כפי הידוע מזיכרונות של מספר ותיקים גדוד 208 הוקם בשנים 1966/67 כאשר היה מורכב משתי גונדות שבכל גונדה 4 סוללות ובכל
סוללה 4 תותחים 20 מ"מ חד קני היספנו סואיזה .מפקד הגדוד בתקופה זאת ועד לפירוקו והפיכתו לגדוד מתנייע בשנת 1972
היה חצרוני ומפקדי הגונדות היו זאב אטינגר ודודו לזר.
בתקופה זאת בוצעו תעסוקות מבצעיות ייעודיות במרחב סיני במסגרות של סוללות למשכי זמן לא קצרים אשר
חייבו ארגון חיים סדירים בתנאים קשים בנוסף לכוננות המבצעית
במלחמת ההתשה בשנים 1969-1970 במיוחד באזור תעלת סואץ נוצר הצורך בהגנת נ.מ. על המוצבים ושטחי
הפרישה של יחידות צהל באזור , כתוצאה מפעילות חיל האוויר המצרי אשר החל להשתקם אחרי מפלת מלחמת ששת הימים
מכאן הוחלט להקים יחידות נ.מ. ניידות באמצעות צריחי 20 מ"מ על גבי שריוניות BTR אשר הופעלו בסמוך למוצבים המותקפים
במקביל , הבינו בצהל שהמצרים והסורים לא יעברו לסדר היום על מפלתם ב1967 ומתכוונים למלחמה בפועל , אם לא יגיעו לפעילות
מדינית שלא נראתה באופק . צהל החל לארגן ולאמן את כוחותיו לקראת מלחמה במסגרות אוגדתיות כיחידות הלוחמות .
ברור היה שכוח אוגדתי פרוש על שטחים נרחבים עשוי להיות מטרה לתקיפות אוויר מצד המצרים והסורים ועל כן
הוחלט להקים גדודי נ.מ. מתנייעים אשר יהיו צמודים לכוחות הקרקע . הגדוד הראשון שהוקם היה גדוד 66 סדיר אשר
בנה את תורת הלחימה .
פקודת ההקמה לגנמ"מ הוצאה ב 1.5.71 אימןן ההקמה התבצע ב שנת 1972 כגדוד מתנייע ולמפקדו התמנה ניסן גלעד
( מי שהיה מגד 835 ) ארגון הכוח התבצע בשני שלבים : ראיון ושיבוץ כוח האדם מתוך המאגר הענקי
שהוצב לגדוד ( כ500 חיילים) ואימון מקצועות ספציפיים לקצינים,נהגי זחלם ,קשרים. במקביל התקיימו אימונים שלדיים ותדריכים
במסגרת אוגדה 143 לה קושר הגדוד .
הימח של הגדוד ומשרד הקישור נקבעו במחנה סירקין וטוב שכך כי אפשר היה לבדוק ולבקר את כל המערכות לעיתים קרובות ( כל שבוע)
במאי 1972 התקיים אימון הגדוד הראשון במסגרתו הראשונית : שתי גונדות – כל גונדה 4 סוללות ( כל סוללה 4 צוותים מזוחלמים )
סהכ 32 זחלמים + זחלמי פיקוד וציוד מפקדה נילווה ( חימוש,רפואה ,אספקה וכו ) וכמובן מפקדת גדוד מזוחלמת .
האימון הבסיסי התקיים במחנה של גדוד 66 באל עריש ולאחר מכן התרגיל הגדודי – עיקוף של גבל הילל משני הכוונים
ע"י שתי הגונדות . האימון היה מסובך וקשה ולמעשה לא השיג את מטרתו המבצעית מלבד הניסיון להתמודד עם קשיי
תנועה ופעילות בשטח מדברי כמו סיני .
לקחי האימון היו : ארגון מחדש של הגדוד במסגרת צהלית של חיל השריון 3 סוללות – כל סוללה 3 פלגות וכל פלגה 3 צוותים
סהכ 27 זחלמים לוחמים + 6 זחלמי פיקוד ( מסול וסמסול) ו 2 זחלמי פיקוד – מגד וסמגד + סוללת מפקדה הכוללת חימוש ,
אספקה , שלישות וכדומה .
במשך שנה התקיימו השתלמויות מקצועיות לכל הרבדים של כוח האדם בגדוד ולקראת מאי 1973 התקיים אימון הגדוד השני .
אימון זה התבצע באזור חירבת מאחז (שיפולי הר חברון ) במסגרת החדשה כאשר בין היתר תורגלה צליחת תעלה.
אימון זה הצליח ומצא את הגדוד כשיר ומוכן ליעדו.
מלחמת יום הכיפורים
ב-6 באוקטובר 1973, הוזעקו אנשי הגדוד לבסיס סירקין, משם נשלחו לסיני בנסיעה על שרשראות.
הם הגיעו לשלוחת מנ"מ 170 שברפידים, שם הורו להם לחבור לאוגדת השריון 143, שמפקדתה מוקמה בטסה. ב-7 באוקטובר
פרס הגדוד בטסה, במטרה להגן על מפקדת האוגדה, על האגד הארטילרי ואגד התחזוקה שלה.
בבוקרו של ה-8 באוקטובר, הגיחה למקום רביעיית מטוסי האנטר עירקים , אשר תקפה את עמדות הגדוד מן האוויר. עקב המתח
והעייפות שהצטברו אצלם ביומיים שקדמו לתקיפה, לא הספיקו לוחמי הגדוד להשיב אש כתוצאה מהלם ראשוני,
שכמותו חוו גם גדודי נ.מ. אחרים עם פתיחת המלחמה. מכאן ואילך, הוחל בתהליך הפקת לקחים שכלל כניסה
לכוננות "מידי" רצופה, אשר חולקה למספר משמרות.
בשעה 17:20 הגיחו 12 מטוסי אויב לתקיפה נוספת. הפעם היה הגנמ"מ מוכן, וביחד עם שתי סוללות של גנ"מ 935, המטירו
אש תופת על מטוסי ההאנטר התוקפים. הם הפילו מטוס אחד לפחות, כאשר למטוסי חיל האוויר שחגו באזור אושרו שלוש
הפלות נוספות של מטוסי המבנה התוקף.
ב-13 באוקטובר, בשעה 10:00, הגיעו האנטרים לתקיפה נוספת. פלגות בגדוד הפנו ירי מאסיבי ("ארגז אש") לעבר המטוסים
התוקפים, והפילו שניים מהם. מה-15 ועד ה-17 באוקטובר, נעו סוללות הגנמ"מ לכיוון התעלה, כשהן מלוות
יחידות הגשרים של חיל ההנדסה, שיועדו להניח את התשתית לחציית התעלה. אחת הסוללות צלחה את התעלה
במסגרת כוח החלוץ שכלל כוחות קומנדו ימי וצנחנים.
כל שלוש הסוללות של הגדוד נפגשו במתחם מצמד של התעלה, צפונית לאדם המר הגדול, ב-17 באוקטובר.
מה-17 באוקטובר ועד להפסקת האש, שהוכרזה ב-24 באוקטובר, לא עבר יום ללא הפגזות מצריות מאסיביות.
למרות ההפגזות הקשות, לא הירפה הגדוד, בפיקודו של גלעד, מרמת הכוננות הגבוהה והמשיך במלאכת הצפייה
האווירית ואיוש התותחים, כדי למנוע תקיפות מדויקות וקשות עוד יותר מצד המטוסים המצריים.
חלק מהלוחמים איישו את התותחים ואת עמדות התצפית האווירית ברגעי ההפגזה הקשים, והשאר תפסו מחסה בסמוך
להם והיו מוכנים לירי בזמן קצר. ואכן, היערכות זו הוכיחה את עצמה: ב-17 באוקטובר הפילו פלגות הגדוד שני מטוסי
מיג-17 מצריים. ב-18 באוקטובר הפילו מטוס מיג-21, מטוס מיג-17, ומסוק סער מי-8. ב-19 באוקטובר
הפילו שלושה מטוסי מיג-17 נוספים.
הפגיעות בכלים, כתוצאה מהאש הארטילרית הכבדה, חייבו פעולות תחזוקה אינטנסיביות. אנשי החימוש והאחזקה
אצו לכל מקום ודאגו לכשירותו של כל כלי פגוע. לא אחת נעשתה פעולתם תחת אש.
העזרה וההקרבה של אנשי הגדוד סייעו להצלחת המערכה. חלק מהחיילים נתקלו במצבים קשים, התמודדו איתם בעוז –
ובכך הצילו חיי אדם.
תמונות מקוריות מהערכות הגדוד במלחמת יום הכיפורים בגשרים שעל גבי תעלת סואץ
על מלחמת יום הכיפורים על כל מרכיביה ופעילות הגדוד בחוברות מיוחדות שהוצאו ע"י מפקדי הגדוד בשנות 2000 ו 2010.
לאחר מלחמת יום הכיפורים בוצעו תעסוקות מבצעיות :
חודשיים במקום גדוד 947 בקלעה – 2 סוללות בכל פעם , אחת תמיד בחרמון והאחרת אימון סוללתי בגולן
פריסה של גדוד שלם – 4 סוללות כ 4 פלוגות במקום משמר הגבול באיו"ש – שכם, גנין,יצהר, רמאללה ( מתכונת חי"ר ).
במלחמת לבנון הראשונה 1982 הגדוד היה בכוננות במחנה סירקין , סוללה ב' הועלתה ללבנון ופרסה באנצר.
התקיים אימון גדוד שילדי באזור ואדי ערה , הר ברכה והר עיבל.
בשנת 1985 סיים ניסן גלעד את תפקידו כמג"ד ( לאחר 13 שנים) והפיקוד הועבר לאורי ורון.
בין השנים 1985-1990 בפיקודו של אורי ורון התאפיינה פעילות הגדוד בעיקר בתעסוקה מבצעית סוללתית ב"קו סגול"
במוצבי הקו בעיקר בפריסות ליליות כנגד גלשונים .
התקיימו שני אימוני גדוד האחד שילדי ושני בהרכב מלא וכן אימון הקמה ורענון של סוללת מפקדה . כמו כן
נערכו אימונים חטיבתיים (אימוני מרא"מ) בשיתוף מתכונת שלדית של הגדוד.
בין השנים 1990-2000 בפיקודו של זאב ברנדס התאפיינה פעילות הגדוד בתעסוקות מבצעיות בחלקן לא ייעודיות
כמו בגבול מצרים ועזה ואלה הייעודיות בגבול לבנון, רמת הגולן, ומתכים. הגדוד היה חביר לאוגדה 340.
מפקדי הגדוד לדורותיו חצרוני\ניסן גלעד\אורי ורון\זאב ברנדס
הגדוד נסגר ב 1.8.2001