לפי צו הקמה נקבע מועד ההתארגנות של היחידה ל 12 במרס 1990 במבנה של שתי סוללות ברקן רכובות ( טילי סטינגר) בפיקודו של מתי סמימי גולן תחת פיקוד אגד 167 ואחר כך לאגד צפון (168).
ייחודה של היחידה בייעודה כאשר המשימה הראשית הייתה הגנה בעומק אלמנטים אוגדתיים ויכולת הגעה למשימה באופן רכוב,רגלי,מוטס או מוסק.
בשנת 1998 קיבל את הפיקוד על היחידה יצחק בן משה במילואים עם סגן בסדיר רס״ן לירן כהן.
בשנים 98-2000 פעלה היחידה בשיתוף עם מגלן בפעילויות חוצות קו בלבנון ושיפרה את כשירותה המבצעית לפעילות מעבר לקווי אויב.
במבצע חומת מגן (2002) השתתפה היחידה ככוח חי"ר במסגרת אוגדה 98 ובמלחמת לבנון השנייה ( 2006) השתתפו צוותים במבצעים בלבנון במסגרת גדוד 212 במארבי נ.מ נגד מלטים סורים .
בוצעו אימונים ותרגילים ליחידה ברמה המקצועית ותרגילים עם אוגדה 98 וחטיבות 551 ו 35 הקשר עם אוגדה 98 היה חזק ומשמעותי וליחידה אף היה נציג במפקדת העומק ( מרכז שליטה מבצעים מיוחדים).
נושאים ארגוניים ביחידה כזאת בעלת אמל"ח מיוחד היו אתגרי תחזוקה לא פשוטים . כך תחזוקת כלי הרכב המיוחדים , אופטיקה ועוד.
בוצעו תעסוקות לא ייעודיות בעזה ואיוש ומבצע מיוחד של חלק מלוחמי היחידה לטיסה ארוכה למדינה אפריקאית לאבטח המטוס שהיה בשליחות הומניטרית.
מטבע אופייה של היחידה איכות כוח האדם הייתה גבוהה וכפועל יוצא מזה איכות ביצועיה הן בתרגילים והן במשימות בפועל היו לשם דבר במערך.
תאור היחידה
(מבוסס על ראיון שנערך עם סא"ל יוני גרינבוים 08.05.2016)
את פעולתה של יחידת הינמ"מ תיאר סא"ל יוני גרינבוים המכהן בעת כתיבת שורות אלה כמט"ת כנף 168 בסטלה מאריס.
חלקו של סא"ל גרינבוים במסגרת הינמ"מ נפרש בין השנים 2003-2006. בשנים הללו נטל סא"ל גרינבוים חלק חשוב בפעילות היחידה שכללה הן מעבר מכפיפות תחת אגד 167 לכפיפות תחת אגד 168, אימון יחידה חסר תקדים בהיקפו, וכן במלחמת לבנון השנייה בה נטלה יחידת הינמ"מ חלק כיחידה לוחמת.
יחידת הינמ"מ נוסדה בשנת 1992 ופעלה עד לסגירתה בשנת 2014. משימת היחידה שלשמה היא הוקמה הייתה לספק שירותי הגנה אווירית, באמצעות טילי סטינגר, לכוחות מיוחדים הפועלים בשטח אויב. חרף כשירותה הרבה ומיומנותם המקצועית של אנשיה, מעולם לא הופעלה יחידה מיוחדת זו באופן מבצעי לביצוע המשימות שלשמן היא הוקמה. עם זאת, בנקודות זמן מסוימות, היא העלתה כוננות והייתה על סף הפעלה של ממש שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.
ראשית היחידה עם הגעת הסטינגרים לארץ. מראשיתה הוגדרו משימותיה כמשימות נ"מ מיוחדות (רובן ככולן מסווגות) המיועדות להגנה על כוחות, במתארים מיוחדים ובפעולה בשטחי מדינות אויב קרובות כרחוקות. אופי פעולתה הצריך הצטיידות לוגיסטית מיוחדת, ומאנשיה כשירויות ייחודיות ויכולת הפעלה של אמצעי לחימה מיוחדים, כאשר לצד טיל הסטינגר המוכר ממערך הנ"מ, נדרשו אנשיו להפעיל נשקים, כוונות ופלטפורמות ניוד שלא היו שכיחות או מוכרות במערך הנ"מ. אחד מאותם אמצעים מיוחדים היה שימוש ברכבי לנדרובר ייעודיים שניתן היה להטיסם ביסעורים או קרנפים ולהנחיתם באזורים מבודדים לביצוע משימות נ"מ מיוחדות ובלתי שגרתיות. פעילות שכזאת גזרה כמובן את שאר הכשרויות האחרות שנדרשו מלוחמיה כגון יכולות ניווט, הסוואה וחי"ר מתקדמות מאוד, אשר כולן גם יחד העצימו את מעטה הסודיות והמסתורין שאפפה את פעילות היחידה.
מאפיין נוסף של פעילות היחידה היה אופייה העצמאי. שלא כבמשימת נ"מ סטנדרטית, שבה ממוקם כוח הנ"מ בסמיכות קרובה מאוד לכוחות היבשה ומבצע הגנה עליהם מקרוב, הרי שבמסגרת יחידת הינמ"מ, מתארי הלחימה דרשו יכולת עבודה עצמאית לחלוטין של כל כוח בנפרד ובאופן אוטונומי במרחב ובאזור שבו הוא עובד, מה שהצריך כשירויות פיקודיות לצד כשירויות לחימה ייחודיות.
היחידה הייתה בנויה משלושה חלקים: החלק הראשון, לב היחידה, היה גרעין סדיר קטן שמנה כ- 30 איש בפיקוד סמג"ד בדרגת רס"ן, אשר ישב, ברוב שנות קיומה של היחידה, במחנה סירקין תחת אגד 167. עיקר המשימה של אותו גרעין קטן היה לשמור על כשירות האמל"ח הקיים וכן להכין את הכוח לפעולה ולאימונים.
החלק השני היה צוות סדיר שהתגייס אחת לשנתיים ליחידת מגלן. צוות זה התגייס עם כומתות אדומות, עשה את כל הכשרויות האג"מיות, החי"ריות, הניווט וההסוואה, וכן תפקידי פיקוד במסגרת מגלן, והיה מגיע ליחידה אחת לחודש לשמירת כשירות ולאימונים ייעודיים.
הקשר בין יחידת מגלן ובין יחידת הינמ"מ היה קשר רציף והדוק ביותר וכלל ביקורים הדדיים ופעילויות משותפות כגון תרגול על סימולטורים והשתתפות בפעילויות חי"ר.
החלק השלישי היה הלב העיקרי של היחידה וכלל אנשי מילואים של היחידה. היחידה במילואים הייתה מעין "שעטנז" של כוח סדיר וכוח מילואים. היה מג"ד במילואים והייתה פלוגת מפקדה במילואים והיו כמובן הלוחמים. יחידת המילואים הייתה בנויה משתי סוללות/פלוגות, כשבכל סוללה היו כ- 4-5 פלגות, כאשר גם כאן לכל סוללה היה מתאר עבודה שונה, אמל"ח ופלטפורמות ניוד שונות.
השייכות הארגונית של היחידה הייתה לחיל האוויר, אבל הכפיפות הפיקודית והמקצועית הייתה נתונה לאוגדה 98. הכוח שלטובתו נבנתה היחידה והוכשרה הייתה אוגדה 98 והותאמה על פי הצרכים המיוחדים שלה, כשמפעם לפעם נדרשה היחידה לבצע את ההתאמות הדרושות על פי דרישות האוגדה.
שגרת הפעילות היומיומית במהלך השנה כללה הרבה מאוד אימוני כשירות לטילנים שהפעילו את טילי הסטינגר, לנהגים אשר נדרשו לכשירות מיוחדת בתנאי דרך מיוחדים, לנווטים אשר נדרשו לכושר ניווט לעשרות קילומטרים, לבנאים שהיו אחראיים לכל הקשור לאמצעי ההסוואה בצוות, למקלענים, לקלעים למפקדים ולחובשים. כמו כן התקיימו תרגילי חטיבות ותרגילי גדודים, אימוני מפקדות ועוד.
לבד משגרת הפעילות היומיומית בצעו חיילי היחידה, אחת לשנתיים בממוצע, תעסוקה מבצעית בשטחים, בגזרת עזה ובגזרת רמאללה שכללה לרוב משימות חי"ר בעצימות גבוהה.
אופי היחידה ומשימותיה הייחודיות היו "קשות לעיכול" עבור מערך הנ"מ וחיל האוויר. למן יומה הראשון הייתה יחידת הינמ"מ מעין "שעטנז" של כפיפויות ומשימות שחיבורם לפעילות הנ"מ היה רופף למדי. עד מהרה הפכה היחידה להיות מעין גוף פנימי-מקצועי, בתוך מערך הנ"מ, שכפיפותו המקצועית הייתה נתונה בידי אוגדה 98 ולא למערך הנ"מ. הדבר בא לידי ביטוי הן בכשירויות והן באמל"ח. התקצוב היה גם כן דו-ראשי והגיע משני הגורמים, הן ממערך הנ"מ בכל הקשור לכשירות הייעודית, כלומר אימוני הטילאות, והן מאוגדה 98 כחלק מן הכשירות האג"מית.
כך למשל, בוצע בשנת 2005 אימון יחידה חריג משאר האימונים הרגילים. לאוגדה 98 היו שתי משימות: משימת איגוף אנכי שמשמעה הגעה מכל מני מקומות שונים ומשונים ולכל מיני מדינות שונות ומשונות, וכן משימת בזק שמשמעה לחימה באזור סוריה-לבנון כלומר אזור מרחב החרמון. כחלק מאותו אימון חריג נדרשה גם יחידת הינמ"מ לשמור על כשירות לשתי המשימות הללו שדרשו כל אחת מיומנות שונה, כולל הפעלת סוגי אמל"ח שונים, רכבים ואמצעי הסוואה שונים ואפילו מדים: פעם מדים בצבע חום (לא מדי צה"ל) ופעם מדים ירוקים מנומרים.
סגירת הינמ"מ
ההחלטה על סגירת יחידת הינמ"מ התגבשה לאור ההחלטה שנתקבלה בצה"ל על סגירת כל מערך הברקן. במסגרת השיקולים שעלו באשר לגורל היחידה עלתה מחשבה להעביר את היחידה לאוגדה 98, על מערך טילי הסטינגר שלה ואנשיה. בסופו של דבר הוחלט שלא לעשות כן משום שחיל האוויר חשש מאוד מחוסר כפיפות פיקודית וחוסר שליטה, כלומר יחידה אשר תחזיק ברשותה ותתפעל טילי סטינגר, אשר יכולים לירות על כלי טיס שלו, אבל שנשלטים על ידי גורם חיצוני לחיל האוויר. מן הטעם הזה הוחלט שאם סוגרים את מערך הסטינגר בחיל האוויר אזי סוגרים את מערך הסטינגר בכללותו, ולא מעבירים את הכשירות המסוימת הזאת, את האמל"ח הזה, לאוגדה 98 בשל החשש האמתי שנשק זה יופנה בטעות לעבר כלי טיס של חיל האוויר.
החלטה זו גזרה בעצם את אקוד הסיום לפעילות היחידה שכן היה ברור לכולם שמדובר בעניין של זמן עד שהיחידה תפורק ותחדל להתקיים.
בשנת 2013, שנה לאחר סגירתו של גדוד 66, גדוד הסטינגרים האחרון שנותר, נסגרה היחידה. כיום פועלת היחידה כחלק אינטגראלי של אוגדה 98, כיחידת חי"ר לכל דבר כשהיא נוטלת חלק במשימות חי"ר, וכיחידת חילוץ, סיוע ואבטחה.
במבט לאחור, וחרף היות היחידה עוף מוזר בחיל האוויר ובמערך הנ"מ, רואה מערך הנ"מ ביחידת הינמ"מ סיפור הצלחה – מבחינות רבות. יחידה זו ידעה להתחפש ולהתאים את כשירותה בהתאם לצרכים המבצעיים ולא על פי מתאר ידוע ומתוכנן מראש. יחידה זו הצליחה להפעיל מערך גיוס מילואים יעיל, לעמוד בסוגי כשירות שונות, ולהפעיל אמל"ח באופן יעיל ומקצועי, בעשייה מבצעית מוכחת, כל זאת במסגרת פעילותה תחת אוגדה 98.
הכתוב על סמך כיתוב של יצחק בן משה ולירן כהן.
מפקדי היחידה לדורותיהם – מתי סמימי גולן, נחמיה אדמוני, איציק בן משה , גיל ברגר, רזי עטואר.
ינמ"מ (יחידת נ"מ מוצנחת) 7298 הייתה יחידה מובחרת בצה"ל, שהתמחתה בהפעלת אמצעי נ"מ (נגד-מטוסים) ניידים מעבר לקווי האויב.
ה
ינמ"מ (יחידת נ"מ מוצנחת) 7298 הייתה יחידה מובחרת בצה"ל, שהתמחתה בהפעלת אמצעי נ"מ (נגד-מטוסים) ניידים מעבר לקווי האויב.
היחידה נוסדה בשנת 1985 ופעלה עד לסגירתה בשנת 2014.[1]
מבנה היחידה
היחידה הכילה שלושה חלקים: גרעין סדיר בפיקוד סמג"ד שישב במחנה סירקין במשך מרבית שנות קיום היחידה, שהופקד על שמירת כשירות האמל"ח ותכנון האימונים. חלק נוסף היה צוות שהתגייס ליחידת מגלן והיה מגיע ליחידה אחת לחודש לשמירת כשירות. בנוסף היו כוחות המילואים של היחידה שהרכיבו שתי סוללות.[1]
מיונים וקבלה ליחידה
לוחמי היחידה התמיינו תחילה ליחידת מגלן והתחילו את מסלולם ככלל לוחמי הצנחנים בפרק שכלל הכשרת לוחם בסיסית בבא"ח 35 (בא"ח צנחנים) המורכבת מטירונות ואימון מתקדם. משם הלוחמים עלו ליחידה במסע כומתה בסיומו קיבלו החיילים את הכומתה האדומה, וביחידה קיבלו הכשרה כשאר לוחמי מגלן. בחלק השלישי של הסלול זה יצאו החיילים לקורס מ"כים בית ספר למ"כים. לאחר קורס מ"כים מגיע חלקו האחרון של המסלול העוסק בתכנים ייעודים על פי תחומי העיסוק של הצוות אשר ריכזה את מרב התחומים אותם למד החייל במהלך שירותו עד כה. נוסף על כך הייעוד הספציפי של הפעלת אמצעי נ"מ ניידים מעבר לקווי אויב לשם הגנה אווירית בטווח קצר ליחידות אוגדה 98 וליחידות אחרות (כגון סיירת מטכ"ל, יחידת שלדג ושייטת 13). לשם כך נשלח להכשרת נ"מ בביסנ"מ ומכאן צוות זה שעד כה שויך ליחידת מגלן עבר ליחידת הינמ"מ. בסוף אימון המסכם למסלול נערך טקס בו מוענקת להם סיכת הלוחם של היחידה.[2]
לוחמי היחידה, כלוחמי יחידות מיוחדות אחרות, חבשו כומתות אדומות והשתייכו מבחינה ארגונית למערך הנ"מ תחת אגד 167 ולאחר מכן תחת אגד 168, אולם הכפיפות הפיקודית בפועל הייתה נתונה לאוגדה 98.
היסטוריה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ביוני 2005 קיבלה ינמ"מ תעודת הצטיינות יחידתית מהנשיא משה קצב "על פועלה הרב בשנה האחרונה במסגרת פעילות מבצעית בשטחים והישגים רבים נוספים".[3]
היחידה נסגרה בשנת 2014 עקב סגירת כל מערך הברקן בחיל האוויר, ובשל החשש שאם היחידה תועבר לפיקוד אוגדה 98, נשק היחידה יופנה בטעות כלפי כלי טיס של חיל האוויר, בהיעדר מרכז שליטה ובקרה מתאים.[1]
אמצעי לחימה
הנשק העיקרי של היחידה היה FIM-92 סטינגר (ברקן) וציוד היחידה כלל אמל"ח מיוחד ואמצעים מסווגים.
לוחמי היחידה היו מצוידים בנשק אישי מסוג רובה M4A1 פלאט-טופ, גלילון, במקלעי נגב ומאג וברובי צלפים מיוחדים, בהם SR-25.
מפקדי היחידה
מפקדה הראשון ,בתצורה מיוחדת תחת אוגדה 98 למתארי "וילון ירוק" בעומק האויב, היה אל"ם איציק בן משה.
החליף אותו בתפקיד סא"ל ברגר גיל בשנים מ-2006-2013 במהלכן בפעילות מבצעית רחבה ובלחימה במסגרת מלחמת לבנון השנייה.
מפקדה הבא והאחרון היה סא"ל רזי עטואר ובתקופתו הועברה היחידה בכפיפות מלאה לאוגדה 98 עד לסגירתה בשנת 2014