גנמ"מ 5729 – 20 מ"מ עג זחלדים וסוללת טילים אישיים מזוחלדת – הוקם בפיקודו של דובי רביד ב 1.7.77
אמון ההקמה כלל את סוללה א' שהועברה מגנמ”ם 203 , סוללה ב' שהועברה מגנמ”מ 207 מאגד דרום , וסוללה ג' שהוקמה כחדשה על בסיס תותחים מן המלאי. וסוללת מפקדה
הגדוד עבר אימון הקמה על בסיס תורת הלחימה של מלחמת יום הכיפורים ( דובי רביד היה סמגד 208 במלחמת יום הכיפורים) והוצב לאגד צפון , כך שייעודו העיקרי היה לשמש הגנה לכוחות הקרקע ברמת הגולן וגבול לבנון על פי הצרכים המבצעיים של פיקוד צפון .
זחל"מ 20 מ"מ מתנייע
במשך השנים המשיך הגדוד להתאמן ,בד"כ במתקן האימונים המערכי שהוקם בסיני (ג'בל ליבני ) וכן השתתף בתעסוקה מבצעית עפ"י הצרכים המשתנים . בשנים הללו שגרת התעסוקה היתה בד"כ שנה אחת חודש אימונים ושנה עוקבת חודש תעסוקה וחוזר חלילה .
במלחמת לבנון הראשונה (1982)גויס הגדוד וביצע משימות בגזרה המזרחית של לבנון.
אל הגדוד הצעיר הגיע זמן לא רב לאחר מלחמת לבנון, מסו"ל צעיר שפיקד על סוללה א' של "חובט" בגדוד 947 במלחמה. המסו"ל היה דובי אמיתי והוא מספר על רגעיו הראשונים בגדוד: "הגעתי לגדוד 5729 במרץ 83. המג"ד היה אז דובי רביד והסמג"ד אבי להב. נקראתי אל אוהל המג"ד לשיחת היכרות ובה החלו מרביצים בי "ציונות": אנו רוצים שתהיה קמב"ץ, זה תפקיד חשוב, משפיע וראוי. אמרתי להם: רבותי, אני לא באתי לכאן כדי לתלות ניילונים על הקירות!
"אז באיזה תפקיד היית רוצה לשרת בגדוד"? הם שאלו אותי. "עכשיו השתחררתי מגדוד 947 אחרי לחימה מאד קשה, מאד מורכבת בלבנון, אני מתחיל כאן כמסו"ל, מתאים- טוב, לא? אז לא עשינו עסק".
השניים ביקשו שהות לחשוב על הנושא, ולאחר דקות ספורות קראו לו לשוב ובישרו לו כי הוא מקבל את סוללה ב' וכי הוא יתחיל בחפיפה באופן מיידי.
דובי ניגש לסוללה ובילה עימם כשעתיים, בחן, התרשם וחזר אל המג"ד. "הם עושים שם דברים נפלאים", הוא אמר, "רק שזה לא דומה למה שקורה היום בצבא"! דובי פירט בפניהם את תפיסתו וראייתו לגבי הסוללה וביקש מן המג"ד לוותר על שלב החפיפה. "אני מעדיף להתחיל מאפס" הוא אמר.
המג"ד קרא למסו"ל ובישר לו כי הוא מקבל את בקשתו לפרוש מן הגדוד וכי הוא פוטר אותו מן הצורך לבצע חפיפה עם המסו"ל החדש. וכך, מהרגע להרגע, נכנס דובי לתפקידו כמפקד סוללה ב'.
"מצאתי חבורה מבוגרת יחסית" מספר דובי, "אבל עם המון מוטיבציה. נכנסנו לאימון של שבועיים. האמל"ח היה אז תותחי ה-20 מ"מ על הזחל"דים, אמל"ח שלא הכרתי. אני מגיע מה"וולקנים" ומוצא את עצמי על הכלים המיושנים האלה. אמנם עם היסטוריה מאד מכובדת, בעיקר מיום כיפור, בחציית התעלה באוגדה של שרון, הפלות ברמת הגולן ובסיני וכו', אבל מערכת מיושנת.
ראיתי שקיבלתי חומר אנושי יוצא מן הכלל עם המון מוטיבציה, אבל עם מעט מאד ניסיון מבצעי לטעמי, לפחות במושגים של אז. התחלתי לעבוד איתם תוך שאני קובע נהלים חדשים, וכך עבדנו שבועיים, כמעט 24 שעות ביממה. סטנדרטים חדשים ולמרות שלא היה קל להם, הם אהבו את השינוי ואת הכיוון החדש והם ממש נתנו את הנשמה.
היה לי ברור שבשבועיים האלה אני חייב להכניס לשם את כל מה שיש לי. האמנתי כי מה שלא יקרה מיד בהתחלה, כבר לא יקרה יותר".
ניכר היה בדובי שאת התקופה הזו הוא בהחלט זוכר לטובה, ולא בכדי. לא רבים הם המפקדים שזוכים לחולל שינויים, בדרך כלל העבודה היא שגרתית וצפויה, אך לעיתים מגיעה הזדמנות לשנות, להביא משהו אחר, רוח חדשה, ונראה היה כי דובי קפץ על הזדמנות זו בשתי ידיים.
"ממש התאהבתי באנשים האלה" הוא ממשיך. "יצאתי איתם אחר כך לתעסוקה מבצעית לקראת אוגוסט-ספטמבר 83 מעל צור, ישבנו בקאבריחה, מקום 'מסריח' וקשה. תעסוקת חי"ר, 3 מחלקות, אחת עושה "טווס" יום, אחת בכוננות ואחת במחסומים. וכך היו מתחלפות ביניהן.
"שם יכולתי כבר להביא לידי ביטוי את כל הניסיון המבצעי שרכשתי בלבנון. כעבור זמן קצר בלבד כבר הבינו באוגדה שאנו עושים דברים יפים, מעצרים, הרג מחבלים. היה מקרה שהפעילו עלינו מטען צד והיה מרדף עם מסוקים. וכך, עם הזמן הבינו החבר'ה שהם לומדים תוך כדי הפעילות המבצעית. הם חשו בשיפור העצום בכישוריהם וביכולות המבצעיות שלהם ובשלב מסוים אני הרגשתי שקיבלתי מהם סוג של אישור: הם מאחורי בכל מצב".
הגדוד המשיך את פעילותו המגוונת בבט"ש, תע"ם ואימונים על בסיס אותו מבנה ואותן מערכות נשק אותן הוא עתיד להחליף בעיצומו של העשור השני לאגד.
בגדוד המילואים 5729 השנים חלפו להן, ועם הזמן, לקראת 92, קודם דובי אמיתי לתפקיד סמג"ד. הפעילות המגוונת נמשכה – אימונים, תעסוקה מבצעית, תעסוקה ייעודית בקו-סגול, תעסוקת שינוי ייעוד – חי"ר וכד'.
בשלב מסוים הוחלט לקדם את הגדוד למערכות נשק מתקדמות יותר, להחליף את תותחי ה-20 מ"מ הישנים ל"וולקנים" ולהעביר את הגדוד ל"חובטים".
נגמ"ש "חובט" {וולקן}
סיפר על כך דובי: "כסמג"ד הובלתי את המהלך, שכן המג"ד אבי להב הבין שהגעתי ממערך ה"וולקן" וכי יש לי רבות לתרום. ערכתי עבודת מטה מסודרת והתחלתי לאסוף לגדוד את בוגרי של"ג שהיו פזורים ביחידות השונות. כמו כן התחלתי לקלוט את משוחררי הסדיר מגדוד 66 וגדוד 947, וכך יכולתי להקים לי גרעין כוח אדם מעולה ומיומן במערכת ה"וולקן".
מאותו רגע התחלנו להוביל את מערך הנ"מ ברמה המבצעית על פני גדודי המילואים ואף על פני גדודי הסדיר".
נוצר מצב בו הסמג"ד הצעיר מוביל את מהלך המעבר מתותחי ה- 20 מ"מ ל"חובטים". וכך, לאחר פרק זמן קצר מאד, פנה המג"ד לדובי והציע לגשת לרמה הממונה ולבקש את רענון שרשרת הפיקוד בגדוד. ב-93 ביקש אבי להב להשתחרר מן הפיקוד על הגדוד ולהעבירו לידי דובי אמיתי וכך היה. את העשור סיים הגדוד תחת פיקודו של דובי אמיתי וכך היה גם בעשור הבא.
עוד נכנסו בעשור זה לשירות רכבי ה"האמר" למערך ה"ברקן" שהחליפו סופית את נגמ"שי ה-M113 הותיקים – ה"זלדות". ההסבה התבצעה במהלך שנת 2003 והסתיימה עם הסבתו של גדוד המילואים 5729.
ההסבה לגדוד "ברקן"
בגדוד 5729 המשיך (עדיין…) דובי אמיתי כמג"ד, ברצף של תעסוקות מבצעיות בלבנון, פעילות ברצועת הביטחון וכו'. הפעילות האחרונה הייתה בנובמבר 96. הגדוד עבד שכם אל שכם עם מיטב יחידות החי"ר בסדיר ובמילואים, גולני, צנחנים, יחידות מיוחדות וכו'. הממשקים הלכו ורבו ואופי הפעילות הלך והתחדד.
על הפרק עמדה הנסיגה מלבנון במאי 2000. בנובמבר 99 נפגש דובי עם בכירי מערך הנ"מ. הוא ידע כי יש כוונה להסב את מערכות ה"חובט" ל"מחבט" והעלה לדיון נקודות בעייתיות בנושא.
עם השנים, וכתוצאה משינויים ותמורות בלתי פוסקים בהתפתחות מטוסי הקרב של חיל האוויר, ובמקביל קליטת מטוסי קרב מערביים במצרים, והיכולות של המיג 23, הובן למעשה כי היכולות של תותחי ה"וולקן" הופכות והולכות ללא רלוונטיות. הם לא יעילים, טווחם קצר מדי ואין להם מערכת גילוי. לפיכך הוחלט לשדרג את המערכות ל"מחבט". להוסיף על בסיס המערכת הקיימת של ה"חובט" עוד פוד של ארבעה טילי "סטינגר" שיעבדו בשילוב עם ה"וולקן".
"השובל הלוגיסטי של ה"וולקן" הוא לא דבר קטן", אמר דובי אמיתי "וידעתי שהשובל הלוגיסטי של מערכת ה"מחבט" החדשה יהיה בלתי נסבל". יש לזכור שבגלל אופי העבודה המיוחד של הנ"מ קצר הטווח, חבירתו במסגרות של פלגה או סוללה ת"פ יחידות גדולות יותר, והעובדה שבפועל יוצא פעמים רבות שהם בעצם פועלים ללא המטריה הגדודית שלהם, עלולה להיווצר בעיית אמת לוגיסטית. איך לתספק סוללות לוחמות כאלה כאשר במסגרות אליהן הן מצורפות אין כלל בטן עבורן? יכולת התמרון שלהם תפגע קשות, ועל כך יש להוסיף את האלמנטים האלקטרוניים החדשים, הרבים והמורכבים שנוספים והמחייבים קרון חלפים נפרד נוסף. שלא לדבר עוד על כוח האדם הנוסף, טכנאים, חמשים וכו'.
בנובמבר 99 הגיע כל מטה חיל האוויר למוצב "חממה" באל-חיאם. אריה פישביין- מכהנ"ם, יאיר דורי- רמ"ח מבצעים ונוספים. כל הלילה נמשך הויכוח סביב ההסבה ל"מחבט". דובי אמיתי תאם מראש עם מפקדי הסוללות בגדוד את מחאתם הקולנית על ההסבה הצפויה ואת דחיפתם לכיוון של טילי כתף ניידים על האמרים. "רצינו להיות יותר גמישים וזמינים ולא להיות כבולים למערכות "המחבט" המסובכות והמורכבות. חיפשנו פלטפורמה עם חתימה נמוכה. ראינו אז את מטה חט' 35 מתנייד על "האמרים" ואת דרכי פעולתו ונדלקנו". מחאתם של המג"ד וקציניו השיגה את מבוקשה, ובסופו של דבר הוסב הגדוד המקביל – 5962 למערכות "מחבט" ואילו גדוד 5729 הפך להיות גדוד "סטינגרים". פשוט וקל לתפעול בעיקר לגדוד מילואים, שלא צריך לערוך יותר מדי רענונים בכל פעם מחדש.
ב-2001 היה כבר כל הגדוד על "האמרים" והיה בעצם לגדוד הראשון והיחיד אז, שהיה כולו מערכות "ברקן", קרי טילי כתף מתניידים על גבי האמרים. (בגדודי הסדיר הוספה סוללת "ברקן" אחת בכל גדוד בנוסף לסוללות ה"מחבט").
לוחמי "ברקן " (סטינגר} לצד רכבי "האמר "
התפתחות דוקטרינת הקרב הקרוב שהסורים והאיראנים דוגלים בה ומיישמים אותה באמצעות החיזבאללה בלבנון, הביאה לניטרול היכולות הטכנולוגיות הגבוהות של צה"ל הבאות לידי ביטוי בעיקר בטווחים הגדולים וביכולת לנהל קרבות בשטחים נרחבים ובמקביל, כדוגמת מה שחווינו במלחמת לבנון השנייה. צה"ל מצא עצמו נאלץ להיכנס לקרבות בטווחים קרובים וקצרים בשטחים רוויי נ"ט, שבהם הלך לאיבוד כל היתרון היחסי של השריון המתקדם והוא נמצא במוגבלות תמרון חמורה. עובדות אלו וקריאת המצב הזו, הביאה להבנה שיש יתרון עצום לכוחות קלים ומנוידים היטב, בעלי יכולת התערבות גמישה וזמינה. וכך גרס גם דובי אמיתי כי נכון יהיה למערך הנ"מ להסתגל לעבודה בסגנון הפלנ"טים של יח' החי"ר, קרי – עבודה באגפי הכוחות ולא בחודי הצג"מים או הצח"מים כפי שעבדו (גם אם בהצלחה רבה בשל"ג) בעבר.
גדוד 5729 הפך למוביל בתחום פיתוח תורת הלחימה של ה"ברקן" בפיקודו של דובי אמיתי, וזכה לביקורים רבים של בכירי מערך הנ"מ שבאו להתרשם מן התו"ל המתפתח ולקדמו.
מתקופת התבססות צה"ל ב"קו סגול" המשיך הגדוד להתאמן ולהשתתף בתרגילים משותפים עם האוגדה החבירה לצד תעסוקה מבצעית בפורמט גדודי ב"קו סגול" ובחרמון בהחלפת הגדודים הסדירים שיצאו לתקופת אימונים.
בשנת 2013.הפך הגדוד להיות גדוד הגנה קרקעית ליחידות המערך הפורסות.
הכתוב על סמך ראיון עם דובי אמיתי וכיתוב שלו וחומר מתוך הספר " 168 אגד צפון משפחה לוחמת " מ 2009
מפקדי הגדוד לדורותיהם : דובי רביד,אבי להב,דובי אמיתי, ארואטי משה.