימשה להדרכה. סוללת ה"רמית" הייתה פרוסה בחמישה מוצבים החל בתל-חזקה שברמת הגולן, דרך מוצבי קו-סגול דאז וכלה במוצב "כרכום" שבלבנון. סוללת ה"יהלום" הייתה פרוסה דרך קבע באתר ביריה. התקופה הייתה מיוחדת ומורכבת, הן בעומס התעסוקות המבצעיות, הן במורכבות מערכות הנשק, והן בשוני משימות הבט"ש, האימונים והתרגילים שהיו ברובם בדרום הארץ.
משימות ה"הוק" וה"יהלום" נותרו בהשתלבות בהגנה על שמי הארץ ואילו צוותי ה"רמית", ביצעו משימות כפולות גם בהשתלבות בהגנ"ש – משימות הגנת הישובים והשלמת התמונה האווירית של יב"א 506, וגם "רמיות גילשונים" לאיתור אמצעי פח"ע אויריים המנסים לחדור מלבנון ומתן התראה לסוללות הנ"מ הטקטי קצר הטווח וליב"א.
מבצע "צוק -איתן"
במהלך "צוק איתן", ב-14 ביולי 2014, יירט מערך ההגנה האווירית מעל אשדוד כלי טיס בלתי מאוייש ששלח חמאס באמצעות טיל פטריוט.
ב-17 ביולי יורט כטב"מ נוסף של חמאס, גם הוא באמצעות טיל פטריוט.
יטנ"מ 138 בעידן ה – "יהלום"
(מתוך ביטאון חיל האוויר, גיליון 219, "יהלום הולם")
כמו לפירות וירקות, גם למערכות נשק ותורות לחימה יש זמן הבשלה, לעיתים קצר ולעיתים ממושך יותר. התפתחותה של מערכת "יהלום" (פטריוט) בתחום הגנת שמי המדינה נמשכה שנים רבות וכללה גם אכזבות אך כעת, משהבשילה, היא מניבה פירות.
"עד לפני כשלושה חודשים הייתה המערכת משמעותית ברובדי הזיהוי והגילוי ופחות ברובד היירוט על אף יכולותיה", סיפר סא"ל רועי, מפקד הגדוד הצפוני במערך "יהלום". "בשנים האחרונות החל שינוי תפיסתי משמעותי והתנאים הבשילו בהדרגה עד לשימוש המבצעי הראשון במערכת, כגורם מיירט, במהלך מבצע 'צוק איתן' בגזרה הדרומית. פתרון שנראה לנו הגיוני שנים רבות, נכנס אט אט לסל הפתרונות הזמינים והלגיטימיים בעיני מקבלי ההחלטות ומוכיח את עצמו שוב ושוב".
כחודש לאחר מכן נדרשה המערכת לשוב וליירט כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) נוסף בגבול סוריה ואז הגיע "סוחוי־24" סורי שחצה את הגבול האווירי של ישראל. גם הוא הופל.
"אנחנו עוקבים"
מערך "יהלום" מתמקד במקומות בהם יש לו יתרון יחסי כמו בעולם הגילוי, התמודדות עם כטב"מים זעירים ומול מספר גדול של מטרות בטווחים משתנים.
סוללה מורכבת ממכ"ם, משגרים ומרכז שליטה סוללתי. המכ"ם נחשב למתקדם מאוד ויש לו יכולות גבוהות בביצוע משימות חיפוש וגילוי כלי טיס בטווחים קרובים ורחוקים ובכל הגבהים, זיהוי סוג ומעקב ברזולוציה גבוהה במיוחד.
המכ"ם אינו מושפע מתנאי מזג האוויר ובעל יכולת גבוהה של חיבוריות וקישוריות בין כלל המכ"מים במערך, עובדה המהווה יתרון מול ניסיון חסימות ל"א (לוחמה אלקטרונית). אל המכ"ם מתחברת מערכת אופטית המאפשרת דיוק רב יותר בזיהוי פרופיל המטרה.
"האתגר העיקרי שלנו כחיל הוא האיום המשתנה, מה שנקרא 'שדה הקרב החדש'. לאויבינו יש חימוש שהולך והופך מדויק יותר, כלי הטיס הופכים מתוחכמים וקטנים יותר בדגש על עולם כטב"ם והעולם הרקטי", הסביר סא"ל רועי. "אנחנו לא בתחרות עם מערכים אחרים. אנחנו רוצים לפעול במקומות בהם אנו מביאים ליתרון יחסי: לתת מענה נכון יותר, רחוק יותר ומבלי לסכן את מטוסינו".
כאמור, בבוקר 23 באוקטובר יירטה המערכת מטוס קרב "סוחוי־24" סורי שחדר למרחב האווירי של ישראל.
"המערכת נועדה ליירוט מטוסים. אמנם בשנים האחרונות התאמנו אותה ואת עצמנו כמפעיליה לאיומים החדשים, אך לא שכחנו את מה שידענו והרחבנו את יכולותינו", הסבירה סגן שיר, קצינת המבצעים של הסוללה ומי שעומדת מאחורי יירוט המטוס. "הוכחנו את עצמנו בהצלחה מול פלטפורמות שונות ואנחנו גאים על כך מאוד אך ממשיכים לעבוד במלוא המרץ".
אנשי סוללת הצפון וביניהם סגן שיר, אמונים על הגנת הזירה הצפונית, בעיקר על גבול סוריה שנחשב לאחד מהמורכבים בגבולות ישראל.
"כרגע פועלים בסוריה כוחות שונים ולא ברור מה יוליד יום. יחד עם זאת אנו ממשיכים למלא את תפקידנו: לוודא שהריבונות האווירית של מדינת ישראל ובטחון תושביה ישמרו", אמר סא"ל רועי. "לטילי 'יהלום' יש יכולות טובות כנגד רקטות וטילים בטווחים משתנים ויכולות מצוינות כנגד כלי־טיס מאוישים ובלתי מאוישים, גדולים וקטנים. אנחנו עוקבים אחרי המאבקים הפנימיים וכל זליגה תענה בהתאם". על היכולת המבצעית שומרים אנשי הסוללה תוך תרגולים רבים של תרחישים שונים ועדכון הערכות מודיעיניות בכל יום.
"אנשינו מתאמנים באופן יומיומי על מתארים שכוללים את כל האיומים האפשריים בזירה", הסבירה סגן שיר. "אנחנו מוכנים תמיד להתמודדות עם כל איום, כולל חדירות מטוסים".
"מאות הקפצות"
מהסוללה הצפונית נשקף נוף פסטורלי בניגוד לאווירה המתוחה בסוללה. "במהלך השנה האחרונה הוקפצנו מאות רבות של פעמים, לעיתים עשרות ביום", מזכיר סא"ל רועי.
הנתון הזה הוכיח את עצמו בהמשך השיחה שנקטעה מספר פעמים בגלל סירנות וכריזות שונות שמזניקות את בעלי התפקידים השונים לאיוש מלא של מרכז השליטה הסוללתי. הסירנה נשמעת כמו צלצול פעמון בבית ספר יסודי אך אנשי הסוללה מתייחסים אליה ברצינות ובדריכות.
"אנחנו עושים את המיטב כדי לא לפגוע בשלוות חייהם של תושבי הישובים הסמוכים", הדגיש סא"ל רועי. "מה שחשוב זה שהלוחמים מבינים את המשמעות: יש איום פוטנציאלי על מדינת ישראל ועלינו לפעול כדי לנטרל אותו במהירות וביעילות האפשרית".
ההזנקות הרבות מהוות את אחד האתגרים המשמעותיים של אנשי המערך. הם לוחמים שחיים בתנאי שטח מחד ומאידך הם נדרשים לרמת הבנה גבוהה של מערכות טכנולוגיות ותפעולן אולם הקושי העיקרי הוא דווקא מנטאלי ומתבטא בהתמודדות עם שגרה דרוכה ובלתי צפויה לאורך זמן.
רוב מכריע של האירועים יסתיימו בחזרה לשגרה ללא יירוט וגם כשכן, מקפידים אנשי הכנף לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. "לאחר כל יירוט שמחנו והתרגשנו מספר דקות, אך מיד שבנו לעיסוקינו. ברור לנו שזו רק שאלה של זמן עד הפעם הבאה ואסור לנו לאבד ריכוז אפילו לרגע".
"מגני השמיים"
דרכם של לוחמי "יהלום" מתחילה בטירונות הנמשכת ארבעה חודשים בבית הספר להגנה אווירית שם הם מוכשרים כרובאי 03. לאחר מכן, מתחיל הפרק המקצועי בו לומדים לעומק על מערכת הנשק ויכולותיה ומתרגלים פריסות בשטח.
"עקב השימוש במערכות אופטיות כמו 'צלף', מתמקצעים הלוחמים בהכשרתם בזיהוי מטוסים", הסביר סגן מולי סגל, סגן מפקד הסוללה. "עבור מי שעוסקים בהגנת השמיים, חשוב לדעת כיצד נראים המטוסים השונים של אויבינו".
לאחר השלמת הטירונות והפרק המקצועי מגיעים הלוחמים הצעירים לסוללה ומשתתפים בהפעלת מרכז הבקרה, תפעול המשגרים ופריסות שטח. לאחר ארבעה חודשים ניתנת להם האפשרות לצאת לקורס מפקדים ומשם להתפתח כמפקדים וקצינים במערך, או לקורס מיירטים שהוא קורס מעמיק בתחום המקצועי.
"בקורס המיירטים ניתן דגש גדול על הפרק המקצועי: כיצד פועלת המערכת, והתהליך מרגע הגילוי ועד היירוט", תיאר סגן מולי.
מסיימי קורס המיירטים מוסמכים לפקד על מרכז הבקרה בשגרה ואחראים על שמירה של רציפות תפקודית תקינה הכוללת גילוי תמונה אווירית, איפוס המערכות וזמני מעבר קצרים בין שגרה לחירום.
"אנשינו נדרשים להיות ערוכים לפעול במצבי קיצון שונים, תחת אש וספיגה ועליהם להמשיך לנהוג באומץ ולהישאר דרוכים. כמערך, עלינו להישאר מותאמים תמיד לאיום המשתנה ולהיות מוכנים לכל הפתעה ולתת מענה מבצעי הולם".
"ללא ספק, העוצמה היא באנשינו", מדגיש סא"ל רועי. "למערכת יש גם מצב אוטומטי, אך האדם הוא זה שדואג שהתוצאות תהיינה באחוזי הצלחה ודיוק מקסימליים".
"היהלום שבכתר"
בזכות המכ"ם ומערכת "צלף", יש למערכת יכולות זיהוי וגילוי גבוהות המשרתות את כל מערכי החיל. בשל המציאות המשתנה בכל אחת מהגזרות, מותאם התהליך לכל אחת מהן.
"קווי הגברת הכוננות שלנו מותאמים ליחסים עם הצד השני והם משתנים מאזור לאזור. ברגע שמטרה חורגת מאותם קווים, נתחיל לפעול", הדגיש סא"ל רועי. "כמי שיושבים על הגבול לאורך כל השנה ונמצאים בכוננות כל הזמן, נהיה לרוב הראשונים להתערב ולהעלות דריכות על ידי חימוש הטילים והקפצת צוותי יירוט".
ההחלטה מתקבלת בסופו של דבר על ידי מרכז השליטה וברגע שהוחלט לעצור כלי טיס תבוצע הפעולה בצורת יירוט או ליווי של מטוסי קרב. "יש לנו גם גבולות שלום, כמו עם ירדן, בהם יש נתיבי טיסה בינלאומיים".
בנוסף לסוללות הפרוסות בשטח, אחראית כנף הגנת השמיים גם על מרכזי "שנהב" ביב"א (יחידות בקרה אזוריות). מרכזי "שנהב" הם מרכזי שליטה ובקרה המחברים את כלל הסוללות זו לזו ומסנכרנים את המידע והתמונה האווירית ביניהן לבין מערכות חייליות שונות. "היתרון המשמעותי של הימצאות אנשי 'שנהב' ביב"אות הוא השיתופיות וזרימת המידע בשפה אחידה ומשותפת", הסביר סא"ל רועי.
השיתוף עם יחידות הבקרה ומערך הקרב מביא לעליונות אווירית במשימת ההגנה על שמי המדינה.
"ברור לי שלמערכת יש עוד שנים רבות בשירות בהן תשמש בהיבטי הזיהוי, הגילוי והיירוט כאחד", סיכם סא"ל רועי. "המערכת היא חלק מסל הפתרונות של חיל האוויר מול האיום המשתנה ומוצאת את מקומה בין יכולות ההפעלה הקיימות וגם אלו העתידות להיקלט. ברור לנו כי יכולותיה נדרשות וכי הרלוונטיות שלה עולה".
שיגור "יהלום"
קליטת סוללות גרמניות
(מבוסס על ראיון שנערך עם אל"מ חמי בראל, 31 יולי 2016)
קליטתן של "הסוללות הגרמניות" היה, לדברי אל"מ חמי בראל, מפקד הביסל"א הנוכחי, תהליך בניית כוח משמעותי מאוד עבור כנף 168.
בתקופה שקדמה לקליטת הסוללות הגרמניות, הפעילה יטנ"מ 138 שתי מערכות נשק עיקריות: הפטריוט (יהלום) וטילי ההוק. הכניסה של הסוללות הגרמניות, סוללות יהלום בתצורה גרמנית, שהגיעו מגרמניה, אפשר את הוצאת מערך ההוק המיושן יחסית החוצה, וקליטתן של סוללות פטריוט חדישות במקומן, מהלך אשר אפשר בניית כוח משמעותי מאוד ואגרסיבי מאוד. בעוד שסוללות טילי ההוק אפשרו מענה לטווחים קצרים ובינוניים בלבד, ולמספר קטן יחסית של מטרות בו זמנית, אפשרו סוללות היהלום שנקלטו במקומן עומק אסטרטגי חדש שלא היה אפשרי קודם לכן שבא לידי ביטוי ביכולות אש מאסיביות בו זמנית, יכולות גילוי משופרות, ורסטיליות מרשימה ועוד.
קליטתן של הסוללות הגרמניות במסגרת כנף 168, היה חלק מתהליך מתמשך של בניין כוח, אשר לדברי אל"מ חמי בראל, שם את כנף 168 במקום טכנולוגי אחר לגמרי. כניסתן של הסוללות הגרמניות, שיפר, ובמידה רבה הגדיל, את עוצמתו של חיל האוויר במעין קפיצת מדרגה טכנולוגית, שאפשרה את הגנת שמי המדינה באמצעות מערך סוללות יהלום, לצד מטוסים.
הליך קליטתן של הסוללות הגרמניות חולל שינוי נוסף במסגרת כנף 168, מציין אל"מ חמי בראל, שבא לידי ביטוי במערך הגדודים. עם כניסתן של הסוללות החדשות החל תהליך הכשרות של כוח אדם, לוחמים וטכנאים, לצד התאמה של התשתיות ושינוי ארגוני ו"תרבותי", מסביבה של הוק לסביבה של יהלום. ההתאמות הנדרשות באו לידי ביטוי בשינויים במאפייני פריסה והערכות שונה, התאמה לסוגי תפקידים שונים ועוד. תהליך הקליטה וההטמעה כולו נמשך כשנה, והסתיים סמוך מאוד לתחילת מבצע צוק איתן (תחילת חודש יולי 2014).
יירוט סוחוי 24 מעל רמה"ג
ב 23/8/3014 מטוס קרב סורי מסוג סוחוי 24 שחדר לשטח ישראל יורט בהצלחה באמצעות טיל פטריוט ששיגרה סוללת ביריה. הערכה בצה"ל: המטוס התכוון להפציץ מעוזי מורדים בקוניטרה. ככל הנראה, הטייסים הסורים הצליחו לנטוש לפני התרסקות המטוס. מדובר ביירוט הראשון של מטוס קרב ממדינת אויב מאז 1985.
סוללת "פטריוט " בצפון
יירוטי כטבמי"ם מעל רמה"ג
ב-31 באוגוסט 2014 יירט הפטריוט כלי טייס בלתי מאוייש באזור קונטרה .
ב-17 ביולי 2014 שוגרו 2 טילי פטריוט על ידי סוללה צפונית על מנת ליירט כלי טייס בלתי מאוייש שחדר מכיוון סוריה אל רמת הגולן, היירוט כשל וכלי הטיס שב על עקבותיו.
סוללת פטריוט יירטה בערב ה 27/4/2017 כלי טיס בלתי מאויש שחדר לשטח ישראל מכיוון סוריה. הכלי זוהה כסורי, ונבדקת האפשרות שהוא שייך לצבא אסד ופעל נגד ארגוני מורדים בגולן הסורי. ההערכה שהמל"ט שיורט באזור קוניטרה שייך לצבא הסורי וביצע משימת איסוף מידע בגבול כדי לסייע לצבא אסד במלחמתו במורדים. ייתכן שכלי הטיס חדר לישראל בטעות ולא קושרים את האירוע לתקיפה המיוחסת לישראל יום קודם. יחידת הבקרה האווירית במירון זיהתה את כלי הטיס מתקרב לגבול ישראל ונלקחה החלטה ליירטו.
בתאריך 19/9/2017 יירטה סוללת ביריה כטב"מ מעל רמת הגולן . (כתבה שפורסמה באתר חיל האוויר )
כך יירטנו: לוחמי גדוד "יהלום" מספרים
22.10.2017 | כרמל להד
ביום שלישי ה- 19 בספטמבר יירטו בהצלחה אנשי סוללת "יהלום" (פטריוט) כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) עוין בשמי רמת הגולן. יירוט זה הינו השני תוך זמן קצר כאשר הראשון אירע בחודש אפריל, עת יירטה הסוללה כטב"ם עוין שהגיע מהצפון. לוחמי ולוחמות הסוללה מספרים על הרגעים המכריעים
יום שלישי ה- 19 בספטמבר, יום לפני ראש השנה, לוחמי אחת מסוללות גדוד ה"יהלום" (פטריוט) הצפוני מתכוננים ליציאה הביתה כשמסביב כבר ישנה אווירית חג. המרכז לניהול יירוטים (מנ"י), הלב המבצעי של הסוללה שממנו נשלטים משגרי הטילים, מאויש כדרך קבע. מפקד הסוללה (מסו"ל) סרן רון שביט וסגן אור אלוני חוזרים מחדר האוכל. ברגע אחד השלווה מופרת על ידי של מדינת ישראל. "קיבלתי טלפן דחוף שאני צריך להגיע למנ"י וכשהגעתי לשם התחלתי לקבל מידע מיחידת הבקרה האזורית (יב"א) הצפונית שישנה מטרה 'חמה' באזור הצפון שחוצה את קו החיץ", שיחזר סרן שביט. "סירנה הופעלה ברחבי הסוללה וערכתי תדריך קצר ליושבי המנ"י המבהיר כי מדובר באירוע מבצעי. תוך שניות קיבלנו אישור ליירט את המטרה".
"תוך שניות קיבלנו אישור ליירט את המטרה" | צילום: סליה גריון
סגן אור אלוני הקצין אשר יירט את הכטב"ם העוין נזכר, "הגעתי למנ"י ומפקד הסוללה אמר לי שהגיע הרגע וזהו אירוע מבצעי. כל הצוות נדרך והפעולות הפכו למהירות מבדרך כלל. במהלך האירוע הרגשתי בעיקר קור רוח מצד כל הנוכחים וכשהגיע הרגע שיגרתי את הטיל המיירט. לקחו כמה שניות עד שקיבלנו אישור שאכן פגענו במטרה. כאשר הוא ניתן, הציפה אותי תחושת סיפוק ואחריות גדולה שאנחנו אלה שהפילו את המטרה". היירוט הוגדר כמוצלח ומפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין, התקשר למסו"ל סרן רון שביט לברכו על התפקוד המקצועי. "אני מרגיש סיפוק אדיר לפקד על יחידה המעניקה בטחון לתושבי הצפון ולמדינת ישראל כולה, זהו הישג ונקודת ציון למערך ההגנה האווירית ולחיל-האוויר", סיפר סרן שביט.
סרן שביט: "התחלתי לקבל מידע מיחידת הבקרה האזורית הצפונית שישנה מטרה 'חמה' באזור הצפון שחוצה את קו החיץ" | צילום: סליה גריון
כיתת הכוננות של המרחב הצפוני
זהו היירוט השני שביצעה הסוללה השנה כאשר היירוט הראשון אירע בסוף חודש אפריל בשעות הערב, אז יירטו לוחמי אותה הסוללה כטב"ם שחדר את הגבול בצפון. "עליתי למשמרת בשעה חמש וחצי בצהריים כמתחקרת, זאת אומרת שאני תיעדתי את המתרחש במנ"י", הסבירה רב"ט עדי הלפרין. "באזור השעה שבע בערב המכ"ם (מגלה כיוון מרחק) גילה מטרה והכוננות הוגברה. ישבתי במנ"י יחד עם אורי, אחראית המשמרת, והבנו לפי הנתונים של המטרה והשיח מול הבקר שמדובר במטרה המהווה איום. ברגע ששמענו את זה הקפצנו את כל הסוללה ועקבנו אחר כל פעולה שעשתה המטרה באוויר".
רב"ט הלפרין: "ברגע הבקר אמר שמדובר במטרה המהווה איום הקפצנו את כל הסוללה ועקבנו אחר כל פעולה שעשתה המטרה באוויר" | צילום: סליה גריון
כאשר הבינו החיילים שאיישו את המנ"י שהאירוע מתקדם לכדי יירוט, הם הזניקו את הסוללה ועדכנו את קציניהם שהגיעו למנ"י והתעדכנו בפרטי האירוע. "ברגע שראיתי שהמטרה עברה את אחד מהקווים המסמנים צורך בהגברת כוננות, הסתכלתי על עדי ואמרתי לה: 'זה שלנו'", התרגשה סמ"ר אורי בלנקה. "זה אירוע שאת מתכוננת אליו כל השירות ורגע השיגור עצמו הוא רגע שמבחינתי אי אפשר לשכוח, זו תחושה שהגנת על הבית".
שגרת החיים בסוללה מפגישה את הלוחמים עם עשרות אירועים בהם רמת הכוננות עולה אך הם אינם מסתיימים ביירוט. עבור סגן נדב עמר, אז סגן מפקד הסוללה, זהו אירוע לו התכונן במשך ארבע וחצי שנים. סגן עמר התגייס למערך לפני מבצע "צוק איתן" וזכה לראות את מערכת הנשק שוברת את "תקרת הזכוכית" כשיירטה לראשונה כטב"ם ומטוס סוחוי-24 בקיץ 2014. "בשעה 6:45 בערב הופעלה סירנה והגעתי למנ"י, ראינו מטרה מתקדמת לעבר קו החיץ. אורי מפקדת המשמרת ואני הבנו שאנו הולכים ליירט את המטרה על פי המדיניות. מערך ההגנה האווירית מוכיח פעם אחר פעם שהוא רלוונטי מתמיד ושאנחנו כיתת הכוננות של המרחב הצפוני. העבודה הקשה ביום-יום מתנקזת לכמה דקות משמעותיות".
סמ"ר בלנקה: "זה אירוע שאת מתכוננת אליו כל השירות ורגע השיגור עצמו הוא רגע שמבחינתי אי אפשר לשכוח" | צילום: סליה גריון
מסלול הכטב"מ ונקודת היירוט
יירוט הכטבמי"ם בצפון ממשיך . בתאריך 11/11/2017 יירטה סוללת ביריה כטב"מ סורי באזור החיץ שברמת הגולן.
סוללת "יהלום" יירטה כטב"ם סורי (פורסם באתר חיל האוויר בתאריך 11.07.2018)
חיל-האוויר יירט באמצעות סוללת "יהלום" (פטריוט) כטב"ם (כלי-טיס בלתי מאויש) שחדר מכיוון סוריה אל עבר שטח ישראל. לוחמי ההגנה האווירית זיהו את האיום ועקבו אחריו. "אנחנו ערוכים למול אפשרות של הפרת הריבונות באזור רמת הגולן כתוצאה מהתפתחות הלחימה בסוריה"
מערכת אתר חיל-האוויר
חיל-האוויר יירט היום (ד') באמצעות סוללת "יהלום" (פטריוט) כטב"ם (כלי-טיס בלתי מאויש) שחדר מכיוון סוריה אל עבר שטח ישראל. לוחמי ההגנה האווירית זיהו את האיום ועקבו אחריו. צה"ל לא יאפשר הפרה של הריבונות האווירית של מדינת ישראל ויפעל נגד כל ניסיון לפגיעה באזרחיה.
תמונת ארכיון
"בשעה שלוש ועשרים אנחנו מזהים כלי-טיס בלתי מאויש שטס לכיוון אזור החיץ ומשלב זה אנו עוקבים אחריו באמצעות מערכות הגילוי והאיתור של חיל-האוויר", אמר דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס. "הכטב"ם זוהה לפני שנכנס לאזור החיץ ברמה שאנחנו אוחזים בו. ביצענו שורה של פעולות, חלקן למניעת חיכוך וחלקן פעולות הגנתיות. מרגע שמושלמות הבדיקות הנדרשות ואנחנו מבינים שיש תנאים אופרטיביים אופטימאליים לביצוע הפעולה, אנחנו מיירטים את כלי-הטיס באמצעות שיגור טיל 'פטריוט' אחד מהסוללה בצפת. הוא פוגע בכלי-הטיס הבלתי מאויש ומיירט אותו. החתיכות שלו נפלו באזור הכינרת. הפעולה שמתבצעת כעת מדרום לכינרת מטרתה להגיע לכלי ולהשלים את הטיפול באירוע".
"מרגע זיהוי המל"ט הסורי הייתה לנו שליטה מבצעית מלאה בתנועה שלו"
מערכות הגילוי והאיתור של חיל-האוויר עקבו אחר כלי-הטיס, והוקפצו לעברו ארבעה מטוסי קרב ושני מסוקי קרב. מדובר בכטב"ם סורי למטרות איסוף מודיעין, ככל הנראה לא חמוש, והאזעקות נבעו מיירוטו. נבדק אם נכנס לשטח ישראל בשוגג או במכוון. "נמשיך לפעול נגד זליגות ונגד כלים אוויריים שיחדרו. אנחנו ממשיכים גם לסייע הומניטארית", הוסיף תא"ל מנליס. "הכטב"ם חדר 9.6 ק"מ לתוך שטח ישראל, הכל יילמד ויתוחקר. המל"ט ביצע משימה לפני שהוא חדר לישראל. ניתן להעריך שזו לא פעולה מכוונת. אנחנו יודעים מה הדגם של המל"ט, שעבר גם בירדן, והיה שיח מול הרוסים למניעת חיכוך".
צילום: סליה גריון
"מרגע זיהוי המל"ט הסורי הייתה לנו שליטה מבצעית מלאה בתנועה שלו", הדגיש דובר צה"ל. "אנחנו ערוכים למול אפשרות של הפרת הריבונות באזור רמת הגולן כתוצאה מהתפתחות הלחימה בסוריה. לא נאפשר הפרה של ההסכם מ-1974 ולא נאפשר סיכון על מדינת ישראל".
רגעי יירוט הכטב"ם ממקור ראשון (פורסם באתר חיל האוויר בתאריך 12.07.2018)
יהלומים לנצח: אמש (ד') יירטה סוללת "יהלום" (פטריוט) בהצלחה כלי-טיס בלתי מאויש שחדר מכיוון סוריה אל עבר שטח ישראל. לוחמות הסוללה ואנשי יחידת הבקרה הצפונית מספרים על הרגעים המכריעים: "כאשר יירטתי את הכטב"ם בהצלחה, חשתי כי מימשתי את הייעוד שלי, בשביל זה אנו כאן"
טל בן-נאה ואילי פארי
חיל-האוויר יירט אמש (ד') באמצעות סוללת "יהלום" (פטריוט) כטב"ם (כלי-טיס בלתי מאויש) שחדר מכיוון סוריה אל עבר שטח ישראל. לוחמי מערך ההגנה האווירית (הגנ"א) זיהו את האיום, עקבו אחריו ויירטו אותו. "לאור המצב הביטחוני העלנו את הכוננות בסוללה ומונה קצין שיאייש את הקרון כבר משעות הבוקר המוקדמות", מסבירה סרן אור נעמן, מפקדת סוללת "יהלום" אשר פיקדה על היירוט. "זהו היירוט הראשון שלי. כאשר יירטתי את הכטב"ם בהצלחה, חשתי כי מימשתי את הייעוד שלי. לאחר השיגור הייתה בקרון תחושה אופורית, בשביל זה אנו כאן".
סרן אור נעמן, מפקדת סוללת "יהלום" בגדוד 138
"לאחר תחקיר שקיימתי ניתן לקבוע כי מפקדי ולוחמי הסוללה פעלו באופן מקצועי, תוך חתירה למגע, והביאו לתוצאה מבצעית איכותית", מגלה מפקד מערך ההגנה האווירית, תא"ל צביקה חיימוביץ. "מערך ההגנה האווירית של חיל-האוויר ערוך לכל אורך גבולות המדינה ואירוע זה מצטרף לאירועים בשבועות האחרונים בהם לוחמי 'כיפת ברזל' יירטו איומים תלולי-מסלול בדרום הארץ. בעת הזאת אנו נדרשים לשמר דריכות ומוכנות לכל תרחיש, בכל זירה".
"נרגשת להיות חלק מדבר כה גדול"
כשאזרחי מדינת ישראל פקחו את עיניהם בבוקר יום רביעי הם התכוננו ליום שגרתי למדי. לוחמי סוללת "יהלום" (פטריוט) לא היו שותפים לאותה תחושה וכבר זמן מה שהם מתכוננים לרגע הזה. "אני בסוללה כבר שמונה חודשיים והשגרה והכוננות גבוהים", מסבירה סג"ם קורן כהן, מפקדת פלגה בסוללת "יהלום" שביצעה את היירוט.
זהו לא יירוטה הראשון אך היא מספרת כי הייתה ערוכה רגשית יותר מבעבר: "פעלנו ברגע שהורו לנו לפעול. היה עליי לשמור על קור רוח ולתפעל את האירוע בצורה המקצועית ביותר. לאחר שמטוסי קרב זיהו כי זהו כטב"ם עוין, יירטנו אותו. הלחימה האקטיבית בסוריה משפיעה עלינו בשל העובדה כי נעים בגזרה הצפונית כלי-טיס שונים בתדירות גבוהה יותר מבעבר. אנו ערוכים לכל סיטואציה ונמשיך להיות בכוננות גבוהה ולהיות ערים לסובב אותנו".
צילום: סליה גריון
סרן נעמן מפקדת על הסוללה מזה שלושה חודשים. "הלוחמים מבצעים את המשימות אליהן הם התאמנו והוכשרו", היא מספרת. "זוהי תחושה מספקת מאוד לדעת שיש משמעות לכוננויות ולעבודה מסביב לשעון. עשינו כברת דרך ארוכה וכעת אנחנו בשלב הביצוע. זה אמנם לא השיגור הראשון בסוללה, אך להיות בקרון זה שונה משמעותית. תפקידי הוא להוריד את הפקודות בתוך הקרון, לנתב את העומסים וגם להיות אחראית על מה שקורה בחוץ לאחר השיגור. לאחר שמגלים מטרה ועולים לכוננות 'מידי' יש צורך להקפיץ כיתת כוננות ולוודא שהכל כשורה. אני נרגשת להיות חלק מדבר כה גדול – הגנה על שמי מדינת ישראל. מבחינתי זה לא מובן מאליו".
מהגילוי ועד ליירוט
את זיהוי כלי-הטיס כמטרה חשודה ביצעה יחידת הבקרה הצפונית, והיא זו שליוותה את כלי-הטיס המוזנקים ואת סוללות ההגנה האווירית עד לרגע היירוט. "מערך הבקרה מוביל את משימת הגנת שמי המדינה במרחב האווירי, כשראשית הצירים שלה היא גילוי, זיהוי וסיווג המטרה. אנחנו מזהים את הכלים, מסווגים אותם ככלי-טיס של האויב, מפיצים את התמונה האווירית ומוודאים את אמינותה", מסביר סא"ל ע', מפקד יחידת הבקרה הצפונית.
תמונת ארכיון
"בקר המשימה יחד עם בקר התעבורה אמונים על יצירת המרחב האופטימלי להפעלת חיל-האוויר בחירום ועל הסטריליות שלו", מציין סא"ל ע'. "ברגע שגילינו את הכלי וזיהינו את התמונה האווירית, הפעיל הבקר שהוביל את המשימה את מערכת הגנת השמיים ובכך למעשה הוזנקו כלל הטייסות וסוללות ההגנ"א הרלוונטיות. גם תא השליטה מתכנס ונדרך על סמך הוראות הבקרים, והבקר האמון על מערכות הנשק מעביר את כלל המידע לתא עם המלצות לפעולות הנדרשות".
"ברגע שכלי-הטיס עולים לאוויר לצורך יירוט הכלי המאיים, בקרי הטיסה מלווים את הכוח, מעבירים להם את המידע ומובילים אותם בבטחה לגזרת העבודה", מוסיף סא"ל ע'. "כך גם לגבי סוללות ההגנ"א – מרגע ההכרזה על מוכנות מבצעית נמצא בקר הטק"א (טילי קרקע-אוויר) בקשר רציף עם המיירטים ומעדכן על כל שינוי בפעילות המטרה. בהחלטה על הפלה מעביר הבקר את כלל הנתונים בדייקנות ובמקצוענות על מנת לטייב את פעילות המיירט בסוללה".
תמונת ארכיון
אנשי היחידה מתמודדים יום-יום עם שינויים בגרה הצפונית, שהולכת ומשתנה יחד עם יכולות האויב. "אין ספק כי החזית הצפונית מאתגרת את מדינת ישראל בכלל ואת חיל-האוויר בפרט. אנחנו ביחידת הבקרה כמובילי משימת הגנת השמיים בחזית הצפונית אוחזים בזירה מדי יום, ובתקופה האחרונה חשים עלייה בפעילות העוינת בגבול הצפון", מדגיש סא"ל ע'. "יחד עם גורמי התכנון, המודיעין והשליטה אנחנו מתכללים את כלל הפעילות ומוציאים לפועל את הפקודות המבצעיות של חיל-האוויר. התהליכים שקורים בחזית משפיעים על משימת הגנת השמיים, ואנחנו נדרשים לחדות בביצוע תהליכי למידה יומיומיים על שינויי הזירה. כך אנו מובילים את היחידה לתוצאות סופיות איכותיות ומממשים את האחריות שניתנה לנו לשלום תושבי צפון מדינת ישראל".
היהלום שבכתר
מערך ההגנה האווירית, על כל מערכות הנשק שבו, הוא הראשון להיפרס בשטח והאחרון להתקפל. לוחמי וטכנאי המערך ערוכים בכל עת, 24 שעות ביממה, לכל איום שעלול לפגוע באזרחי מדינת ישראל. מערכת "יהלום" (פטריוט) אמונה על הגנת שמי המדינה מפי חדירת טילים וכלי-טיס.
צילום: סליה גריון
המערכת הפכה למבצעית בתחילת שנות ה-80, אז תפקדה כמערכת נ"מ (נגד מטוסים). בתחילת שנות ה-90 הוסבה המערכת לאמצעי נגד טילי קרקע-קרקע והוצבה בישראל במהלך מלחמת המפרץ כמענה לטילי הסקאד. לאחר המלחמה חזרה לייעודה המקורי. היירוט הראשון של כלי-טיס בלתי מאוישים באמצעות המערכת בוצע במהלך מבצע "צוק איתן". הפעם האחרונה בה יירטה מערכת הנשק "יהלום" הייתה בנובמבר 2017, אז חדר כטב"ם מסוריה לשטח המפורז והופל על-ידי טיל "יהלום".
סוללת "יהלום" יירטה מטוס קרב סורי ( פורסם באתר חיל האוויר בתאריך 24.07.2018)
שני טילי "יהלום" (פטריוט) שוגרו לעבר מטוס קרב סורי מדגם "סוחוי". המטוס היה במעקב, חדר כשני קילומטר לשטח ישראל ויורט. זהו היירוט השני שמבצעת מערכת "יהלום" כנגד מטוס קרב עוין מאז נכנסה לשירות. צה"ל ימשיך לפעול כנגד הפרות של הסכמי הפרדת הכוחות משנת 1974
מערכת אתר חיל-האוויר
שני טילי "יהלום" (פטריוט) שוגרו לעבר מטוס קרב סורי מדגם "סוחוי". המטוס היה במעקב, חדר כשני קילומטר לשטח ישראל ויורט. החל משעות הבוקר ישנה עלייה במאפייני הלחימה הפנימיים בסוריה ובתוך כך פעילות גוברת של כוחות אוויר סורים. צה"ל נמצא בערנות ומוכנות גבוהה, וימשיך לפעול כנגד הפרות של הסכמי הפרדת הכוחות משנת 1974.
תמונת ארכיון
"בימים האחרונים הייתה עלייה בעצימות הלחימה וההתקרבות שלה לכיוון שטח ישראל. במהלך היום זיהינו פעילות אווירית נרחבת באזור קוניטרה", אמר דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס. "מטוס הקרב שיורט הוא מטוס מסוג 'סוחוי' 22 או 24 שהמריא מבסיס T-4 ונע במהירות לכיוון חזית רמת הגולן. שני טילי 'פטריוט' יירטו את המטוס, הוא נפל ברמת הגולן הסורית וכרגע לא יודעים מה עלה בגורל הטייסים. אנחנו עוקבים אחרי הלחימה בסוריה ובראייתנו השלטון הסורי אחראי באופן מלא לכל הנעשה ברמת הגולן הסורית".
זהו היירוט השני שמבצעת מערכת "יהלום" כנגד מטוס קרב עוין מאז הוכנסה לשירות בצה"ל. בשנת 2014 התרחש היירוט המבצעי הראשון של המערכת כנגד מטוס קרב. זו הייתה הפלת מטוס הקרב הראשונה של חיל-האוויר מאז 1985 וגם ההפלה הראשונה בעולם של סוחוי-24.
צילום: סליה גריון
סרן (מיל') תומר אוחיון, אז מפקד סוללת טילי "יהלום" בביריה, סיפר על האירוע ההיסטורי: "במהלך התארגנות לקראת ביקורת כנפית בסוללה נשמעה אזעקת 'מיידי' בסוללה. היינו דרוכים לפעולה כיוון ששלושה שבועות לפני כן יירטנו כטב"ם. שני קצינים הוקפצו ותפעלו את האירוע במהלכו התקרבו מטוסי קרב סוריים לגבול ישראל, כאשר אחד מהם חצה את קו הגברת הכוננות ולאחר מכן חצה קו נוסף. בשלב זה ביקשה הסוללה מדיניות ויחידת הבקרה האזורית אישרה לנו את הפלת המטוס. ברגע שניתן האישור, שיגרה הקצינה האחראית את הטיל. כל הסוללה רעדה מעוצמת השיגור, נשמע בום על קולי והטיל טס אל עבר המטרה. חיכינו דרוכים לראות אם הטיל יפגע. הוא הגיע למטרה ואז ראינו בחיווי המערכת שהיירוט הצליח".
בחודש האחרון: שני כטב"מים יורטו
מערכת "יהלום" אמונה על הגנת שמי המדינה מפי חדירת כלי-טיס וטילי שיוט. בחודש האחרון יירטו לוחמי המערכת שני כטב"מים (כלי-טיס מאוישים מרחוק) שחדרו לשטח ישראל מכיוון סוריה. מערכת "יהלום" (פטריוט) הפכה למבצעית בתחילת שנות ה-80, אז תפקדה כמערכת נ"מ (נגד מטוסים). בתחילת שנות ה-90 הוסבה המערכת לאמצעי נגד טילי קרקע-קרקע והוצבה בישראל במהלך מלחמת המפרץ כמענה לטילי הסקאד. לאחר המלחמה חזרה לייעודה המקורי.
סרן אור נעמן, מפקדת סוללת "יהלום" בגדוד 138
למערך "יהלום" יתרון בעולם הגילוי ובהתמודדות עם כטב"מים זעירים ומול מספר גדול של מטרות בטווחים משתנים. סוללת "יהלום" מורכבת ממכ"ם, משגרים ומרכז שליטה סוללתי. המכ"ם מתקדם מאוד ויש לו יכולות גבוהות בביצוע משימות חיפוש וגילוי כלי-טיס בטווחים קרובים ורחוקים ובכל הגבהים, זיהוי סוג ומעקב ברזולוציה גבוהה במיוחד. המכ"ם אינו מושפע מתנאי מזג-האוויר ובעל יכולת גבוהה של חיבוריות וקישוריות בין כלל המכ"מים במערך, עובדה המהווה יתרון מול ניסיון חסימות ל"א (לוחמה אלקטרונית).
היירוט הראשון של כלי-טיס בלתי מאוישים באמצעות המערכת בוצע במהלך מבצע "צוק איתן". מאז הפיכתה למבצעית, יירטה מערכת "יהלום" חמישה כלי-טיס בלתי מאוישים עוינים ושני מטוסי קרב בסך-הכל.
הסיפור שמאחורי יירוט מטוס הקרב הסורי (פורסם באתר חיל האוויר בתאריך 25.07.2018)
חיל-האוויר יירט אמש (ג') באמצעות סוללת "יהלום" (פטריוט) מטוס קרב סורי שחדר מכיוון סוריה לשטח ישראל. לוחמי הסוללה ואנשי יחידת הבקרה הצפונית מספרים על רגעי היירוט: "התקשרתי להורים שלי ושאלתי אותם אם הם צפו בחדשות. הם ניסו לשאול שאלות אך פשוט אמרתי להם שהם צריכים להיות גאים"
אילי פארי, איתם אלמדון וטל בן-נאה
חיל-האוויר יירט אמש (ג') באמצעות סוללת "יהלום" (פטריוט) מטוס קרב סורי מדגם "סוחוי" שחדר מכיוון סוריה לשטח ישראל. לוחמי מערך ההגנה האווירית (הגנ"א) זיהו את האיום, עקבו אחריו ויירטו אותו.
צילום: סליה גריון | עיצוב גרפי: רון תמיר
"מזה מספר שבועות אנחנו פועלים במספר חזיתות בו-זמנית ושומרים על רמת מוכנות גבוהה", מעיד ראש מטה חיל-האוויר (רמ"ט), תא"ל תומר בר. "הדירקטיבה הכללית בצפון לא השתנתה – אנחנו מונעים את ההתבססות האיראנית בסוריה, פועלים בזירה הזאת מעת לעת ומונעים העברת אמצעי לחימה אסטרטגיים לחיזבאללה. בימים האחרונים, בשל הלחימה המתקרבת לגבול רמת הגולן, אנחנו עומדים על שימור הריבונות והגנת שמי המדינה בגבול הצפוני. הלחימה מתרחשת בסמוך לגבול ואנחנו, גם בהקשר חדירת כלי-טיס וגם בהקשר חדירת טק"ק (טילי קרקע-קרקע) ופריטי תמ"ס (תלול-מסלול), עושים הכל כדי להגן על תושבי ישראל ולאכוף את הסכמי הפסקת האש משנת 1974".
צילום: סליה גריון | עיצוב גרפי: רון תמיר
החל משעות הבוקר אתמול הבחינו מערכות הגילוי של חיל-האוויר בעלייה במאפייני הלחימה הפנימית בסוריה ובפעילות גוברת של כוחות אוויר סורים. "אין לנו שום עניין במלחמה אבל לא ניתן לחדור לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. העברנו מסרים ברוח הזאת גם לפני האירוע וגם אחריו", מוסיף הרמ"ט. "מטוס ה'סוחוי' שהמריא משדה התעופה T-4 בשעות הצהריים וטס לאזור הלחימה ברמת הגולן, חצה לשטחינו והיה תחת מעקב של מערך הבקרה משלב מוקדם. ידענו שהוא מטוס סורי וברגע שחצה שיגרנו לעברו שני טילי 'יהלום'. בשלב מסוים אחרי שיגור הטילים המטוס יצא משטח ישראל, הטיל פגע בו והוא נפל בשטח סוריה. ככל הנראה הטייס נהרג".
"התקשרתי להורים שלי ואמרתי שהם צריכים להיות גאים"
מאחורי יירוט מטוס "הסוחוי" עומדים לוחמי גדוד ה"יהלום" הצפוני שרק לפני כשבועיים יירטו כטב"ם (כלי-טיס בלתי מאויש) עוין שחדר מכיוון סוריה לשטח ישראל. "מזה תקופה ארוכה אנחנו נמצאים במתיחות גבוהה אל מול הלחימה הפנימית שמתבצעת ממש על קו הגבול של מדינת ישראל", מתאר סא"ל ג', מפקד גדוד ה"יהלום" הצפוני. "בשבועות האחרונים חלה עלייה משמעותית בכמות הטיסות באזור קו הגבול של מדינת ישראל. המדיניות ברורה מאוד – לא תהיה הפרה של הריבונות הישראלית בקווי ההפרדה שנקבעו. היה לנו ברור שברגע שיתבצע אירוע כזה ניירט את המטרה, כך היה לפני שבועיים ביירוט הכטב"ם מעל הכנרת וכך היה גם הפעם. מי שמיירט את המטרות זו לא המערכת, אלא האנשים – הלוחמים ולוחמות בסוללות 'יהלום'".
צילום: סליה גריון | עיצוב גרפי: רון תמיר
סג"ם יובל משולם, לוחם ההגנה האווירית שיירט את המטוס הסורי, מספר בהתרגשות על הרגעים הדרמטיים: "מעט לפני היירוט הייתה בקרון אווירה מתוחה. בשבועות האחרונים אנחנו נמצאים בכוננות גבוהה בשל התנועה האווירית הרבה בסמוך לגבול. הייתי לבד בקרון, הזנקתי את הכוננות וסרן אור נעמן, מפקדת הסוללה, נכנסה לקרון. התמקדנו במשימה, קיבלנו פקודה שאפשר ליירט את המטרה, וכאשר התקבלה הפקודה הקולית לחצתי על הכפתור וביצענו את היירוט. זהו היירוט הראשון שלי, והבנתי שיש צורך להישאר מפוקס וממוקד. לאחר שתחקרנו את האירוע, התקשרתי להורים שלי ושאלתי אותם אם הם צפו בחדשות. הם ניסו לשאול שאלות אך פשוט אמרתי להם שהם צריכים להיות גאים. הגזרה מתוחה ואנו שומרים על העורף של מדינת ישראל. נהיה מוכנים גם באירוע הבא".
"מי שחודר למדינת ישראל יופל"
חיל-האוויר מתאים כל העת את רמת הכוננות שלו אל מול המודיעין והתמונה האווירית המשתנה. "כשאנחנו רואים את הפעילות בסמוך לגבול אנחנו מחדדים את המסרים למי שצריך – ישראל מחוץ לתחום ולא נאפשר זליגה אווירית", מצהיר תא"ל בר. "משימת הגנת שמי המדינה זה מצב האפס שלנו. יש לנו מערכות שליטה ובקרה שדרוכות ועומדות כל הזמן, ויש לנו מגוון אמצעים שנמצאים בכוננות לממש את המשימה. כולם עומדים לרשות השולט והוא בוחר במה להשתמש בזמן אמת. הסיטואציות הן רבות ולכל פלטפורמה יש יתרון יחסי. הסיטואציה של היום לא תהיה דומה לסיטואציה הבאה, ויכול להיות שבעתיד יופעל מטוס קרב".
צילום: סליה גריון
יירוט מטוס ה"סוחוי" הוא היירוט השני שמבצעת מערכת "יהלום" כנגד מטוס קרב עוין מאז הוכנסה לשירות בצה"ל. בשנת 2014 התרחש היירוט המבצעי הראשון של המערכת כנגד מטוס קרב. תא"ל בר, שהיה ראש להק מבצעי-אוויר (רמ"א) בעת האירוע, מציג את קווי הדמיון בין שני האירועים: "זה בסך-הכל אירוע די דומה אבל המציאות המבצעית כיום יותר מורכבת, השמיים צפופים יותר ויש הרבה סוגיות שקשורות לרובד המדיני. מי שחודר למדינת ישראל יופל. אנחנו עוקבים אחר המתרחש ברמה המודיעינית והמבצעית, טסים בזירה ופועלים בה כרגיל, בד בבד עם הערכת מצב רציפה לגבי הכוונות של הצד השני".
עוקבים בדריכות
ביחידת הבקרה הצפונית עוקבים בערנות ובדריכות אחר הנעשה בסוריה בחודשים האחרונים. ליירוט מטוס הקרב הסורי הם לא הגיעו מופתעים. "אנחנו ערים ללחימה בסוריה שמתנהלת בשנים האחרונות אבל בחודש האחרון היינו עדים לעליה חדה ברמת הפעילות הסורית בקרבת קו הגבול עם ישראל. אנחנו מבינים שהפעילות האווירית בסוריה היא פעילות פנימית, אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מהנעשה ונשארים דרוכים", מציג רס"ן ר', מפקד גף בקרה ביב"א הצפונית. "אנחנו עדים לנוכחות של עשרות כלי-טיס מכלל המערכים שנעים במרחב האווירי הסורי, לצד פעילות של לוחמי צבא סוריה. המצב דורש רגישות וערנות גבוהה מהרגיל, וכעת אנו עדים לתוצאותיה".
"לאורך היום הייתה פעילות נרחבת של כוחות סורים בקרבת קו החיץ", מסביר רס"ן ר'. "אנחנו בדריכות גבוהה מאוד לגבי כל כלי-טיס שמתקרב לשטח המפורז, וברגע שאותו 'סוחוי' חצה את הגבול ניתנה הנחיה להפילו על-ידי שני טילי 'יהלום'. האירוע כולו ארך שניות ספורות שדרשו חדות, קור רוח ודיוק בהעברת ההנחיות".
תמונת ארכיון
"משימת היב"א היא לשמור על תמונה אווירית מעודכנת, משימה מאתגרת בהתחשב בכמות כלי-הטיס שנעים במרחב אותם צריך לסווג ולבחון", מצהיר רס"ן ר'. "אנחנו עוקבים אחר כל כלי-טיס שמתקרב לשטח המפורז ושומרים על הריבונות של מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים לרדת מרמת הדריכות שלנו כדי שגורמים עוינים לא ינצלו את הסיטואציה באזור, וישלחו כלים שמטרתם לפגוע בישראל ובנכסיה. היב"א ואנשיה ימשיכו לפעול 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ויבטיחו את ביטחונם של אזרחי ישראל"
תעודת הערכה לגדוד שיירט את המטוס הסורי (פורסם באתר חיל האוויר בתאריך 08.08.2018)
ה"יהלום" שבכתר: אמש (ג') העניק מפקד חיל-האוויר תעודת הערכה לגדוד ה"יהלום" (פטריוט) הצפוני על יירוט מטוס הקרב הסורי מסוג סוחוי-22 שחצה לשטח מדינת ישראל ב- 24 ביולי 2018. מח"א: "נידרש להגן על המרחב האווירי. נידרש להבטיח את השקט בצפון"
שילה לב
אמש (ג') העניק מפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין, תעודת הערכה לגדוד ה"יהלום" (פטריוט) הצפוני על יירוט מטוס הקרב הסורי מסוג סוחוי-22 שחצה לשטח מדינת ישראל ב- 24 ביולי 2018. תעודת ההערכה הוענקה למפקדת הסוללה, סרן אור נעמן ולסוללת הפטריוט שיירטה את מטוס הקרב הסורי. התעודה הוענקה במעמד החלפת הפיקוד של סא"ל ג', מפקד הגדוד בשנתיים האחרונות. את סא"ל ג' יחליף סא"ל יואב ביגר.
תעודת ההערכה הוענקה לסרן אור נאמן, מפקדת הסוללה | צילום: קורל דביר
גדוד ה"יהלום" הצפוני, שאחראי על הגנת שמי המדינה בגזרה הצפונית, גילה ערנות גבוהה ודריכות מבצעית בשנתיים האחרונות ויירט בהצלחה חמישה כלי-טיס בלתי מאוישים ומטוס קרב סורי. "ג', למדת את יכולות ה'יהלום' בתפקיד הזה", אמר מפקד חיל-האוויר. "למדת ולימדת. חנכת והובלת את אנשיך לתקופה ייחודית של פעילות מבצעית, וזכית בדבר החשוב ביותר – אמון מפקדיך ואמון פקודיך. אנשי הגדוד, נידרש להגן על המרחב האווירי. נידרש להבטיח את השקט בצפון. היו חדים, היו מקצוענים והמשיכו להוות עבור חיל-האוויר מקור לגאווה. שמרו על השמיים נקיים. עלו והצליחו".
מח"א: "היו חדים, היו מקצוענים והמשיכו להוות עבור חיל-האוויר מקור לגאווה" | צילום: קורל דביר
"איום הגנת שמי המדינה קיבל בשנים האחרונות תפנית גדולה והפך לממשי יותר", נאם מפקד מערך ההגנה האווירית, תא"ל צביקה חיימוביץ'. "מדינות וארגונים מצטיידים בכלי-טיס בלתי מאוישים ואלה הופכים למהירים יותר, קטנים יותר ובכמויות גדולות יותר. השינויים בזירה הצפונית הביאו את הגדוד לפעול בשנתיים האחרונות תחת פיקודו של סא"ל ג' לא מעט פעמים, עת הגדוד יירט בהצלחה רבה חמישה מל"טי (מטוס ללא טייס) אויב ועוד מטוס קרב סורי מסוג סוחוי-22 רק לפני כשבועיים. אנשי גדוד ה'יהלום' הצפוני, המשיכו את המסע המפואר של הגדוד, הוסיפו למורשת עוד הצלחות והפלות, ותהיו למחסום לכל כלי-טיס עוין שינסה לחדור לגבולה הצפוני של מדינת ישראל".
קיר הברזל
בגדוד ה"יהלום" הצפוני עוקבים בערנות ובדריכות אחר הנעשה בסוריה בחודשים האחרונים. ליירוט מטוס הקרב הסורי הם לא הגיעו מופתעים. "בעקבות הלחימה הפנימית בסוריה, אנחנו נמצאים ברצף ארוך של כוננות גבוהה במרחב הצפוני", תיאר סא"ל ג', מפקד הגדוד. "מדובר לא רק בלחימה קרקעית, אלא גם בלחימה אווירית כך שמטוסי אויב שמשתתפים בלחימה נמצאים לא פעם בקרבת הגבול. קיבלנו הנחיה ברורה מאוד – אף מטוס לא יפר את הריבונות הישראלית. ידענו שבשלב מסוים יגיע מטוס קרב סורי וינסה לייצר מציאות חדשה באזור. ברגע שמטוס הקרב הסורי חצה את קו הגבול, קיבלנו את אישור האש משרשרת השליטה, ירינו ופגענו במטרה".
סא"ל ג': "ידענו שבשלב מסוים יגיע מטוס קרב סורי וינסה לייצר מציאות חדשה באזור" | צילום: קורל דביר
"גדוד ה'יהלום' הצפוני הוא גדוד לוחם מצוין ומקצועי הפועל באומץ בהגנה על שמי המדינה, זאת מתוך תחושת שליחות ואהבת הארץ", הוסיפה סרן אור נעמן, מפקדת הסוללה. "הגדוד הוא משפחה הדואגת לאנשיה ומוקירה את מורשתה. השנתיים האחרונות בהובלתך סא"ל ג', התאפיינו בפעילות מבצעית אינטנסיבית מסביב לשעון – יירוטים, הפלות מבצעיות, ביקורות וביקורים, אימונים ותרגילים – כאשר פיתוח אנשינו הוא נר לרגלינו".
"ברגע שמטוס הקרב הסורי חצה את קו הגבול, קיבלנו את אישור האש, ירינו ופגענו במטרה" | צילום: קורל דביר
יירוט מטוס ה"סוחוי" הוא היירוט השני שמבצעת מערכת "יהלום" כנגד מטוס קרב עוין מאז הוכנסה לשירות בצה"ל. בשנת 2014 התרחש היירוט המבצעי הראשון של המערכת כנגד מטוס קרב. "לא בכל יום אנחנו מיירטים מטוס קרב ואני חש גאווה עצומה", הדגיש סא"ל ג'. "אחד האתגרים הכי גדולים של מערך ההגנה האווירית הוא לשמר את המתח המבצעי. אנחנו לא יוצאים למשימה וחוזרים, אנחנו משמרים כוננות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע בכל האתרים ובכל נקודות הקצה. העברנו לאויב מסר שיש קיר ברזל בגבולה הצפוני של מדינת ישראל והמשימה שלנו היא להיות הקיר הזה. אין לי ספק שנראה בעתיד עוד יירוטים ועוד הפלות. המזרח התיכון הוא מגרש של חוסר וודאות, והתפקיד שלנו הוא להיות מוכנים להפתעות ולחשוב מחוץ לקופסה"
הכיתוב על סמך ראיון עם איתן יריב , ראיונות וכיתוב של אלחנן משי,זאב צוק רם (ווה) עמרי יחיאל ובצלאל הלוי – תחושות ופעילות.
כתבה ממצה של אילן ביטון ( כולל כתבי מפקדים) , בחוברת " מערך ההוק מאז ועד היום" ובספר של אגד 168 משפחה לוחמת מ-2009 נמצאים פרטים רבים על פעילות היטנ"מ במלחמות ובין המלחמות כולל הכשרות , השתלמויות והישגים .