מלחמת ששת הימים

גדנ”ם 881  "פורע את השטר"

תקופת המתנה מורטת עצבים, שבשיאה השבועיים האחרונים שלפני המלחמה, תקופה בה נתון היה הציבור בישראל בחרדות כבדים ביותר מפני הבאות, תחת איומי ההשמדה שהגיעו מתחנת "קול הרעם" מקהיר, נאומי השטנה חוצבי הלהבות שנשאו בכיכרות קהיר ודמשק, בהם הובטח לנו מרחץ דמים שלא היה כמותו. סופה של מדינת ישראל קרוב – כך זעקו כותרות עיתוני ערב. תקופה זו מגיעה לסיומה בשחר ה-5/6/67, עת תקפו מטוסי חיל האוויר במשך כשלוש שעות באופן מתוזמר היטב, במסגרת מבצע "מוקד", את מרבית שדות התעופה של מצרים וסוריה כאשר אינם פוסחים גם על חילות האוויר של ירדן ועיראק, ומותירים כ-400 מטוסי אויב מושמדים באוויר ובעיקר על הקרקע.

למרבה הפלא, נותרו עדיין מספר מטוסי קרב סוריים שמישים, למרות 52 מטוסי הקרב המושמדים מאותו בוקר, ובקרב טייסי חיל האוויר הסורי עדיין מפעמת רוח הקרב. עוד באותו היום, בצהרי ה-5/6/67, מגיחים שלושה מטוסי מיג 17 אל עבר בסיס רמת דוד שבעמק יזרעאל, ליד מגידו, בניסיון תקיפה ומאפשרים לגדנ”ם 881 "לעשות היסטוריה". שמונה תותחי 20 מ"מ מסוגים שונים: חד קני, "היספאנו סוויזה", דו קני ותלת קני, יחד עם עוד שני תותחי 30 מ"מ "היספאנו סוויזה", שהרכיבו ביחד סוללה, פתחו באש והפילו את אחד המיגים. הייתה זו הפלת בכורה במערך הנ"מ של מטוס קרב סילוני אי פעם, וכאמור נפל הכבוד בחלקם של לוחמי 881.

הפלה זו הייתה הסנונית שבשרה את תחילתו של "אביב ההפלות" של הגדוד, שהיה גם גדוד הנ"מ היחיד שרשם לזכותו הפלות כל שהן במהלך מלחמת ששת הימים. אחרי הכל-מטוסי חיל האוויר לא הותירו הרבה אפשרויות למטוסי האויב לנסות ולאתגר את יחידות הנ"מ בישראל…

כבר אז החלו להסתמן בגדוד השמות שימשיכו להוביל את מערך הנ"מ עוד שנים רבות לאחר מכן. כבר למחרת, בבוקר ה-6/6/67, באופן התמוה ביותר, הופיע מפציץ עיראקי ענק, מדגם "טופולב טו-16", בטיסת יחיד בשמי נתניה, כשהוא מטיל חלק ממטען החימוש שלו על העיר ופוגע במרחק של מאות מטרים ספורים מבית אימו של ישראל שראל, שהיה באותו הזמן מסו"ל 40 מ"מ בגדנ”ם 881. מבלי לדעת שהמפציץ הענק ביקר בעירו זמן קצר קודם לכן, ממתין בכוננות גבוהה ביותר, המסו"ל ישראל שראל (לימים יפקד על יחידות שונות באגד וכאל"ם יפקד על אגד דרום 170) ועימו הסמסו"ל איתן יריב (אף הוא יפקד ויתקדם במערך הנ"מ עד לתפקיד מכהנ”ם בדרגת תא"ל). יחד עם שאר לוחמי הסוללה, חזו כיצד מבעד לערפילי הבוקר שכיסו את העמק הפסטורלי, מגיח לפתע המטוס הכבד בגובה נמוך מאד, ממש מעל לצמרות העצים ובמהירות נמוכה יחסית, בקצה גבול מעטפת המכ"ם. מטוס עיראקי בודד, שאנן באופן בלתי ברור, וכפי שהתברר בדיעבד, היה מאויש על ידי מפקד בסיס עיראקי וקצינים נוספים, שהאמינו כנראה לשידורי התעמולה שדיווחו כי האויב הציוני מתמוטט, וחשבו שזו הזדמנות לצאת לטיול בישראל. וכך, בניגוד לכל תורות הלחימה המקובלות, בהן לעולם לא יוצא מטוס בודד לתקיפה מבצעית, מצא עצמו המפציץ הנ"ל פותח באש מצריחי תותחי ה-23 מ"מ שלו לעבר הבסיס ואל שראל וחייליו שהחלו להשיב באש תותחי ה-40 מ"מ שלהם. תוך כדי הדו-קרב המתפתח, הגיח לפתע מטוס "ווטור" ישראלי ונכנס להקפה לנחיתה מדרום לצפון מבלי לדעת על הקרב המתרחש, וחצה את קו האש של תותחני הנ"מ. האחרונים השהו את הירי ואפשרו ל"ווטור" לעבור. מיד אחר כי מעברו, המשיכו בהמטרת ברד הפגזים על המטוס העירקי שנפגע והחל מאבד גובה כאשר הוא מותיר שובל עשן שחור וכבד מאחוריו.

המטוס הפגוע המשיך בנתיב התרסקות מזרחה אל עבר מחנה עמוס, שם צלל דרך צמרות האקליפטוסים אל שטח הבסיס תוך שהוא מותיר אחריו נתיב ארוך ורחב של הרס ומוות. המטוס הענק פגע במצבורי דלק וציוד שהיו בבסיס ובנפילתו הייתה פגיעתו רבה שבעתיים מאשר במהלך טיסתו והפצצתו בנתניה ובדרך מזרחה. 14 חיילי צה"ל קיפחו את חייהם בעת ההתרסקות ושמונה נוספים נפצעו, ואם בכך לא די, הרי שעם הגעתם של חיילי סילוק פצצות לשם פינוי החימוש שהוטל מן המטוס ולא התפוצץ, נהרגו שניים מהם בעת ניסיון פירוק מרעומי הפצצות.

תותח 40 מ"מ בעמדה מבצעית

הקמת גדודי נ"מ נייחים על בסיס נשק שלל

שטחי הלחימה במלחמת ששת הימים מהגולן, יהודה ושומרון ועד הסואץ נגד צבאות מצרים,סוריה וירדן , חייבו את צהל להתמודד בעיקר עם נשק רוסי שהיה מצוי למכביר בידי מצרים וסוריה . מערכי ההגנה וההתקפה של המצרים בסיני והסורים בגולן היו בנויים מטנקים , תותחים וטילים וכמובן נשק קל . לכל המערכים הללו הוצבו תמיד כלי נשק נ.מ. בעמדות קבועות וכן תותחי נ.מ.צמודים לכוחות הקרקע

עם תום המלחמה וסריקת השטחים הענקיים בסיני ובגולן נמצאו כמויות אדירות של כלי נשק ובין היתר מאות תותחי נ.מ מסוגים שונים כמו 14.5 מ"מ ,23 מ"מ , 37 מ"מ , 57 מ"מ שבחלקם כלל לא פעלו במלחמה .

היה מי שראה בחזונו שני מרכיבים לקראת " המלחמה הבאה " מבלי להיכנס לאפוריה של תוצאות מלחמת ששת הימים . המרכיב הראשון – האויב עשוי ללמוד את לקחי המלחמה ולראות במערך האווירי התוקף את יסודות ההכרעה ולכן ראוי לתקוף ולהשמיד בנוסף לשדות התעופה ומתקני חיל האוויר כמו יחידות הבקרה מערכות כלכליות חשובות בארץ כמו נמלים ,ריכוזי אספקה,מרכזי דלק ועוד . המרכיב השני – כמויות כלי הנשק הדרושים כדי להגן על המטרות לעיל .

מערך תותחי ה נ.מ והטילים שהיו במצאי באותה עת ( 20 מ"מ ,30 מ"מ  40 מ"מ , טילי הוק) לא יכלו למלא את כל הפריסה המרחבית ועל כן ההזדמנות שניקרה באמצעות תותחי השלל אמורה הייתה לפתור במידת מה את הצרכים והדרישות

לצורך זה הוקם גוף ייעודי שמטרתו הייתה לאסוף את כלי הנשק מהשטחים הפזורים , לרכזם,ללמוד את יעילותם ובאמצעות גופי החימוש להכשירם לפעולה . משימה לגמרי לא קלה ולכך גויסו מיטב בעלי המקצוע ( מסגרי תותחים) בסדיר ובמילואים אשר עשו לילות כימים במשימה זאת .

במקביל החלו גופי הדרכה לבנות תורת לחימה והפעלה נכונה של הכלים אשר נעזרו אף בחוברות שנמצאו בשטח בשפות הרוסית והערבית לשם כך .כמו כן , הוקם בבית הספר לנ"מ מדור בפיקודו של רס"ן  אלי שרב ז"ל שהיה אמון על הכשרתם של הלוחמים והמפקדים מרמת הפרט עד רמת היחידה המבצעית.

גופי המבצעים החלו בהקמת היחידות במערך המילואים – גדודים למיניהם , קביעת אתרי הגנה , גיוס חיילים וקצינים לאיוש היחידות ,לאמן את כוח האדם לתפעול הכלים כולל מטווחים .כך נבנתה מערכת שלמה של כוחות נ.מ שמנתה  8 גדודים המבוססים על ציוד השלל וכל זאת במהלך השנים 1969-1972 .כל הגדודים האלה עם כל המערך גויסו ופרסו במלחמת יום הכיפורים וחלקם אף הועברו לאתרי פריסה שונים , על פי הצורך המבצעי .

נגמ"ש ה B.T.R הרוסי שעליו הורכב ה 20 מ"מ דו קני הפך לכלי הנשק ה נ.מ. הנייד הראשון

 

תותח 23 מ"מ נגרר                                                                       תותח 37 מ"מ