סמל הגדוד הראשון

הגעת ה"צ'פארל" – גדוד 946 נולד

את יחידת ה"צ’אפארלים" החדשה, שעסקה בצייד המסוקים באזור ראס דהייסה, הביא אל השטח ישראל שראל.

בשלהי המלחמה, כאשר הגיעו באחת מן הטיסות הרבות של הרכבת האווירית האמריקאית, שני כלים חדשים ועליהם טילי "צ’אפארל" מתקדמים, שוב נקרא שראל אל הדגל ונשלח באופן אישי ע"י קהנ"ם כדי לקלטם ולפקד עליהם. עד לאותו רגע, לא שלחו האמריקאים ציוד נ"מ כלשהו ברכבת האווירית והתמקדו בעיקר במשלוחי טנקים, ארטילריה וחימוש עבורם, כמו גם רובי M16, תחמושת וציוד רב אחר. רק עקב בקשות חוזרות ונשנות של ישראל מארה"ב לשלוח גם ציוד נוסף כגון כלי נ"מ וכו', נעתרו האמריקאים ושלחו את כלי ה"צ’אפארל" וגם שני כלי "וולקן" שלא נעשה בהם שימוש עד לסוף המלחמה.

ישראל שראל וחיילים וקצינים נוספים מגדוד ה-40 מ"מ הנייח שהיה פרוס בסיני במהלך המלחמה, יצאו למרכז הארץ על מנת להתארגן לקליטת הנשק החדש. בהעדר כל ניסיון קודם עם המערכות הללו, כמו גם כל ספרות הדרכה עברית או מדריכים שיאמנו את האנשים על הכלים החדשים, מצאו עצמם שראל וחברים מתרגמים את ספרות ההדרכה האמריקאית לעברית. בתוך כך בנה שראל דגמים מאולתרים מקרטון ועץ של הפאנלים של המכשירים עם שעונים ומתגים מצוירים, ועליהם התאמנה הקבוצה ולמדה את המערכת באופן ראשוני. כך הם למדו הכל בתרגול יבש ובמהירות רבה. בתוך 40 שעות מרגע נחיתת המערכת בארץ, שיגר ישראל שראל טיל ראשון במטווח חי וכשמונה שעות לאחר מכן, היו כבר פרוסים בסיני לאחר שהגיעו לשם במטוסי "הרקולס" של חיל האוויר.

מיד החלה ההתארגנות לטובת יירוט מסוקי הארמיה השלישית המצרית, שהגיעה לשיאה ימים ספורים לאחר מכן, בליל ה-29/10, הוא "ליל המסוקים".

בעת שהיחידה החדשה הייתה עסוקה בקליטה והשמשה מהירים של המערכת החדשה, יצאה מן הארץ לארה"ב ב-16/10, בהתראה של שלושה ימים בלבד, משלחת שהייתה מורכבת ממסו"לים, קצינים צעירים, טירונים וטכנאים מכל מערך הנ"מ, בפיקודו של אלי קינן. מטרת המשלחת הייתה ללמוד את מערכת ה"צ’אפארל" בזמן הקצר ביותר ולהביאה לארץ. המשלחת עברה את ההכשרה במתקן האימונים של צבא ארה"ב באל פאסו, טקסס, שם עברו כבר בעבר משלחות נ"מ לא מעטות מישראל. המשלחת עברה מרתון של לימודים ואימונים בצורה אינטנסיבית ומאומצת ביותר, מרתון שנמשך 19 ימים ולילות, כמעט ללא שינה.

בימים היו מתאמנים ובלילות היו יושבים ומסכמים את האימונים ובמקביל מפתחים תו"ל ומילון מונחים מקצועי, ששמשו את מערך ה"דרקון" כל השנים שלאחר מכן.

האימונים כללו לימודים עיוניים ופריסות סוללה שכללו נהיגה ופריסת הכלים, כיוונם ותפעול תקלות. לסיום בוצעו מטווחים של 12 טילים שמתוכם פגעו עשרה במטרותיהם.

משלחת זו היוותה את הבסיס להקמתו של גדוד ה"דרקון" הראשון – 946, בפיקודו של מפקד המשלחת אלי קינן, שהתמנה להיות המג"ד הראשון שלו.

זמן קצר לאחר תום המלחמה, באמצע נובמבר 73, הגיעו הכלים החדשים באוניה לחיפה. בסוף החודש הם כבר היו בביסנ"מ בהרצליה, נקלטו, נערכו וב-5/12 היה כבר הגדוד מוכן לפריסה. הכלים נפרסו בסיני בזוגות, בבח"א 27, בבח"א 30, ביב"א 503 וביב"א 506.

בסיני נערך הגדוד דרומית לסואץ, וזאת בעקבות מידע שהארמיה השלישית המצרית ממשיכה לקבל אספקה. לאחר שלא אירע דבר בגזרה זו, התקפל הגדוד ועלה לרמת הגולן, שם פרס בשתי סוללות. סוללה אחת פרסה בקו התלים בדרום רמת הגולן, והשנייה בצפון הרמה. הכלים החדשים היו אטרקציה בקרב כוחות צה"ל באזור, שלא ידעו מהן ה"אלפות" המשונות הללו, שלא נראות כמו ה"אלפות" של התותחנים. רשמית, צה"ל פרסם את דבר קיומן של סוללות ה"דרקון" רק כשנתיים לאחר קליטתן.

בתקופת ההתשה בגזרה הסורית, שנמשכה לאחר מלחמת יום הכיפורים, זכה הגדוד הצעיר בהפלה היסטורית משמעותית.

ההפלה המבצעית הראשונה בהיסטוריה 

הסורים ביצעו חדירות אוויריות בצפון רמת הגולן בנתיב די קבוע מהצפון ויציאה בדרום הרמה. בעקבות כך הוחלט לפרוס סוללת "דרקון" ב- "צומת מעץ " ובאזור "מזרעת בית ג'אן". ב-4/5/74 חדרה רביעיית מטוסי "מיג 17" סורית באותו נתיב קבוע מצפון לרמה. הצוות הצפוני איתר את המטרות, הכוון עלה על המטרה, קיבל ממנה צליל נעילה, קיבל פקודת אש ולחץ על ההדק. לאכזבתם הרבה היה זה טיל עקר. הכוון נלחץ ולא ידע כיצד להגיב, ובינתיים חלפו המטוסים ועברו גם מעל לצוות השני, שכנראה היה מחוץ למעטפת הביצועים של המערכת והטיל לא פגע. המטוסים המשיכו וחלפו גם מעל הצוות שהיה פרוס ב- "צומת מעץ". שם נעל הכוון על המטוס השלישי, קיבל צליל נעילה ושיגר. המטוס נפל בקצה המובלעת באזור תל שאמס. חגי ברנע, אז הכוון ולימים קצין בגדוד, סיפר את זיכרונותיו מן האירוע:
". סוללה 946 ג' פרסה במובלעת הסורית מתחילת חודש אפריל 74 לפני זה פרסה ביב״א 506 במשך שלושה חודשים.

במסגרת התעסוקה וכדי לא לרדת בכוננות של צוותים לצורך יציאות התווסף לכל צוות איש נוסף מהצוות הטכני בסוללה. ברמת מפקדי יחידות האש התווסף קצין ללא הכשרה על דרקון. בפריסה במובלעת הסורית המשיך נוהג זה.

הצוות שלנו שכלל את. המי״א דורון לוי, כוון חגי ברנע, כוון משנה מיכאל טור, נהג אהוד אנגל, מפעיל בני בשה, איש צוות נוסף מצוות טכני יוסי סתיו. הצוות פרס בעמדה שהייתה צמודה ל- "צומת מעץ". צומת מרכזית במובלעת על הכביש "קונטרה- דמשק" במרחק של כ- 5 דקות טיסה משדות התעופה באזור דמשק.

בגלל סיבות אלה הצוות היה במצב מידי במשך זמן רוב בכל יום. ולכן חובר מכשיר הרדיו ( מוזיקה ותחנות בידור. לא קשר) אל מערכת קשר הפנים לטובת הכוון. בנוסף בצריח היו ספרי קריאה להעברת הזמן. ביום ההפלה  04/05/74 היו בעמדה מי״א מחליף מקס רוזנטל, חגי ברנע, מיכאל טור, בני בשה, ויוסי סתיו. לאחר הגעה לעמדה ומידי אור ראשון כניסה לשגרה בעמדה כוננות 5 דקות בבדיקה היומית, בבדיקת עין אחד הטילים. העין הגיבה באטיות. לאחר התייעצות עם הטכנאי בצוות יוסי סתיו הוחלט שהעין עייפה וצריכה לנוח. בשעות אחה״צ קיבל הצוות פקודת "מידי". הצוות עבר למצב במהירות בתרגולת שפותחה בצוות והייתה שונה מהתרגולת הקבועה. בתרגולת מפעיל וכוון רצים אל הכלי,  המפעיל מפעיל ספק כוח וכוון ניכנס לצריח. כוון מעלה צריח ומסתובב אל קידמת הכלי אל המפעיל שעלה על גבי מכסה הרשף המפעיל מסיר את כיסוי העין מהטילים וזורק אותם לתוך תא הצוות בחלק מכיסוי הרשף שהושאר פתוח. המפעיל יורד לקרקע וסוגר את כיסוי הרשף ורץ לעמדת צופה.  לאחר שהמפעיל עזב את קירבת הכלי הכוון מושך את נצרות הטילים וסוגר את חופת הצריח. משלב זה הצוות ניכנס לשגרת מידי שנמשכה פעמים רבות יותר משעה.

במצב זה הייתה באוזניית הקשר פנים מוזיקה מגלי צה"ל, הכוונת הייתה במצב מקופל, והכוון היה עסוק בספר. תוך כדי מעבר הזמן התקבלה התראה נוספת על מטוסים. התראה זו לא הייתה שונה מהרבה התראות על בסיס יומי. בעקבות ההתראה ולאחר זמן מה ,גילה המפעיל בני בשה רביעית מיג 17 על רקע החרמון בטיסה נמוכה לכיוון השטח הסורי.

בשה הודיע על המטוסים בקשר הפנים ואני ככוון הפניתי את הצריח אל הכיוון שהוא אמר. בנוסף בשה הצביע ביד על הכיוון שעזר לאתר את המטוסים. כשניסיתי לכוון אל המטוסים ראיתי שהכוונת במצב מקופל ובמכה עם היד פתחתי אותה למצב כינון. תוך כדי העברתי את מתג בורר הטילים למצב "הפעל". ואת מתג חימוש הטילים למצב "חמוש". וזאת לאחר קבלת הוראה / פקודה / איום מהמי״א מקס רוזנטל. מקס שהיה קצין נ״מ ללא הכשרה למערכת דרקון והיה באותו היום מי״א בצוות.

מיד עם גילוי המטוסים התחיל לצעוק בקשר החוץ תירה תירה. למה אתה לא יורה. אני אכניס אותך לכלא. פקודת אש זו נשמעה בכל הסוללות על גבי רשת הקשר.

לאחר שהעברתי את מתג החימוש למצב "חמוש" וכיוונתי אל המטוס הראשון ברביעייה לא התקבל צליל מהטיל, עברתי למטוס שני ולשלישי, במטוס השלישי התקבל צליל ושיגרתי כשהמטוס במצב חוצה ב- 90 מעלות ובגובה נמוך.  הטיל שוגר והתחיל במעוף ישר כשהמטוס ממשיך במסלולו הצידה. בשלב זה שינה מקס את הפקודה תירה תירה. ל-אני אכניס אותך לכלא אתה סתם מבזבז טילים. לאחר זמן קצר הטיל החל מנהג, שבר בחדות לכיוון המטוס וניכנס ממש אל תוך המנוע. ראינו פיצוץ.  המטוס המשיך ונעלם מאחרי "תל שמס", ואז ראינו פטריית עשן גדולה מאחורי הטיל.

לפי התרגולת של שינוי עמדה הורדתי צריח ובעזרת המפעיל בני בשה, קיפלנו את הכלי ונסעתי עד המפיק שם העמסנו את הציוד ואת מקס רוזנטל לכלי ודילגנו לעמדה חליפית. "

תחנת "דרקון" שממנה נורה הטיל שיירט את ה"מיג"

הייתה זו ההפלה המבצעית הראשונה בעולם באמצעות מערכת טילי "צ’פארל" ובהחלט יריית פתיחה מרשימה ומשכנעת לגדוד הצעיר שאך זה הוקם

תעודת הפלה מיג 17

גדוד 946 – במלחמת "שלום הגליל"

מפת פריסת הגדוד בשל"ג

גדוד ה"צ'פארלים" 946 היה פרוס עד פרוץ מלחמת שלום הגליל בפריסת הקבע הרגילה שלו. הגדוד, על אף היותו גדוד מתנייע, תפקד באופן שוטף עפ"י תפיסת הפעלה נייחת, קרי – כסוללות הטק"א. יחידות הגדוד היו פרוסות כחלק ממעגלי אבטחת הנ"מ הקבועים ב"מתכים", בבח"א 8, ברמת דוד – כנף 1 וביב"א 506.    בגדוד היו שלוש סוללות סדירות ושתי סוללות מילואים. סוללת המפקדה ומפקדת הגדוד ישבו בבסיס הקבע שלהם בתל-נוף. הסוללות היו מתאמנות במהלך תעסוקותיהן הקבועות משום שדרישות הכוננות מהן אפשרו הוצאת פלגות לאימונים דרך קבע, בדרך כלל באזור בו שירתו.

את הפיקוד על הגדוד קיבל כחודשיים לפני המלחמה, בחודש אפריל 82, מנחם עקיבא. הוא החליף את משה קליסקי, לאחר שבקשתו לקבל את הפיקוד על 947 נתקלה בסירובו של שראל, שקיבל את הפיקוד על הגדוד חודשיים קודם לכן. מנחם עקיבא החל את דרכו בצבא כחייל בחיל התותחנים. באמצע הטירונות העבירו את מחלקתו בשלמותה, על סגלהּ, ושלחו אותה לביסנ"מ. את הכשרתו הבסיסית עבר על תותחי ה-"L70" ושירת כחייל בגדנ"ם 881. לפני מלחמת ששת הימים היה מנחם בקורס מ"כים בשבטה, שם תרגלו עם האוגדה של אריק שרון את המהלך לכיבוש מתחם אום-כתף בסיני. ימים ספורים לפני המלחמה, נשלח מנחם כמדריך נ"מ ל"מתכים", שם עבר את מלחמת ששת הימים והוא עוד זוכר את הפלת מטוסו של טייס חיל האוויר הפצוע יורם הרפז, שחדר בטעות למתחם "מתכים" והופל באש טילי "הוק". במלחמת ההתשה חווה מנחם עקיבא, שצורף מרמת דוד לתגבור סוללת מילואים של תותחי 30 מ"מ באזור אום חשיבה, תקיפת מיגים מצריים עליהם, במהלכה הופל אחד המיגים ע"י תותחי ה-40 מ"מ שהיו שם. במלחמת יום הכיפורים שירת מנחם עדיין ב-40 מ"מ. הוא היה אז מדריך בביסנ"מ כמפקד מסלול, ובמוצאי יום הכיפורים קיבל הצבת חירום לגדוד 885 לשארם-א-שייך.

מעט לפני הגעתו ל-946 כמג"ד, החל להתגלגל השינוי בתפיסת ההפעלה של הגדוד לכיוון שיתוף יחידותיו ככוחות חבירים לאוגדות מתמרנות דוגמת 66 ו-947. עקב ההחלטה על שינוי כיוון זה, החלו להישלח מסו"לים מהגדוד לקורסי המ"פים הרב חיליים, על מנת לקרבם אל אווירת הכוחות המסתערים, ולפני המלחמה כבר הספיק אחד ממסו"לי הגדוד לסיים קורס מ"פים.

באימון טרום המלחמה, כבר החלו מסו"לים ומפ"לים לתרגל באופן ייצוגי בתרגילים אוגדתיים, כדי ללמוד להכיר את נוהלי הקרב והחבירות לאוגדות.

גם 946 והמג"ד החדש "זכו" לפרוס בתקופת הכוננויות שהיו בחודשים שלפני המלחמה לקראת מבצע "אורנים" (השם המקורי של מבצע "שלום הגליל"), כגדוד 66 במחניים, והם פרסו במגידו. הייתה זו הזדמנות מצוינת למג"ד החדש ללמוד להכיר את הגדוד ולתרגלו בפריסות היערכות ובכוננויות. כך אירע שסוללות הגדוד הסדירות, למעט סוללת "מתכים", פרסו בכוננות.

כאשר החלה המלחמה, היה גדוד 946 פרוס בשגרה. סוללה ב"מתכים", סוללה ברמת דוד וסוללה בתל-נוף. לגדוד לא הייתה כל משימה מוגדרת לפני המלחמה, בניגוד ל-66 ו-947 שידעו בדיוק לאיזה כוחות הם אמורים לחבור ובאלו צירים ינועו. המג"ד לא היה שותף לקבוצת פקודות כלשהי לפני המלחמה, בנוגע לכניסה ללבנון, אף כי הועלתה האפשרות של צירוף פלגות או סוללות מן הגדוד לגדודים הנ"ל, אך לא סוכם כל נוהל ממשי. בפועל גויסו שתי סוללות המילואים. הסוללה הסדירה מתל-נוף הגֵנָה על אזור הגיוס של אוגדה 49 בפילון ואיתה מפקדת הגדוד של מנחם עם הסמג"ד יוסי הורוביץ (לימים מ.ביסנ"מ). בסופו של דבר, עלתה הסוללה הסדירה להגנה על יב"א 506 עד כשבוע מתחילת המלחמה, ושתי סוללות המילואים נכנסו ללבנון כשהן מצורפות לגדוד 66 של אבי בוקק. דילוג הסוללה הנוספת שהגנה על היב"א, לתוך לבנון, התאפשר בעקבות השמדת כמות המטוסים הסוריים העצומה בקרבות האוויר שהתרחשו מעל בקעת הלבנון כאשר הותקפו סוללות הטק"א הסוריות. עקב כך ועקב הערכת המצב בדבר היכולת ההתקפית שנותרה בידי מטוסי סוריה, ניתן היה לדלל את ההגנה על היב"א ולהעלות את סוללת ה"דרקון" שתגברה את המערך שם, ללבנון. מאוחר יותר התקבלה פקודת התראה לגדוד להתארגנות להגנה על מפקדות האוגדה בציר "מיכה", שהיה ציר התחזוקה המרכזי בגזרה. מתחילת המלחמה ולמשך חודש ימים, מיקם מנחם עקיבא את מפקדת גדודו בבסיס הנטוש בשער ה"עגל" בתאום עם הפיקוד, כאשר במהלך כל התקופה הזו, הסתובב המג"ד בשטח בין יחידותיו שהיו מסופחות לגדוד 66. כמג"ד, לא הייתה לו כל שליטה פיקודית עליהן והוא יכול היה להתפנות לטיפול בבעיות פרטניות יותר של חייליו. סוללות הגדוד הגיעו בסופו של דבר עד ל"ארזים" בג'בל-ברוך, במקומות הצפוניים ביותר, לעיתים ממש לבד. במהלך המלחמה הקים הגדוד סוללה נוספת של קצינים ולוחמים סדירים, שנאספו מיחידות אחרות וכאלה שסיימו קורסים, על בסיס הכלים של אחת מסוללות המילואים שאת חייליה שחרר הגדוד הביתה בשלב מסוים. אז עבר הגדוד להרכב של ארבע סוללות סדירות. בשוך הקרבות, ישבה מפקדת הגדוד ב"מיכה 34", לא רחוק ממפקדת הגייס. כאשר נחנך המנחת המאולתר סמוך לכפר אנצאר, בגזרה המרכזית, התבקש מג"ד 946, מנחם עקיבא, לארגן את הגנת הנ"מ סביב השדה. ההגנה התבססה על סוללות 20 מ"מ ע"ג זחל"דים, מאחד מגדודי המילואים שהיו שם בסביבה והיו ללא פיקוד. במקביל, המשיך המג"ד בביקוריו בסוללות שהיו פרוסות, בעיקר בשני המוקדים, שהיו בג'בל-ברוך ובמפקדת הגייס ב"מיכה". הסוללה לאורך ציר "מיכה" הייתה פרוסה בכלים בודדים בהגנה על יחידות ומפקדות. למרות שאין זה מקובל, ולמרות שבגדודים האחרים דוגמת 947 לא אפשרו המג"דים פיצול כלים מעבר לרמת הפלגה, כלומר שתיים או שלוש יחידות אש, פעלו רוב כלי ה"דרקון" של 946 כיחידות אש בודדות. לדברי המג"ד, היה בגדוד 946 קצין מפקד על כל יחידת אש, ומצב זה איפשר הצבת כלים בודדים במשימות אבטחה וכל יחידת אש תפקדה בעצם כפלגה. היו מצבים בהם כלי בודד היה מוצב במרחק רב מכלי אחר של הסוללה, ללא קשר ביניהם. העצמאות של כל יחידת אש כזו הייתה רבה, היא ניווטה לבד אל עמדותיה וביצעה משימות בצורה עצמאית. כל מי"א – מפקד יחידת אש, היה חובר מול מג"ד ועולה אליו לבד להגנה. בלילות היו חוברות יחידות האש לריכוז ולקראת אור ראשון היו יוצאות שוב אל יעדי האבטחה שלהן.

סוללת המילואים בשל"ג באזור אגם קרעון הנשקף מנגמ"ש הפיקוד

גדוד 66, אליו היו מסופחות סוללות ה"דרקון", התקשה במתן מענה תחזוקתי לסוללות של 946 משום שלא היו לו כלל מערכות נשק כאלה ולפיכך גם הדרגים לא היו מאורגנים לתת מענה שכזה. לפיכך, נטל מנחם עקיבא על עצמו את המטלה הזו ודאג גם לתדרך כל צוות טכני שיצא לשטח לטפל בתקלות שהיו בסוללות ה"דרקון" באשר הן, כמו גם לכל מחסורם.

אחת הסוללות נשארה ת"פ גדוד 66 כל הזמן וירדה מלבנון יחד עימם. סוללה זו גם הייתה עימם בביירות במספר פעילויות, כולל בפעילויות אבטחה והגנה במסגרת שינוי יעוד.

המפג"ד עזב את לבנון לקראת ספטמבר וחזר לתל-נוף, ומשם המשיך המג"ד לעבוד "על הקו" ללבנון לביקור יחידותיו שנותרו שם.

האינתיפאדה הראשונה

כניסתו לרצועת עזה בשנת 1988, באה ללוחמיו בהפתעה, אך בתוך זמן קצר כבר נכנסו לעניינים. בחודשים הראשונים של האינתיפאדה נאלצו הלוחמים להתמודד עם תחלופה גבוהה של נהלי פתיחה באש ועם מצבים שונים של עימות עם האוכלוסייה המקומית, כאשר בין כלי הנשק שבשימושם – אלות וכדורי גומי. הייתה זו מעין מלחמת התשה, אשר חייבה שמירה קפדנית וקשוחה על בטחונם של חיילי צה"ל ושל אזרחי ישראל ותושביה מצד אחד, ודרשה יחס הוגן לאוכלוסייה המקומית שלא עסקה באלימות, מצד שני.

גנמ"מ 946 וגדודים אחרים של אגד 167, ממש כמו חיילי צה"ל האחרים – שריונים ותותחנים – שפעלו באזור, עזבו את כליהם הרגילים, ה"וולקנים", ה"אלפות" ושאר כליהם הייעודיים, ועברו מעין הסבה למשימות הביטחון השוטף בשטחים. בשנת 1989 קיבל גנמ"מ 946 משימת תפעול אמל"ח מיוחד, שכלל רכבים ואמצעי ירי מגוונים לפינוי מחסומי דרכים ופיזור הפגנות. אנשי ה"צ'פארל" קיבלו את הכלים שהוכיחו את עצמם כבעלי הבנה טכנית וכושר ארגון ובצוע טובים.

רוב יחידות הנ"מ פעלו במרכז רצועת עזה, גזרה שנחשבה לאחת הקשות ביותר. תחילה נכנס גנמ"מ 946 לאזור מחנה הפליטים דיר-אל-בלאח שבמרכז הרצועה ולאחר מכן עסק בהגנת כפר דרום וקיבל גזרה גדודית בסג'עיה – אזור במזרח העיר עזה. מג"ד 946 בשנים 88'-90', חגי איתן, מעיד ש"בכל פעם שראו שאנו פועלים טוב במקום בו היינו, העבירו אותנו לגזרה קשה יותר".

בין הפעולות בהן עסקו הגדודים השונים, ובמיוחד 946, היו ההתמודדויות עם יידויי אבנים ובקבוקי תבערה ולכידת המיידים. בנוסף לכך עסקו בלכידת רעולי הפנים, שהיוו את הגרעין הקשה של מבצעי הפעולות המסוכנות, תפיסת מציירי הסיסמאות, פיזור הפגנות, פינוי דרכים, שמירות על ישובים, ביצוע מעצרים, במיוחד בלילות, ביחד עם השב"כ ותפיסת חוליות מחבלים חמושות מארגונים שונים במבצעים מתוכננים ובאופן אקראי.

הצבא הגדול והחזק, עתיר הנשק והטכנולוגיות, שידע לעמוד בפרץ בשעות הקשות ביותר של מדינת ישראל מול צבאות ערב גדולים וחזקים, מצא עצמו בהתמודדות חדשה מול אוכלוסייה, מפזר הפגנות של אזרחים ובהם נשים, זקנים וטף, ומתמודד עם בעיות הומאניות קשות מידי יום ביומו. תהליך השחיקה הקשה והבלתי נמנע, שמלווה אותנו עד לעצם ימים אלו, החל לתת את אותותיו ולתבוע את מחירו הכבד מכולם. סוגי והיקפי הפעילות בהם היו מורגלים החיילים, השתנו לבלי הכר כמעט. אופי והיקף האימונים הלך והשתנה, כמו גם אופי התעסוקות המבצעיות.

חצצית

קו סגול וכחול

עיקר הנטל בפעילות הקו הכחול הוטל על הגדודים הסדירים, 66 ו- 947 שהיו אז גדודי וולקן ומאוחר יותר מחבט ואחר כך מחבט וסטינגר, ועל גדוד 946, גדוד צ'פארל (דרקון) שעד שנת 1999 היה שייך לאגד 167 והפך לאגד 168 שגם כן נשא בנטל, כל זאת לצד גדודי מילואים נוספים שהחזיקו קווים שלמים. רוב הפעילות הייתה לאורך הקו, אך הייתה גם פעילות חוצת גדר. בשנת 1993 נוספה לצ'פארל יחידת שליטה, "ארמיט", לפיקוד, שליטה וקשר בין מפקד הצוות והכוון. בשנת 1997 הותקנו  מערכות לראיית לילה, המשמשות לגילוי גילשונים וכלי-טיס אחרים.  בראשית ינואר 1999 הגיעו לארץ עשרות מערכות צ'פארל משופרות מעודפי הצבא האמריקאי, שיצאו משירות. המערכות, גירסת בלוק 6, מצוידות בשיפורים רבים ומשמעותיים. בתחנות האמריקאיות הותקן מנוע דיזל יעיל, חסכוני ואמין יותר ממנוע הבנזין שהותקן בתחנה הישנה וכן מדחס חדש. שאר מרכיבי המערכת לא הוחלפו.

עמדת "ארמיט" בקו סגול

סגירת 946

ב-8 למאי 2003 הופסקה הפעילות המבצעית של מערך ה"דרקון" בצה"ל במסגרת תוכנית "נקודת מפנה" אשר באה לתת מענה לאילוצים תקציביים והצורך לבצע שינויים ארגוניים בחיל-האוויר ובמערך הנ"מ. ב-1 לאוגוסט נסגר אמל"ח הדרקון, ועד ל-15 לאוקטובר נסגר המערך כולו.

כתוצאה מהפסקת הפעילות המבצעית של מערך ה"דרקון" נסגר גנמ"ם 946 ובכך הסתיים פרק במערך הנ"מ ואגד 168 איבד את הגדוד הצעיר ביותר בשורותיו, זמן לא רב לאחר קליטתו במסגרתו. את סוללת הברקן של גדוד 946 קיבל גדוד 947 שנקראת 947 ד', וגדוד 66 קיבל סוללת ברקן שכללה חיילים מגדוד 946 וכלים מהחיל. שני הגדודים קיבלו סוללת גילוי (שתי רמיות מגדוד 946) כל אחד.

מרגע קבלת ההחלטה השתנתה משימת הגדוד והפכה להיות ממוקדת כולה בטיפול בפרט. המשבר היה גדול ואנשים קיבלו את הבשורה באופן קשה. נגדים ואנשי קבע בעיקר, שהגדוד היה כל חייהם, עמדו לפתע לפני שוקת שבורה והיו זקוקים למענה ולתמיכה. צריך היה למצוא לכל אחד מן האנשים את מקום השירות הבא שלו. למצוא את הדרכים למיצוי המקצועי והאישי של כל אחד. בשלב ראשון נעשה כל זאת כאשר הגדוד המשיך במשימותיו המבצעיות עד הרמה הגבוהה ביותר, תוך שהמשיך לקבל שבחים על פעילותו ממח"ט עציון. לאחר מכן המשיך הגדוד ונתן סיוע גדודי לקורס מסו"לים וביצע את כל משימותיו עד לרגע האחרון, ללא פשרות וללא מחשבה על יום המחר. הייתה זו תעודת כבוד יוצאת דופן לגדוד על כל חייליו ומפקדיו שהוכיחו שהאמון שניתן בהם היה ראוי ביותר.

טקס סגירת הגדוד במחנה סאסא, אליו עבר בגדוד רק שנתיים קודם לכן, במעמד מפקד חיל-האוויר ומפקדי מערך הנ"מ, היה מרגש מאד. "כמג"ד אינך מצפה לקפל את הדגל בפעם האחרונה אלא להעבירו לבא אחריך כדי שימשיך להוביל ולהצעיד את הגדוד, אך לא כך היה" סיכם צביקה חיימוביץ את תקופת פיקודו על הגדוד כמג"ד האחרון. "ערב הסגירה הפך לאירוע של הגדוד לדורותיו, מאות ממפקדי ולוחמי הגדוד מהעבר, גדשו את אולם בית החייל בתל-אביב, והיה זה למעשה ערב שהוקיר וסגר מעגל של שלושה עשורים של פעילות מפוארת, שכללה כזכור הפלה מבצעית וייחודית בעולם של מערכת ה"דרקון", פעילות מבצעית בלבנון ומחוצה לה, שינויי ייעוד, אימונים, תרגילים ועוד".

מסע ה"דרקון" הסתיים שלושים שנים לאחר הקמתו, בשלהי מלחמת יום הכיפורים 1973.

בתאריך 14 במאי 2018 קיים הגדוד מפגש גדודי בבית חיל האוויר בהרצליה בו הוזמנו למפגש מורשת מרגש כל מי ששירת בגדוד מהקמתו ועד סגירתו. קדמה למפגש הכנה מעמיקה של כחצי שנה. בין שאר התוצרים הייתה הפקה של סרט מורשת המתאר את מורשת הגדוד והקמת אתר מורשת גדודי.

סרט גדוד 946 – לחץ כאן

הכתוב על סמך ראיונות עם אלי קינן ומשה קליסקי וכיתוב שלהם , כיתוב של יעקב פרץ ואורן ברטל   ומפגשים עם יוסי הורוביץ,אודי כהן  , צביקה חיימוביץ ודפי תיעוד של כל המגדים בעת סגירתו של הגדוד ב-2003

הגדוד הטקטי החדש במערך ההגנה האווירית

בנובמבר 2024 הוקם גרעין הקמה להפעלתו מחדש של הגדוד כגדוד טקטי המתמחה ברום הקרוב לקרקע ופועל כנגד רחפנים וכטב"מיםהגדוד הפעיל גם נשקי לייזר.במאי 2025 הוקם הגדוד מחדש, כשהוא מיועד לפעול תחת אוגדה 91.

• בעיצומה של מלחמה מתמשכת ומתוך צורך מבצעי דוחק, קם מחדש גדוד 946 של מערך ההגנה האווירית בחיל-האוויר. מדובר בגדוד טקטי ייחודי, המשלב אמצעי לחימה מתקדמים ולוחמים מיומנים כדי לתת מענה לאיומים האוויריים המתעצמים. בראיון מיוחד, מפקדי הגדוד מספרים על הדרך שעברו עד כה, על האתגרים ועל תחושת השליחות שמלווה אותם יום יום